המחקר מתמקד בתפיסותיהם של מנהלים לגבי תחומי הסמכות (Authority) והאחריות (Responsibility) בעבודתם, ובקשר של תפיסות אלה למערכת אחריותיות (Accountability) ולמודל הניהול העצמי (School-based-management). מדובר במחקר איכותני, בגישת התיאוריה המעוגנת בשדה, המבוסס על ראיונות עומק מובנים למחצה. הוא כולל 20 מנהלים של בתי ספר יסודיים במרכז הארץ, כאשר 11 מתוכם מנהלים בתי ספר בניהול עצמי ותשעה מנהלים בתי ספר שאינם בניהול עצמי (גרינשטיין, יעל, דן, גבתון).

מדי יום מופיעים בשוק החינוך טכנולוגיות ומכשירים חדשים רבים עד שקשה להחליט על מה להוציא את הכסף, אם בכלל. לפני שתעשו את ההשקעה הבאה שלכם, שאלו את עצמכם כמה שאלות מהותיות . השאלות יסייעו לכם לקבל החלטה כיצד להשקיע את התקציב בטכנולוגיה חינוכית בכיתה ולקבל החלטה נכונה לגבי כיווני ההשקעה והתועלות שתפיקו מכך בביה"ס. המאמר התפרסם בנובמבר 2011 בארה"ב. במקור , המאמר מיועד לבתי ספר בארה"ב , אך ניתן ללמוד ממנו רבות גם בישראל.

החל משנת 2012 קורסים מקוונים בפלורידה לתלמידי ביה"ס תיכון כבר לא יהיו בחירה. הם יהוו דרישה לסיום הלימודים. החל משנת הלימודים הנוכחית התלמידים, המתחילים השנה את שנתם הראשונה בבית הספר התיכון, יחויבו ללמוד לפחות קורס וירטואלי אחד במהלך לימודיהם בתיכון.דרישה זו היא חלק מהצעת החוק של בית המחוקקים בפלורידה שהתקבלה בחודש מאי ( Erin Kourkounis).

מערכת החינוך היפאנית הקימה בשנת 2010 מיזם חינוכי מתווה דרך הנקרא "פרוייקט ביה"ס העתידי (The Future School Project ). המיזם נועד להתוות את הדרך בפני מערכת החינוך היפאני לקראת העידן המתוקשב. בביה"ס היסודי הניסיוני שהוסב למטרה זו , יש 10 כיתות אשר כולן מחוברות לאינטרנט ולכל תלמיד מחשב טאבלט המחובר גם ללוח תצוגה ממוחשב ( לוח "חכם" ). היפאנים אינם מבקשים להרשים את מערכת החינוך שלהם במיזם זה אלא ללמוד לעומק את אפשרויות הלימוד וההוראה הגלומות במערך מתוקשב כזה , אשר היום כבר ברור שבעוד כמה שנים יהיה חלק מכל ביה"ס בעולם המערבי. ביסודיות ובשיטתיות שלהם ניתחו היפאנים את כל דפוסי השיעור ומערכי השיעור בכיתות המתוקשבות על מנת להפיק לקחים ולהיערך בצורה נכונה לקראת העתיד הקרוב ( Tadashi Inagaki).

טענה מרכזית של המאמר היא שהיחסים בין בית הספר וההורים הם דבר חיובי שיש לטפח ולקדם. מהספרות עולה שקיים קשר חיובי בולט בין מעורבות ההורים להישגי ילדיהם, התנהגותם בבית הספר ודימויים העצמי. ישנם אמנם חוקרים הטוענים שההורים עלולים להוות מכשול לחינוך המקצועי והאובייקטיבי, אך בד בבד עולה שמעורבות הורית עשויה להעניק למורים סיוע ותמיכה המפחיתה את שחיקתם המקצועית. מעורבות הורית עשויה גם להעשיר את פעילויות בית הספר ולחזק בכך את הקשר עם הקהילה. הטענה העיקרית הנשמעת נגד מעורבות הורית מתמקדת בחוסר השוויון הנובע מכך שאוכלוסיית ההורים המעורבים שייכת בדרך כלל למעמד חברתי וכלכלי גבוה או לשכבות המשכילות ( פרידמן, יצחק).

מדי פעם עולה על סדר היום הציבורי והחינוכי האפשרות לקצר את שבוע הלימודים. מאמר זה מוקדש לעיון סוציולוגי –חינוכי בהשלכות הצפויות אם תמומש האפשרות הזאת. נראה כי המעבר לשבוע לימודים מקוצר עשוי לשנות את משמעותו של זמן החינוך בשלושה היבטים : בהיבט החברתי משתנים החלוקה המסורתית בין החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, הפונקציה " השמרטפית" של בית הספר, ההבחנה בין המערכת המשפחתית וזו הבית-ספרית, מאפייני ההורות , משמעויותיו של הזמן הפנוי, זמינותם של מצבי סיכון וניתוק , תפקידיהם של הקהילה ושל השלטון המקומי, השלכותיהם של פערים חברתיים, ועוד. בהיבט הארגוני משתנים הסדירות של הפעילויות הפדגוגיות ומשכן, יעילותה ותפוקתה של המערכת החינוכית, תרבות בית הספר , תנאי העבודה של המורים, מידת ההתנגדות למדיניות החינוכית או התמיכה בה, ועוד. בהיבט הפדגוגי משתנים משקליהם היחסיים של תכניות הלימודים ותכנים חינוכיים, איכותם הפדגוגית של שעות לימוד יומיות ושל ימי לימוד מסוימים- עד כדי קריאה להבנייתם מחדש, משקלו של רעיון הבחירה בחינוך, מקומו היחסי של פעילויות חוץ בית-ספריות, מידת האינטנסיביות של החוויה הבית-ספרית , ועוד. ראוי כי כל אלה יהוו חלק משיקול הדעת בהווייתן של רפורמות בחיוך ( ניר רסיסי).

מטרת המחקר היא לחשוף את דפוסי ההעצמה בקרב מורות שממלאות תפקיד בבית הספר היסודי. המחקר נערך במתודולוגיה איכותנית, באמצעות ראיון מובנה למחצה, והקיף 43 מורות אשר מילאו תפקיד של רכזת מקצוע או רכזת שכבה. בראיון התבקשו המורות לגולל את סיפור חייהן המקצועיים. תיאור רכיבי תופעת ההעצמה נבנה מניתוח סיפורי המורות ותוך שימוש בתובנות של הנחקרות עצמן בגישת התיאוריה המעוגנת בשדה. בהתבסס על ממצאי המחקר אופיינו שלושה דפוסים היררכיים של העצמה התואמים למידת האקטיביות המקצועית של המורות שממלאות תפקיד ( אבידב-אונגר, אורית, יצחק, פרידמן, עלית, אולשטיין ).

בעשור האחרון מסתמנת ירידה במספר חטיבות הביניים, כשמספר בתי הספר העל יסודיים השש שנתיים (ז'-יב') נמצא בעלייה מתמדת."בין החולשות הבולטות של חטיבת הביניים מצוי היעדר יחס אישי לתלמיד, בעיות התנהגות וחוסר מוטיבציה הקשורות לגיל ההתבגרות, ובעיות של הרגלי למידה לקויים", כותב פרופ' יזהר אופלטקה מבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א, ממחברי הדו"ח המקיף שהוגש לכנסת בנושא חטיבות הביניים ושאלת מקומן במערכת החינוך. התברר ש-40 שנים לאחר החיטוב בארץ, המורים של חטיבות הביניים, לא מאמינים במודל", אומר פרופ' אופלטקה. בעוד שבבית הספר היסודי המחנכת רואה את התלמיד שעות רבות ומהווה דמות משמעותית עבורו, בחטיבות הביניים התלמיד פוגש מורים מקצועיים רבים הנכנסים ויוצאים מהכיתה ושעות המחנכת בכיתה מעטות. המורים ציינו שמצב זה יוצר אצל התלמידים תחושה שמתייחסים אליהם כאל מספר. בנוסף, הם חשים ניכור והיעדר תמיכה בשלב משמעותי בו הם משנים מסגרות חברתיות וצריכים להסתגל מחדש לבית ספר השונה מהותית מזה שהכירו.

כיתת ניו-טון בתיכון אורט מלטון בת ים היא כיתה ייחודית המונה 35 תלמידי כיתה ז'. בכיתה זו ה"נטבוק" – מחשב נייד קטן מימדים, תופס את מקום המחברת והעט כאמצעי למידה מרכזי ברוב מקצועות הלימוד. מלבד המחשבים הניידים חדר הכיתה מצויד גם במסך ומקרן, הנותנים תחושה של למידה עתידנית. שמה של הכיתה מייצג את דרך ההוראה החדשנית שהיא יוצרת – "ניו-טון", "new-tone", קול חדש של למידה בתיכון, וברשת אורט בכלל. ההוראה מותאמת לכל תלמיד, באמצעות אתר ללמידה אישית, ובקרת קצב הלמידה נעשית באמצעות מערכת LMS. צוות המורים, המלמד בכיתה ייחודית זו, הינם בעלי מיומנות הוראה ואוריינות ממוחשבת והם משתמשים באמצעי הוראה מגוונים ואינטראקטיביים, כאשר הם זוכים לליווי והדרכה של המורה מריוס הלפרין. בכיתה מלמדים שבעה מורים עשרה מקצועות, ובאתר הכיתה קיימים כבר 850 פריטי תוכן. לכיתה מתוכננים סיורים בחברות היי-טק ואינטרנט מהמובילות בתחום.

המאמר של ד"ר כרמלה גינת מתאר בקצרה מהי עבודה רגשית בביה"ס , ואחר כך מדגים , על סמך חקר מקרה, תהליכים של עבודה רגשית, יקשור בין תהליכים אלה לבין הבנה רגשית ויסיים באתגר הרגשי שמציבה רפורמת “אופק חדש". המציאות בישראל, כמו במדינות אחרות, מיצבה את המורים כנותני שירות, את התלמידים כלקוחות ואת הנהלת בית הספר, המפקח והמשרד כמנהלים ומעבידים. בהקשר זה המונח עבודה רגשית בהחלט רלוונטי. מחקרים אכן מראים שהוראה כרוכה בלא מעט עבודה רגשית, במיוחד בשנות ההוראה הראשונות ובתקופות של הטמעת רפורמות חינוכיות ( כרמלה, גינת).

במאמרו מאיר העיניים נעזר פרופסור יזהר אופלטקה במונחים "ניהול רגשות" (emotion management) ו"הצגה (או הפגנה) רגשית" (emotion display), המרבים להופיע בספרות הפסיכולוגית־ארגונית, כדי להדגיש את האבסורד שבהמשגת תפקיד המורה כ"נותן שירות". נקודת מבט ביקורתית זו תדגיש את ההכרח להביא בחשבון את ההיבטים הרגשיים של ההוראה בכל רפורמה חינוכית הנוגעת בתפקיד המורה. הממדים הרגשיים המורכבים של תהליכי ההוראה והלמידה אינם מאפשרים סטנדרטיזציה ורציונליזציה של ההוראה כפי שהוגי דעות נאו־ליברלים רבים טענו וטוענים. עולות מספר שאלות על תפקיד המורה בימינו הנאו־ליברליים: כיצד נורמות חברתיות מעצבות את הרגשות שמורים מצופים להביע בעבודתם; מהם חוקי הרגש המשולבים בתרבות בית הספר ומכוננים אותה; מהם ביטויים רגשיים "ראויים" מבחינת המורים; איך המורים לומדים את דרכי ניהול הרגשות "הראויים" במקום עבודתם; מדוע מורים מדכאים רגשות מסוימים בעבודתם. התשובות על שאלות אלו שונות היום מן התשובות שהיינו מקבלים לפני שני עשורים ( יזהר אופלטקה ).

הנתונים שמתפרסמים בשנתיים האחרונות ע"י משרדי חינוך ומומחי תקשוב מוכיחים כי השילוב של מחשבים ותקשוב חינוכי בהוראה ובבתי ספר מתחיל להיות משמעותי מבחינת שינוי ממעלה שניה, ולכן כדאי לקרוא את הסקירה הקצרה ועתירת תובנה של ג'יי הורוויץ על פרופסור לארי קובן והניסיון שלו בעבר לחזות את כישלון התקשוב החינוכי. כותב ג'יי בבלוג שלו : " על פניו, קובן צודק – רבים מאתנו שמסנגרים על התקשוב בחינוך נאלצים לתרץ את העובדה שעל אף החדירה המאסיבית של מחשבים לתוך המערכת, עולם (חינוכי) כמנהגו נוהג. אבל ´נדמה לי שמה שקובן מכנה הכחשה איננה אלא ניסיון להתמודד עם מציאות מאד מורכבת. הרי גם הוא, כמו היתר מאתנו, לפעמים מגלה שמתוך הניסיון להסביר נראה לאחרים כתירוצים." ( ג'יי הורוויץ).

אי אפשר להפריד בין שינוי לרגש. זה גורר אחריו את זה. אין שינוי אנושי בלי רגש, ואין רגש שאינו מגלם בתוכו תהליך של שינוי – אם חולף ואם ארוך טווח. מורים פוגשים במהלך הקריירה שלהם אין-ספור שינויים. למרות ההתרגשות שמקורה בפתיחתן של אפשרויות חדשות, שינויים רבים שמורים ומבוגרים אחרים חווים מלוום בתחושה עמוקה של אבדן (Marris, 1974). עקב כך מורים עשויים להיעשות ציניים וללמוד "להקשיח" את עצמם נגד שינויים ונגד נושאי דגלם . הנתונים שמאמר זה מתבסס עליהם הם פרי מחקר שעסק ברגשות הנלווים להוראה ובשינויים חינוכיים ושכלל ראיונות עם 50 מורים במגוון בתי ספר יסודיים ותיכוניים בפרובינציית אונטריו שבקנדה. המדגם נפרש על פני 15 בתי ספר מגוונים, בכל מיני רמות וגדלים, ששירתו קהילות מקהילות שונות (קרי – עירוניות, כפריות, פרבריות). על הראיונות נוספה סדרה בת ארבעה דיונים במסגרת קבוצת מיקוד שהשתתפו בה מורים אחדים ושנועדה לבחון לעומק כמה מן הסוגיות הרגשיות הכרוכות בשינוי החינוכי . ההנהגה ברמה הארצית והמחוזית צריכה לפעול ליצירת מתווי שינוי חדשים או לחידושם של מתווי שינוי ישנים – מתווים המותירים מרחב גדול יותר למורים להטביע את חותמם ולהפעיל את שיקול דעתם המקצועי בתהליך השינוי. (הרגרייבס, אנדי).