מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

בתחילת המאה העשרים ואחת החלו להבין שהכלכלה החדשה מבקשת למכור ידע במקום מוצרים פיזיים. שוק העבודה המשתנה מבטל את החשיבה הקונפורמית והסטנדרטית, ודוגל בחשיבה יצירתית וביקורתית. דפוסי ההוראה והלמידה השתנו, כיוון שדור התלמידים החדש סיגל לעצמו מיומנות של חיפוש תשובות לשאלותיו, בין היתר בשל סימביוזה הולכת ומעמיקה בינו לבין טכנולוגיית המידע והתקשורת

במטרה לנתח את ההשפעות של גישת הלמידה החברתית-רגשית, בוצעה סקירת-על בקרב 213 בתי ספר ו-270,034 ילדי גן ותלמידי א'-י"ב בארצות הברית במשך 52 שנים (2007-1955). נמצא שתלמידים אשר מוריהם שילבו וישמו פרקטיקות של למידה חברתית-רגשית הצליחו לשפר את גישתם ללימודים, מיומנותם החברתית, ויסותם הרגשי והישגיהם הלימודיים. במקביל, גננות ומורים דיווחו על שימוש מוצלח ומספק של תוכנית לימודית זו.

מעטות הן המדינות שמחייבות מרצי אוניברסיטאות להשיג ולהציג רישיון הוראה. לפי מאמר זה, למען עתידה של מערכת ההשכלה הגבוהה ושדה ההוראה האקדמית, הממשלות חייבות לדרוש ממרצים לעמוד בתקן אקדמי רשמי ולשלוח אותם לקורסי התפתחות מקצועית. ברם, כל עוד חברי סגל ותיקים שולטים בוועדת המינויים והקידומים, השינוי לא יגיע. רק התערבות ממשלתית יכולה להשיג ולהגשים את ההתייעלות הנכספת.

החינוך הפרוגרסיבי הוא במידה רבה תגובה לחינוך השמרני שהיה נהוג עד לתום מלחמת העולם הראשונה. מאפייניו של חינוך שמרני זה כללו משטר למידה קפדני, סדר, מאמץ, שקט, ציות, דיוק, קפדנות, משמעת, הוראה מונוטונית, תרגול, דקלום חסר משמעות ושינון. בתי הספר השמרנים היו נטולי חדווה והציעו מסגרת קודרת לילדים, בעלת סגנון הוראה פורמלי, נטולת מימד אישי ביחסו של המורה לתלמידיו; אלה נדרשו לדקלם טקסטים בלי יכולת להבין מה שאמרו. המורים בבתי הספר השמרנים ציפו לאחידות בהתנהגותם ובתוצריהם של התלמידים ולא עשו מאמץ לעורר את התעניינות בחומר.

במאמר זה, הסוקר את ההיסטוריה של תיאוריות הלמידה השונות, נטען כי עד 1950 בערך פותחו תיאוריות הלמידה פותחו באופן עצמאי פחות או יותר, בעיקר באמצעות ארבע גישות שנקשרו לשפות ולאזורים גיאוגרפיים מסוימים. אף גישה מבין הארבע אינה מיושמת כיום בצורתה המקורית, אבל ארבע הגישות מעצבות במידה מסוימת את דפוסי ההבנה העכשוויים.

בינתחומיות היא שילוב ושזירה של רעיונות ודרכי חשיבה מכמה תחומי דעת שונים במטרה להבין נושא-על המצריך אינטגרציית ידע ממספר תחומים, מאחר שלא ניתן להבינו כנדרש באמצעות תחום  אחד בלבד. במובן זה ניתן להתייחס לבינתחומיות כשלם הגדול מסכום חלקיו. זאת להבדיל מרב-תחומיות שפירושה שילוב בין כמה תחומי ידע, אך ללא אינטגרציה ביניהם – באופן שכל תחום שומר על זהותו הנפרדת.

המטרה של התוכנית האסטרטגית היא להוביל שינוי פרדיגמתי במערכת החינוך. התוכנית משרטטת חזון ומפת דרכים עתידית לפעולתה של מערכת החינוך והלמידה והפיכתה למערכת שבה הלומד במרכז. ערכי הלמידה של התוכנית כוללים פיתוח כישורים ויכולות, הכנה לשוק התעסוקה ובניית חברה טובה. התוכנית מפרטת שישה עוגנים מרכזיים שבהם יש להשקיע בחומש הקרוב.

מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעה של שילוב תרגולים של מיינדפולנס ושל איכויות קשר בהכשרת מורים על יישומן של פרקטיקות הוראה יעילות. שמונים ושמונה סטודנטים להוראה הוקצו באופן אקראי לקבוצת התערבות ולקבוצת ביקורת. החוקרים מדדו הוראה יעילה לפני ההתערבות וחצי שנה לאחריה, במהלך תקופת ההתנסות המעשית בהוראה. כמו כן, נמדדו בקרב משתתפי המחקר מיומנויות מיינדפולנס, רגש שלילי ורווחה (well-being). ממצאי המחקר מספקים עדות לכך ששילוב אימון במיינדפולנס ובאיכויות של קשר במהלך ההכשרה להוראה מוביל לשיפור בפרקטיקות של הוראה יעילה.

מטרת מאמר זה היא להציע מבנה הכרתי של 'הוראה מודעת' כאמצעי למיתון שחיקה של מורים ולשיפור תחושת הרווחה שלהם. המושג 'הוראה מודעת' מבוסס על גישת המיינדפולנס, שבמרכזה שתי איכויות עיקריות – מודעות וחמלה, אשר מופנות הן כלפי החוויה הפנימית והן כלפי הסביבה החיצונית. בהוראה קשובה המורה מפתח איכויות אלה בתהליך מתמשך, ובכך חווה שיפור בתחושת הרווחה שלו ובמסוגלותו ליצור קשרים מיטיבים עם תלמידיו. הכותבים מציעים לשלב הוראה מודעת בהכשרת מורים במטרה לשפר את תחושת הרווחה של מורים מתחילים.

מחקר זה מתאר נתיבים מקצועיים של מורי מורים במוסדות אקדמיים להכשרת מורים. ראיונות חצי-מובנים נערכו עם 41 מורי מורים מאירלנד, ישראל, נורבגיה והולנד. הממצאים מראים שמורי מורים גויסו בעיקר מבתי-ספר ומאוניברסיטאות. עם כניסתם לתפקיד, הם קיבלו תמיכה מסוימת, אך לא רשמית. מחקר והוראה הם התחומים העיקריים להתפתחות מקצועית של מורי המורים. לרוב מורי המורים עמדות חיוביות כלפי המחקר. עם זאת, לתפיסתם, המוסדות שבהם הם עובדים אינם מעריכים מספיק את ההוראה. בעוד עמדות ההולמות את אידיאל הלכידות החברתית קיימות בקרב מורי מורים, הם בעיקר מגיבים למה שהם תופסים כציפיות אינדבידואליסטיות ופרגמטיות של המוסדות בהם הם עובדים. דבר זה בא לידי ביטוי אצל מורי המורים בהפקת פרסומים אקדמיים.

מרכיב מרכזי בפיתוח מיומנויות כתיבה הוא היכולת לערוך, לשכתב ולעבד את הטקסט הראשוני. ואולם, תלמידים נוטים לערוך מעט תיקונים בטקסטים שכתבו, ותיקונים אלה הם לרוב שטחיים. מטרת המחקר היתה לבחון תפיסות של תלמידים לגבי תיקון של טקסט כתוב. ממצאי המחקר הראו שההקשר הבית-ספרי, שבתוכו נעשית הכתיבה, משפיע על קבלת החלטות של תלמידים בתהליך התיקון של הכתיבה. המחברים ממליצים להבהיר לתלמידים את ההיבטים בכתיבה שבית-הספר רואה בהם ערך וכן לתת להם משימות כתיבה פחות מגבילות ויותר אותנטיות (בעלות משמעות עבור התלמיד).

חינוך ביתי משולב הופך להיות פופולארי יותר, ובתקופת משבר הקורונה יכול להפוך לאופציה ריאלית ואף מתבקשת. כאשר שיטה פדגוגית זו מיושמת בצורה מיטבית, יש בכוחה למקסם את הפוטנציאל הגלום בשילוב בין למידה כיתתית לבין ליווי הורי, ולהקנות להורים זמן לסידורים ו\או עבודה. מאמר זה מציג את היתרונות והחסרונות הבולטים של משנה חינוכית זו.

חשיבות החינוך הסביבתי זוכה מזה תקופה להכרה ברחבי העולם כולו: אחת ממטרותיו היא להרגיל את האזרחים ליישם את הפרקטיקות הטובות ביותר בחיי היומיום, ובמקביל להביא לכך שהרשויות המקומיות והממשלות ינקטו אמצעים המובילים לצמצום ההשפעה על הסביבה (Enviromental impact) ולאורח חיים מקיים. מטרות אלה מחייבות חינוך מגיל צעיר, אך ההנחיות הרלוונטיות בתכנית הלימודים הממלכתית האיטלקית אינן מורות באופן מפורש על קיום פעילויות מעשיות מותאמות לסביבת הבית-ספרית. מגבלה זו של תכנית הלימודים הופכת משמעותית ובולטת במיוחד סביב אירועים כמו רעידת האדמה שפגעה באזור מארקה ב-2016, כיוון שבמצבים כאלה, הצורך המידי לחזור לשגרת חיים דוחק לעתים סוגיות אחרות כמו הסוגיות הסביבתיות.

סר פרופ' קן רובינסון שמת בסוף השבוע שעבר היה אחד מחוקרי החינוך הידועים בעולם, בעיקר בשל ביקורתו החריפה על מערכת החינוך. ההרצאה שנתן ב-2006 תחת הכותרת "האם בתי הספר הורגים את היצירתיות?" היא הרצאת Ted הנצפית בהיסטוריה, עם כ-66 מיליון צפיות. לפניכם סקירה ביקורתית של עיקרי משנתו.

המעבר ממנגנון השכלה גבוהה אליטיסטי למערכת השכלה גבוהה המונית, לווה בחששות הנוגעים לרמה, לאיכות ולמידת הפיקוח על הסטנדרטים, במיוחד בהקשר עלייתם ההולכת והגוברת של ציוני הסטודנטים. במחקר הנוכחי נעשה שימוש במודלים בייסיאנים רב-רמתיים כדי לחקור את מגמת הציונים הגבוהים בקרב 101 מוסדות להשכלה גבוהה בבריטניה, בין השנה האקדמית 2009/10 לבין 2018/19. מטרת המחקר היתה לברר האם העלייה בציונים נובעת מ"אינפלציית ציונים" או משיפור אמתי במערכת ההשכלה הגבוהה.

מורים רבים נמנעים משימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת (טמ"ת) או עושים זאת באיטיות, בחוסר רצון ובחוסר ביטחון. שהרי, יישום עזרים טכנולוגיים דורש ידע מקדים ונכונות להשקיע. בכדי לעודד מורים לשלב טמ"ת בשיטות ההוראה שלהם, מערכת החינוך צריכה לזהות ולהסיר את המכשולים שעומדים בדרך. על רקע זה, באמצעות שאלונים שמולאו על ידי 1,260 מורי יסודי ועל-יסודי בהונגריה, זוהו הקשיים והחסמים הבולטים של שימוש בטמ"ת.

מחקר זה מתמקד בחוויותיהם של מורי המיעוט הפלסטיני-ישראלי העובדים בבתי הספר החילוניים דוברי העברית בישראל, ובוחן את תפיסותיהם ואת תחושותיהם. מטרתו היא לתאר ולנתח את הקשר בין חוויות העבודה של המורים לבין עיצוב תחושת המסוגלות העצמית שלהם, שביעות הרצון בעבודה והתירבות (acculturation), ולשאול כיצד משפיעים כל אלה על תחושותיהם ביחס לתפקידם הפוטנציאלי כמסייעים בניתוץ סטריאוטיפים ותפיסות שגויות לגבי המיעוט הפלסטיני-ישראלי.

הספר על למידה משמעותית והוראה משמעותית של מושגים מדעיים הוא ניסיון אקדמי להציג עמדה ברורה, עקבית ומבוססת באשר למשמעות הביטויים למידה משמעותית והוראה משמעותית. מחברת הספר מתבססת על התאוריה של הפסיכולוג החינוכי דיוויד אוזובל, ומגדירה למידה משמעותית כלמידה שבמהלכה בונה לו הלומד משמעות אישית של החומר הנלמד באמצעות תבניות וידע שכבר קיימים בהכרתו.

מוסדות רבים להשכלה גבוהה רואים את עצמם כאחראיים גם על פיתוח מנהיגות סטודנטים. לא בכדי בעשורים האחרונים הפכו תוכניות לפיתוח מנהיגות סטודנטים נפוצות יותר באוניברסיטאות ברחבי העולם. עם זאת, אין הסכמה גורפת על ההגדרה ועל ההבנה של המונח "מנהיגות". עירפול זה הוביל לחוסר בהירות באשר לדרכי הפיתוח של המנהיגות בחינוך הגבוה.

רפורמות בחינוך בכלל ובבתי הספר בפרט מונעות לעתים קרובות מתוך השאיפה לשפר את ההישגים ואת הביצועים הלימודיים של התלמידים ושל המוסד ולהכינם לאתגרים הכלכליים שיעמדו בפניהם. מבחנים, כמו מבחני פיז"א למשל, הם בעלי השפעה מכרעת על קובעי המדיניות ובסופו של דבר גם על אופי הלימוד. אך האם אין בכך כדי לצמצם את משמעות החינוך? לא מעט חוקרים תוהים ולמעשה מערערים על תפיסת החינוך הזו המוגבלת במידה רבה ליחסי אמצעי-מטרה, וטוענים כי החינוך אמור להנחות את הנוער לקבל החלטות משמעויות באשר לעתידו, להדריך אותו כיצד להתקדם לעבר עתיד מצליח אך לא פחות חשוב מכך, אל עבר עתיד מוסרי.