מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

המיתוס החינוכי של סגנונות למידה קיים כבר לא מעט שנים. מומחי חינוך לדורותיהם הסבירו את ההבדלים בין לומדים בעלי יכולות ויזואליות-מרחביות לעומת לומדים בעלי יכולת מילולית וכדומה. במשך 30 שנים נאמר ע"י פסיכולוגים חינוכיים ואנשי פדגוגיה כי שיטות ההוראה צריכות להיות מותאמות לסגנון הלמידה האופייני של הלומד. עתה טוענים חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה כי מרבית המאמרים שנכתבו עד כה בנושא חסרי תוקף מחקרי. מרביתם לא פיתחו מערך מחקרי תקף שיכול להוכיח את הנחות היסוד לגבי קיומם והתאמתם של סגנונות למידה מובהקים בהוראה ובתהליכי למידה. לאור ניתוח העל (מטא) של המאמרים שנכתבו עד כה בנושא סגנונות למידה מביעים החוקרים ספק אם יש הבדלים כה מובהקים בין לומדים מבחינת גישה ונטייה. בהעדר הוכחה אמפירית לקיומם של סגנונות למידה או להשפעתם המהותית הרי החוקרים בתחומי הפסיכולוגיה נותרו ספקניים לגבי החשיבות שמייחסים אנשי החינוך לסוגיית סגנונות הלמידה בלמידה.

מורים ומרצים רבים נתקלים בבעיית ההעתקות בעבודות (פלגיאט). דומה כי בעיה זו הוחמרה בעידן שבו שפע עבודות מוכנות מופיעות ברשת, כמו גם פיסות מידע בכל נושא כמעט בויקיפדיה ובאתרים אחרים. פעמים רבות אין הדבר נובע מכוונה מודעת של התלמידים והסטודנטים לרמות, אלא מטשטוש התחומים ומחוסר הבנה אמתי של המותר והאסור. המחקר ניתח נתונים שנאספו במשך שלוש שנים בקרב תלמידים בינלאומיים בבריטניה, ומצא כי התוכנה אפקטיבית במניעת העתקות והסתמכות-יתר על מקורות, ומשפרת את ביצועי התלמידים בעריכת פרפרזות ובכתיבת מראי-מקום והפניות. כמו כן, נמצא כי התוכנה משפרת את הבנת התלמידים את מושג היושרה האקדמית ואת הדרישות בתחום.

הרצאתה המקיפה והמרתקת של שלומית פרי ( מנהלת הספרייה לניהול , מדעי החברה וחינוך באוניברסיטת תל אביב ) בכנס Minerva 2011 . בין הנושאים הנסקרים בהרצאה : מאפייני שימוש ברשתות חברתיות במחקר האקדמי, סוגי רשתות חברתיות מדעיות, שיתוף מחקרי ורשתות חברתיות שיתופיות בתחומי המדע , מאפייני שיתוף בממצאי מחקר ופעילות רשתות חברתיות. בהרצאה נסקרת גם Medhodspace -רשת חברתית בנושא שיטות מחקר שמטרתה לאפשר במה לקהילת החוקרים בכל הקשור לשיטות מחקר ( שלומית פרי).

בעבר הייתה אחת המטרות הראשיות של המדיניות החינוכית לקדם שוויון ואחידות במערכת החינוך על ידי צמצום הפער בין המרכז )החינוכי, הרוחני, החברתי והגאוגרפי( לפריפריה. כתוצאה מכך רוב הרפורמות שהוצגו , בפרט בישראל, היו אחידות, ויושמו באורח גורף בכל מערכת החינוך. בעקבות חדירתן של השקפות רב-תרבויות ולנוכח הדרישה לתת ביטוי להבדלים בין המרכז לפריפריה , יש היום פחות לגיטימציה ציבורית למדיניות חינוכית החות רת לקדם אחידות כלל-מערכתית. הדרישה להכיר בגיוון הקיים בתוך המערכת ולכבדה הפכה לנחרצת יותר . לפיכך תלויה הצלחתה של מדיניות חינוכית במידה שבה תצליח לגבש תכניות שיתמרנו בין קבוצות האינטרסים השונות . בזמן שחברות רבות נעשות יותר ויותר הטרוגניות , אתנית ותרבותית, יהיה קשה יותר לגבש מדיניות חינוכית לכידה ( דן ענבר) .

שיתופי פעולה בין חוקרים-עמיתים בקרב מורי מורים הכרחיים להכשרה יעילה ואיכותית להוראה. התפתחות הטכנולוגיה הכוללת גם בלוגים ורשתות חברתיות, יכולה להגביר שיתופי פעולה אלו ולאפשר ריבוי מחקרים בין-מוסדיים, לאומיים ובין-לאומיים. מאמר זה מציג רציונל מקצועי וטכנולוגי לשימוש ברשתות חברתיות לצורך שיתופי פעולה מחקריים. בנוסף, מציג המאמר לקורא/ת את מאגר החוקרים המתהווה ונבנה בימים אלו במכון מופ"ת כחלק מפעילות רשות המחקר ומתכנית מופ"ת בינלאומי. מאגר חוקרים זה, כך מצופה, יהווה תשתית לקיום מחקר רשתי ברמה הארצית והבינלאומית. במאמר תקראו על רשתות חברתיות, ניתוח רשתות חברתיות, שיתופי פעולה וחקר בהכשרת מורים, ועל מאגר החוקרים של מכון מופ"ת.

סקירת ביקורת מרתקת של אמנון כרמון על ספרו של קירן איגן, שהתפרסם במקור ב־1997,ספר הנחשב אחד הספרים החשובים והמעניינים ביותר שהתפרסמו בתחום החינוך בשנים האחרונות. הוא חשוב מפני שהוא מציג תאוריה גדולה של חינוך שיש לה השלכות משמעותיות ומעשיות ביותר על מטרות החינוך ועל אופני הפעולה שלו. הספר מעניין מפני שהתאוריה של איגן מקורית, מורכבת ומלאה בבעיות ובמתחים פנימיים כדרכן של תאוריות טובות. התאוריה אינה משתבצת יפה באף לא אחת מהמגירות העמוסות לעייפה של השיח החינוכי הרווח, והיא עוסקת בהקשרים היסטוריים ותרבותיים רחבים שחורגים הרבה מעבר לתחומי הדיון של "ספרי חינוך" רגילים. הטענה המרכזית של איגן היא שאין הבנה אחת אלא חמישה "סוגי הבנה" ושכל סוג נובע מהתפתחותם של "כלים קוגניטיביים" מיוחדים.

מאמרו החשוב של פרופסור מרואן דוירי מנתח באופן ביקורתי את גישות המחקר הניסוייות המתיימרות לבדוק קשרים סיבתיים בין גורמים. הניתוח בנוי על הגישה המערכתית שמניחה כי התופעות מתרחשות בתוך מערכת של גורמים ולא כתוצאה מהשפעה סיבתית של גורם או גורמים על גורם או גורמים אחרים. בעקבות הדומיננטיות של הגישות הניסוייות במדעי החברה והרפואה, הצטברו כמעט בכל תחום תוצאות מחקר סותרות. המאמר מסביר שתופעת התוצאות הסותרות היא תופעת לוואי לגישות הרדוקציוניסטיות ומבהיר שהשפעת גורם א' על ב' תלויה בנוכחות או בהעדר גורמים אחרים. לכן כשנבדק הקשר בין א' לבין ב' בנוכחות או בהעדר גורמים אחרים, התוצאות עלולות להיות סותרות. המאמר מדגיש חשיבות האינטראקציה בין הגורמים וקורא לאימוץ גישה מערכתית בהבנת תוצאות המחקר המצטברות. חקר השאלות על סיבתיות חייב להתמקד במערכת הסיבתיות, תוך שיתוף פעולה בין המחקר הכמותי והאיכותי, ובין-תחומי הידע השונים, ותוך שימוש במחקרי ניתוח-על ושמירה על ראייה פילוסופית כללית.

חקר המוח עוסק בתחומים רבים המשיקים לשאלות פדגוגיות בסיסיות, אך מפתיע לגלות שעד כה לא נעשה שימוש שיטתי בממצאיו הרלוונטיים בחשיבה ובמעשה החינוכיים, והפער בין התחומים – חקר המוח וחינוך – נותר עמוק ולא מגושר. במאמר זה אנו מבקשים המחברים להתמודד עם אתגר השיח שבין החינוך למדע בכלל ולמדע המוח בפרט ולהמחיש את הרלוונטיות של חקר המוח להתגבשותו של תחום חדש – נוירו־פדגוגיה. הם מדגימים את הרלוונטיות של חקר המוח לחינוך באמצעות התמקדות בבחינת תקפותה המדעית של מטפורת המְכָל – מטפורה המכוונת במידה רבה מאוד את החשיבה והעשייה הפדגוגיות. המאמר בוחן את תקפותה של מטפורה מכוננת זו על בסיס ממצאים מחקר המוח ומצביע על הצורך ליצור שפה חינוכית חדשה התואמת למבנה המוח. לדעתם, הכללת ידע מתחום מדעי המוח במסגרת השיח הפדגוגי יכולה להוות בסיס לקבלת החלטות מושכלת בתחום החינוך ( אהוד נורי , יעל עדיני , אבי קרני) .

חינוך המבוסס על חקר המוח אינו תרופת קסמים שתפתור את כל בעיות החינוך… עדיין אין לראות בו תכנית, מודל או חבילה שבתי ספר יכולים לפעול על פיהם… אבל התמונה הרחבה ברורה: הבנת פעולתו של המוח היא המפתח להוראה ולמידה יעילות ( אריק ג'נסן) . אריק ג'נסן הוא אחד ממנהיגיו הבולטים של החינוך המבוסס על חקר המוח. הוא חיבר יותר מעשרים ספרים על המוח בהוראה, ובכללם Enriching the Brain ו"חנוך לנער על פי מוחו" (מכון ברנקו וייס, 2003). הוא לימד בשלוש אוניברסיטאות בקליפורניה, הקים את המסגרת Super Camp, המיישמת ממצאים מחקר המוח על הוראה ולמידה (supercamp.com), ויזם את הכנס הראשון שעסק בהשלכות חינוכיות של מדעי המוח (brainexpo.com). את המאמר הנוכחי כתב במיוחד לגיליון זה של הד החינוך.

מאמר זה קיבץ כמה מחשבות רווחות על הסכנות והסיכויים של מדעי המוח החינוכיים, וגיבש אותן באמצעות דוגמאות לדרכי עבודתם של מדעי המוח. תחילה הצגנו שמונה הסתייגויות מן הניסיונות הנוכחיים לחבר בין החינוך למדעי המוח. החוקרים עמדו על כך שגם אם יהיה אפשר להתגבר עקרונית על ארבע ההסתייגויות המדעיות – שעניינן מציאה של מכנה משותף לשיטות, לנתונים, לתאוריות ולפילוסופיות של שתי הדיסציפלינות – ייוותרו ארבע הסתייגויות הקשורות בתיאום המעשי ביניהן. אחר כך הם בחנו מחדש את שמונה ההסתייגויות, והפעם הביאו דוגמאות מן הספֵרות הנוירו־מדעיות שמצביעות על פוטנציאל לסינרגיה בין חינוך למדעי המוח. הטענה העיקרית שלהם היא שאף על פי שההסתייגויות מאתגרות את מדעי המוח החינוכיים, הן מייצגות גם הזדמנות למחקרים חדשים ופורצי דרך ( סשנק ורמה, ברוס ד' מקנדליס ודניאל ל' שוורץ ) .

כל הניסיונות להפוך את החינוך לתחום סקסי באמצעות חיבור לתחומים אחרים (לטכנולוגיות מידע, להיי־טק, לחקר המוח) הוא ניסיון אופנתי שאינו מחזיק מים. העבודה החינוכית היא עבודה הורית, סיזיפית ואקזיסטנציאלית, וכזאת היא צריכה להיות . אופנת הנוירו־חינוכולוגיה נראית כבריחה מהתמודדות אמיתית עם בעיות. פרופסור יאיר נוימן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב מביא במאמרו המרתק כמה דוגמאות של בעיות שעמן ראוי להתמודד.

הממצאים של חקר המוח עוד לא הגיעו להוראה בכיתות. אנו יכולים לגוון ולייעל את ההוראה בכיתות אם נתאים אותה לממצאים של חקר המוח. בסופו של דבר המפגש בין מורה לתלמידים הוא מפגש של מוחות. מבחינת הידע החינוכי, חקר המוח הוא תחום חשוב ומרתק משום שהוא מאשש חלק ממנו ומפריך חלק אחר. הממצאים של חקר המוח מחזקים תיאוריות חינוכיות אחדות ומערערים אחרות. התעלמותם של אנשי חינוך מהתגליות החדשות על מבנה המוח ופעולתו כמוה כהתעלמות מהתגליות וההמצאות של הרפואה, אנו זקוקים אפוא ליצירתו של תחום חדש – לסינתזה בין ניורולוגיה לפדגוגיה. עלינו, אנשי החינוך, להחליף את העמדה הפסיבית שלנו ביחס לחקר המוח – “בואו נראה מה יש לחקר המוח להציע לנו", בעמדה אקטיבית – “בואו נראה כיצד נוכל ליישם ממצאים רלוונטיים של חקר המוח בהוראה". ד"ר קובי גוטרמן מונה במאמרו הנוכחי 11 הצעות ליישומים כאלה.

דורית סלע , כתבה מאמרון מעניין על הדילמה של בניית יחידת לימוד בתפיסה ליניארית . "בתהליך בניית עצם הלמידה הטרידה אותי המחשבה שעלינו לבנות יחידת לימוד מרחבית המסתמכת, בין היתר, על הטקסונומיה של בלום שביסודה היא ליניאריות. אנו עוסקים בלמידה ברשת , למידה מקושרת, למידה מרחבית , שהיא שונה במהותה מלמידה ליניארית , על כן לדעתי אין הכרח בבניית משימות באופן ליניארי (עפ"י בלום) ואפשר שהתלמיד יידרש כבר בתחילה למטלה מסדר גבוה, הכל תלוי בעניין ובהקשר" . בהמשך המאמר מובאים דבריו של ד"ר אשר עיד ן בנושא.

בתי”ס ברשת עמל ישתתפו השנה בפיילוט של תוכנית לימודים חדשה ” מפתחות לחיים" את התוכנית פיתח המינהל לפדגוגיה של הרשת. במסגרת התוכנית ירכשו התלמידים ידע ומיומנויות מעשיים בתחומי כלכלה, רטוריקה ואזרחות, שיסייעו להם בחייהם כבוגרים. לכל תחום מוקדשים בתוכנית עשרה מערכי שיעור. המטרה היא לסייע לתלמידים להתמודד באופן מושכל עם שאלות כלכליות, המטרידות כמעט כל אזרח. לדברי מנהלת המינהל לפדגוגיה של רשת עמל, ד”ר רונית אשכנזי, מערכת החינוך אינה מציידת את בוגריה . לכל תחום מוקדשים בתוכנית עשרה מערכי שיעור. יחידת הלימוד בכלכלה בתוכנית עוסקת, בין היתר, בנושאים כמו; “כיצד לנהל תקציב אישי ומשפחתי?”, “איך כותבים צ’ק?”, “סעיפי תלוש המשכורת”, “מהו גירעון בתקציב ועוד.

אחת התוכניות החינוכיות המעניינות והחשובות מופעלת בשנים האחרונות בביה"ס הריאלי בעברי בחיפה ( תיכון אחוזה) . הכוונה לתכנית חותם , חינוך, תקשורת ומנהיגות. התכנית מופעלת בכל השכבות והיא מובנית הן בתוך יום הלימודים והן בהמשכו – ב"רצועה". מסגרות התכנית נלמדות בשכבה ז', ח' וט' והן שמות דגש על כישורי חיים , תוכניות ייחודיות כגון "לגעת בערכים" , תוכניות העשרה בדמוקרטיה, יזמות עסקית. בתכנית באים לידי ביטוי מרכיבים פעילים של התנדבות אישית לקהילה והנחיית עמיתים בביה"ס. יכול להיות שבחטיבות הביניים בארץ מופעלות פה ושם תוכניות חינוכיות להעשרה , אך בביה"ס הריאלי התכנית היא תכנית מערכתית ואינטגרטיבית ויש בה מעורבות פעילה של התלמידים לכל אורך ורוחב שכבות הלימוד בחטיבת הביניים.

החינוך הוא אחד התחומים הציבוריים , שבמהלך העשור האחרון חל שינוי קיצוני בקווי המדיניות המרכזיים , שננקטו ביחס אליו. המדיניות , אשר הדגישה את העצמת בית הספר והמורים , שהתפתחה במחצית הראשונה של שנות ה90 ונמשכה, במידה זו או אחרת, לכל אורך שנות התשעים, עברה מהפך בראשית שנות ה2000 . במהלך חמש השנים הראשונות של העשור הנוכחי הפכה מדיניות החינוך בישראל למדיניות השמה דגש על "סטנדרטים חינוכיים" והישגים לימודיים של התלמידים . במאמר הנוכחי מעמת פרופסור אברהם יוגב את שני קווי המדיניות המרכזיים הללו תוך בחינת הדינאמיקה של התפתחותם ומשמעותם לגבי מדיניות החינוך בישראל: המרכיבים המרכזיים של כל מדיניות , השחקנים שהיו מעורבים בפיתוחם ותוצאות המדיניות לגבי מערכת החינוך. נקודת המוצא לדיון היא , ששני קווי המדיניות מבטאים אידיאולוגיות חברתיות –פוליטיות כלליות. אלו , בתורן , מכתיבות התייחסות פדגוגית מסוג מסוים כלפי מערכת החינוך , בבחינת "מה לא בסדר במערכת החינוך ומה צריך לתקן בה" . התייחסות פדגוגית זו היא העומדת בבסיס קווי המדיניות המרכזי בו נוקטת המערכת, על עירוב השותפים השונים למדיניות, והתוצאות של המדיניות שננקטה.

מחקרים רבים תומכים בגישה לפיה ישנם תלמידים שילמדו טוב יותר באם יוצג החומר לפניהם באופן ויזואלי, ויש אשר תשופר איכות למידתם באם ילמדו באופן וורבלי. בהתאם למגמה זו, ישנו מספר גדול של מבחני התאמות למידה ומדריכי הוראה הניתנים לרכישה והמיושמים בבתי הספר. אולם, לפי דוח חדש אשר יצא לאור ב- Psychological Science in the Public Interest, כתב עת מבית ה- Association for Psychological Science, אין שום ראיה התומכת בגישה זו. כותבי הדוח גורסים כי המחקרים הרבים, שבבסיסם הטענה כי יש להתאים את אופן הלימוד ללומד (באמצעות שמיעה, אמצעים ויזואליים וכולי), אינם מהימנים בתוצאותיהם מכיוון שאינם מבססים טענותיהם על קריטריון בר תוקף מדעי (Allen-West, Catherine).

התובנות של הפרופסור לפסיכולוגיה אנדריו מלצהוף על תהליכי למידה . פרופסור מלצהוף אשר פרסם לאחרונה סקירה מרתקת על תהליכי למידה בכתב העת Science הוא אחד המומחים המובילים בעולם לתחום התפתחות הילד והפעוטות. בסקירתו המלומדת המבוססת על מאות מחקרים בתחומי התפתחות הילד והנוירופסיכולוגיה מציג פרופסור Andrew Meltzoff את התובנות העיקריות שהתגבשו בקרב חוקרים עד היום לגבי תהליכי למידה אצל ילדים. המחקרים החדשים מחזקים במיוחד את חשיבותם של שלוש עקרונות לגבי למידה אצל ילדים: הלמידה היא ביסודה חישובית , ומבוססת על יכולות מוקדמת לזיהוי ופענוח דפוסים וצורות. הלמידה היא ביסודה חברתית וכבר בגיל צעיר מבוססת על אינטראקציה עם אחרים. טכנולוגיות אינטרנט חדשניות כגון רשתות חברתיות ( פייסבוק וכדומה ) מבוססות , על כן, על הצורך החברתי של בני אדם ללמוד ביחד ואחד מהשני. הלמידה מבוססת על תשדורות ממעגלי מוח אשר אצל הלומדים נעים באותו כיוון ומתבייתים על מעגלי קליטה דומים. ילדים צעירים צריכים דבר ראשון תקשורת חברתית על מנת ללמוד ורק אח"כ טכנולוגיה אבל השילוב בין השניים יעיל ביותר לתהליכי הלמידה טוען פרופסור Andrew Meltzoff.

בבחנה את כיתת בית הספר כמרחב רוחני, התבססה כותבת המאמר על כמה משאבים: שנות ניסיונה כמורה בבית ספר, זיכרונות בדבר התנסויות רוחניות מימי ילדותה, וגוף הידע העוסק בביטויי רוחניות בקרב ילדים. מטרתו של המאמר הנוכחי הינה לבסס את הטענה כי הכיתה אכן מהווה מרחב רוחני, אף על פי כי לעתים קרובות אין אנו מבחינים בזאת, ומובלים על ידי חיי השגרה רוויי הלחץ שבכיתת הלימוד. ניסחה זאת היטב אליזבת בראונינג כשכתבה שלא עולה בדעתנו לחלוץ נעליים טרם כניסתנו לכיתה. במאמר זה המונח רוחניות מתייחס ליכולתו של האדם להבחין באשר קיים מעבר לו, לתהות בנוגע לסובב אותו, ולחוות תחושות קולקטיביות או פרטיות של פליאה והתעלות אל מעבר לגבולות ההיגיון האנושי. חוויות רוחניות הינן צורות טבעיות של התודעה האנושית, החוצות גבולות תרבותיים ודתיים ( Schoonmaker, Frances).

בתי ספר כיום אינם מכשירים כלל תלמידים למיומנויות קוגניטיביות של ארגון החומרים , קבלת החלטות פתרון בעיות וחשיבה יצירתית , טוענת ד"ר Christy Folsom ,לכן , היא גיבשה מודל אחר לתכנון הוראה ולמידה בכיתה הלוקח בחשבון מיומנויות חיוניות אלו. המודל הפדגוגי שפיתחה נקרא Teaching for Intellectual and Emotional Learning – TIEL והוא שואב חלק מבסיסו הרעיוני מתפיסותיו של דיוואי בחינוך תוך התאמה פדגוגית למציאות של ימינו . כותב הביקורת ד"ר Maurice J. Elias אינו שולל את נכונות המודל של פולסום אך סבור כי הספר הנוכחי שלה מתעלם לגמרי מכל בסיס הידע שהתפתח בעשור האחרון הנוגע ללמידה חברתית – רגשית בבתי הספר ובכיתה. הביקורת מונה את הפרסומים אלו שחשיבותם נעלמה מעיניה של פולסום. רשימת ספרים חשובים אלו עשויה להועיל לכל מי שמנסה ליישם תיאוריות למידה בכיוון הרגשי-חברתי בכיתה.