מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

במאמר זה מציגה ד"ר חנה עזר את התפיסה שהעשייה המחקרית היא חלק בלתי נפרד מהווייתו של מכשיר המורים, וככזה – מחקר בתחום הכשרת המורים צריך לשמש הן בסיס למדיניות במוסד שבו נערך המחקר והן בסיס למדיניות ברמה הלאומית. מחקר זה יכול להיות מסוגות שונות, ביניהן מחקר משולב, כמותי ואיכותני, פרשני וביקורתי, שהוא "הגל השלישי" (Denzin, 2008; Tashakkori & Teddlie, 2003) במחקר, וכן מחקרי הערכה של תכניות במוסד הנחקר. במקביל נדרש היום בהכשרת מורים מחקר-מורה, שישמש בסיס לעבודת ההכשרה של המורה. מחקר זה יכול גם הוא להיות מסוגות שונות, ובכללן – מחקר עצמי. תחילה סוקרת ד"ר חנה עזר את השינויים שחלו בעולם בשנים האחרונות בתחום המחקר בהכשרת מורים, ומתמקדת בעיקר במקומו של החוקר בתחום הזה לאחר מכן ניתנת הצגה כללית וקצרה של פעילות רשות המחקר, ההערכה והפיתוח המהווה דוגמה לפיתוח תפיסת המחקר בהכשרת מורים וליישומה, במקרה זה, במכללת לוינסקי לחינוך.

מטרת המאמר של פרופסור דוד חן היא להביא לפני הקוראים בקליפת אגוז את מכלול הסוגיות הקשור בנושא הקוריקולום ופיתוחו. הוא פתח בתיאור הבעייתיות שבהתייחסות לנושאי התוכן במערכת החינוך, המשיך בהיבטים האיכותיים והכמותיים של הסוגיה האוניברסאלית של הקוריקולום וסיים בהצבת אתגרים ממשיים הן למערכת החינוך והן לאקדמיה. עמידה באתגרים אלו תוכל אולי להוציא את מערכת החינוך מן המבוכה וההזנחה של אחד משני עמודי התווך של מערכת החינוך. התשובה על השאלה הניצבת בראש המאמר חד־משמעית: יש דבר שנקרא תכנית לימודים. יש גם צורך מידי להתעשת ולפעול לשיקומה

למרות שמחקר זה מראה את חשיבות המורה בהדרכה אפקטיבית, קיימת הערכה נמוכה בכל מה שנוגע לייצוג קול המורים בתהליך קבלת ההחלטות בבניית תכנית לימודים. חלק מהתוכניות הרפורמה המקיפות כוללות את השימוש של תכניות מובנות. לפי דעתם של המחברים, תכניות לימודים מובנות המונחתות לעתים קרובות מלמעלה , מגבילות את יכולתם של המורים לפעול באופן עצמאי בתוך הכיתה. באמצעות טקסט ביצועי performative הבנוי כמחזה עם שלוש מערכות, מחברי המאמר חוקרים יחסי כוח, ידע ושליטה פוליטית בעבודה בהקשר של חיי המורים, כמו גם בעלי עניין אחרים.

המחקר מאפשר הצצה לעולמן של שלוש מורות למקרא במגזר הממלכתי בעלות זהות יהודית והשקפת עולם שונה המנסות להורות מקרא בחברה רב תרבותית, ומאיר את חשיבות מקומו של המורה בתכנון, פיתוח והערכה של תכניות לימודים. כמו כן, המחקר מעורר חשיבה אודות תפקידה של תכנית הלימודים במקרא בעיצוב הזהות היהודית של התלמיד בעידן פוסט מודרני. תוצאות המחקר מתארות מצב של הפעלה בהקשר ספציפי של הוראה בחטיבת -ביניים והן מצביעות על חשיבות מחקר נוסף לצורך הבהרת סוגיות שעלו תוך כדי המחקר. ממצאי המחקר אפשרו לעמוד על המאפיינים של כל רמה קוריקולארית ולזהות גורמים מעכבים שהביאו לשינויים ברמה קוריקולארית אחת לעומת זו שקדמה לה ובתוך כך, לזהות את הפערים שנוצרו בהפעלת תכנית הלימודים ( ענת כהן-צורני ) .

הקולאז' המטפורי הוא כלי מחקרי חדש המאפשר חשיפה להבנת עולמו הפנימי הגלוי והסמוי של המשתתף במחקר. הכלי מאפשר למשתתף במחקר להביע הבנותיו באמצעות ייצוגים מילוליים ותמונתיים בו זמנית ביחס למושאי מחקר שונים בתחום החינוך. מטרת המחקר הנוכחי הייתה להדגים את השימוש בקולאז' המטפורי ככלי להבנת המשמעות של תופעות בעיני סטודנטים להוראה. החוקרות, בעלות ניסיון במתודולוגיה, נתבקשו לנתח בנפרד באמצעות כלי המחקר ארבעה קולאז'ים לצורך בדיקת המהימנות. בבדיקת ארבעה משתתפי המחקר נמצאה רמת מהמנות גבוהה בין החוקרות (89%), כשסיווגו באופן עצמאי את הקולאז'ים ( גילה רוסו-צימט ויעל דן-אביבי).

מהו נרטיב ומדוע הוא נתפס כערוץ מרכזי לחוויות שלנו, לזהויות שלנו ולמשמעויות שאנו מייחסים לעצמנו ולעולמנו? מדוע נדמה כי המושג נרטיב נמצא היום בכל הקשר – אישי, קבוצתי ולאומי? בעשורים האחרונים גבר מאוד השימוש המחקרי בנרטיבים במדעי החברה והביא להתפתחויות תאורטיות ולתובנות אמפיריות מרתקות, ואלה התגבשו לכלל "מִפנה נרטיבי". חוקרים ישראלים מדיסציפלינות שונות דנים בפרקי הספר בסוגיות תאורטיות, מתודולוגיות ויישומיות הכרוכות במחקר הנרטיבי: מהי "חשיבה נרטיבית", האם המחקר הנרטיבי הוא פרדיגמה, מה בין מחקר נרטיבי לפמיניזם; בהיבטים שונים של מערכת היחסים המורכבת שבין חוקרים נרטיבים לנחקריהם , מספרי הסיפורים; ובהיבטים שונים הקשורים בפרשנות של הנרטיבים ובעולם העשיר של "נרטיבים בפעולה" בזירות חיים מגוונות ( גבריאלה ספקטור-מרזל , רבקה תובל-משיח).

סקירה באנגלית על המימדים התיאורטיים והתפיסתיים של רשתות חברתיות בכלל ורשתות חברתיות בחינוך בפרט. בסקירה , שהוכנה עבור הערוץ הבינלאומי של מכון מופ"ת, מוצגות התפיסות הסוציולוגיות שסללו את הדרך להתפתחות הרשתות החברתיות בכלל ובחינוך בפרט. נסקרים ההבדלים בין קהילות מקוונות ובין רשתות חברתיות . בחלקה השני של הסקירה מוצגים דוגמאות של יישום רשתות חברתיות בחינוך ברחבי העולם , הן בארה"ב והן במדינות אחרות. הסקירה הוכנה כסקירת רקע מכינה למפגש מקוון של הערוץ הבינלאומי ב27 בינואר 2010 . המפגש מיועד לאנשי חינוך מכל העולם , אך גם עמיתים ישראליים מוזמנים להשתתף.

מבט על שיטת הלמידה של בית החינוך אדם וסביבה בחינוך הלשוני. בית החינוך מפעיל 6 כיתות אם תלת-גיליות א-ג בהן פועלים הילדים ביחד כקהילה לומדת אחת. כל ילד לומד ע"פ קצב אישי, יכולת ועניין וההקניות נערכות בקבוצות גיל מעורבות ע"פ התקדמות אישית. למשל, ילדים קוראים בכיתה א' עשויים ללמוד בקבוצות הקניה עם ילדים בוגרים יותר. הילדים בקהילה נחשפים לחומרי למידה מגוונים ופועלים באופן עצמאי בתרגולים שונים בסביבה הלימודית. למרות זאת קיימות תוכניות לימודים ספיראליות מותאמות לגילאים השונים.

מותו של פרופ' תיאודור סייזר לא יהרוג את הרעיון המהפכני שלו לעיצוב מחדש של בית הספר. פרידה מאחד מחשובי המנהיגים החינוכיים של דורנו. פרופ' תיאודור סייזר, אחד המנהיגים החינוכיים החשובים ביותר בדורנו, אולי החשוב שבהם, הלך לעולמו ב־21 באוקטובר 2009, בגיל 77. סייזר נוצח על ידי מחלת הסרטן, וגם, אולי, על ידי בית הספר. הרפורמה שניסה להנהיג – עיצוב מחדש (redesigning) של בתי הספר התיכוניים בארצות הברית – כשלה. סייזר נאסף אל רשימה ארוכה ומכובדת של רפורמטורים מובסים ( יורם הרפז) .

המיתוס החינוכי של סגנונות למידה קיים כבר לא מעט שנים. מומחי חינוך לדורותיהם הסבירו את ההבדלים בין לומדים בעלי יכולות ויזואליות-מרחביות לעומת לומדים בעלי יכולת מילולית וכדומה. במשך 30 שנים נאמר ע"י פסיכולוגים חינוכיים ואנשי פדגוגיה כי שיטות ההוראה צריכות להיות מותאמות לסגנון הלמידה האופייני של הלומד. עתה טוענים חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה כי מרבית המאמרים שנכתבו עד כה בנושא חסרי תוקף מחקרי. מרביתם לא פיתחו מערך מחקרי תקף שיכול להוכיח את הנחות היסוד לגבי קיומם והתאמתם של סגנונות למידה מובהקים בהוראה ובתהליכי למידה. לאור ניתוח העל (מטא) של המאמרים שנכתבו עד כה בנושא סגנונות למידה מביעים החוקרים ספק אם יש הבדלים כה מובהקים בין לומדים מבחינת גישה ונטייה. בהעדר הוכחה אמפירית לקיומם של סגנונות למידה או להשפעתם המהותית הרי החוקרים בתחומי הפסיכולוגיה נותרו ספקניים לגבי החשיבות שמייחסים אנשי החינוך לסוגיית סגנונות הלמידה בלמידה.

מורים ומרצים רבים נתקלים בבעיית ההעתקות בעבודות (פלגיאט). דומה כי בעיה זו הוחמרה בעידן שבו שפע עבודות מוכנות מופיעות ברשת, כמו גם פיסות מידע בכל נושא כמעט בויקיפדיה ובאתרים אחרים. פעמים רבות אין הדבר נובע מכוונה מודעת של התלמידים והסטודנטים לרמות, אלא מטשטוש התחומים ומחוסר הבנה אמתי של המותר והאסור. המחקר ניתח נתונים שנאספו במשך שלוש שנים בקרב תלמידים בינלאומיים בבריטניה, ומצא כי התוכנה אפקטיבית במניעת העתקות והסתמכות-יתר על מקורות, ומשפרת את ביצועי התלמידים בעריכת פרפרזות ובכתיבת מראי-מקום והפניות. כמו כן, נמצא כי התוכנה משפרת את הבנת התלמידים את מושג היושרה האקדמית ואת הדרישות בתחום.

הרצאתה המקיפה והמרתקת של שלומית פרי ( מנהלת הספרייה לניהול , מדעי החברה וחינוך באוניברסיטת תל אביב ) בכנס Minerva 2011 . בין הנושאים הנסקרים בהרצאה : מאפייני שימוש ברשתות חברתיות במחקר האקדמי, סוגי רשתות חברתיות מדעיות, שיתוף מחקרי ורשתות חברתיות שיתופיות בתחומי המדע , מאפייני שיתוף בממצאי מחקר ופעילות רשתות חברתיות. בהרצאה נסקרת גם Medhodspace -רשת חברתית בנושא שיטות מחקר שמטרתה לאפשר במה לקהילת החוקרים בכל הקשור לשיטות מחקר ( שלומית פרי).

בעבר הייתה אחת המטרות הראשיות של המדיניות החינוכית לקדם שוויון ואחידות במערכת החינוך על ידי צמצום הפער בין המרכז )החינוכי, הרוחני, החברתי והגאוגרפי( לפריפריה. כתוצאה מכך רוב הרפורמות שהוצגו , בפרט בישראל, היו אחידות, ויושמו באורח גורף בכל מערכת החינוך. בעקבות חדירתן של השקפות רב-תרבויות ולנוכח הדרישה לתת ביטוי להבדלים בין המרכז לפריפריה , יש היום פחות לגיטימציה ציבורית למדיניות חינוכית החות רת לקדם אחידות כלל-מערכתית. הדרישה להכיר בגיוון הקיים בתוך המערכת ולכבדה הפכה לנחרצת יותר . לפיכך תלויה הצלחתה של מדיניות חינוכית במידה שבה תצליח לגבש תכניות שיתמרנו בין קבוצות האינטרסים השונות . בזמן שחברות רבות נעשות יותר ויותר הטרוגניות , אתנית ותרבותית, יהיה קשה יותר לגבש מדיניות חינוכית לכידה ( דן ענבר) .

שיתופי פעולה בין חוקרים-עמיתים בקרב מורי מורים הכרחיים להכשרה יעילה ואיכותית להוראה. התפתחות הטכנולוגיה הכוללת גם בלוגים ורשתות חברתיות, יכולה להגביר שיתופי פעולה אלו ולאפשר ריבוי מחקרים בין-מוסדיים, לאומיים ובין-לאומיים. מאמר זה מציג רציונל מקצועי וטכנולוגי לשימוש ברשתות חברתיות לצורך שיתופי פעולה מחקריים. בנוסף, מציג המאמר לקורא/ת את מאגר החוקרים המתהווה ונבנה בימים אלו במכון מופ"ת כחלק מפעילות רשות המחקר ומתכנית מופ"ת בינלאומי. מאגר חוקרים זה, כך מצופה, יהווה תשתית לקיום מחקר רשתי ברמה הארצית והבינלאומית. במאמר תקראו על רשתות חברתיות, ניתוח רשתות חברתיות, שיתופי פעולה וחקר בהכשרת מורים, ועל מאגר החוקרים של מכון מופ"ת.

סקירת ביקורת מרתקת של אמנון כרמון על ספרו של קירן איגן, שהתפרסם במקור ב־1997,ספר הנחשב אחד הספרים החשובים והמעניינים ביותר שהתפרסמו בתחום החינוך בשנים האחרונות. הוא חשוב מפני שהוא מציג תאוריה גדולה של חינוך שיש לה השלכות משמעותיות ומעשיות ביותר על מטרות החינוך ועל אופני הפעולה שלו. הספר מעניין מפני שהתאוריה של איגן מקורית, מורכבת ומלאה בבעיות ובמתחים פנימיים כדרכן של תאוריות טובות. התאוריה אינה משתבצת יפה באף לא אחת מהמגירות העמוסות לעייפה של השיח החינוכי הרווח, והיא עוסקת בהקשרים היסטוריים ותרבותיים רחבים שחורגים הרבה מעבר לתחומי הדיון של "ספרי חינוך" רגילים. הטענה המרכזית של איגן היא שאין הבנה אחת אלא חמישה "סוגי הבנה" ושכל סוג נובע מהתפתחותם של "כלים קוגניטיביים" מיוחדים.

מאמרו החשוב של פרופסור מרואן דוירי מנתח באופן ביקורתי את גישות המחקר הניסוייות המתיימרות לבדוק קשרים סיבתיים בין גורמים. הניתוח בנוי על הגישה המערכתית שמניחה כי התופעות מתרחשות בתוך מערכת של גורמים ולא כתוצאה מהשפעה סיבתית של גורם או גורמים על גורם או גורמים אחרים. בעקבות הדומיננטיות של הגישות הניסוייות במדעי החברה והרפואה, הצטברו כמעט בכל תחום תוצאות מחקר סותרות. המאמר מסביר שתופעת התוצאות הסותרות היא תופעת לוואי לגישות הרדוקציוניסטיות ומבהיר שהשפעת גורם א' על ב' תלויה בנוכחות או בהעדר גורמים אחרים. לכן כשנבדק הקשר בין א' לבין ב' בנוכחות או בהעדר גורמים אחרים, התוצאות עלולות להיות סותרות. המאמר מדגיש חשיבות האינטראקציה בין הגורמים וקורא לאימוץ גישה מערכתית בהבנת תוצאות המחקר המצטברות. חקר השאלות על סיבתיות חייב להתמקד במערכת הסיבתיות, תוך שיתוף פעולה בין המחקר הכמותי והאיכותי, ובין-תחומי הידע השונים, ותוך שימוש במחקרי ניתוח-על ושמירה על ראייה פילוסופית כללית.

חקר המוח עוסק בתחומים רבים המשיקים לשאלות פדגוגיות בסיסיות, אך מפתיע לגלות שעד כה לא נעשה שימוש שיטתי בממצאיו הרלוונטיים בחשיבה ובמעשה החינוכיים, והפער בין התחומים – חקר המוח וחינוך – נותר עמוק ולא מגושר. במאמר זה אנו מבקשים המחברים להתמודד עם אתגר השיח שבין החינוך למדע בכלל ולמדע המוח בפרט ולהמחיש את הרלוונטיות של חקר המוח להתגבשותו של תחום חדש – נוירו־פדגוגיה. הם מדגימים את הרלוונטיות של חקר המוח לחינוך באמצעות התמקדות בבחינת תקפותה המדעית של מטפורת המְכָל – מטפורה המכוונת במידה רבה מאוד את החשיבה והעשייה הפדגוגיות. המאמר בוחן את תקפותה של מטפורה מכוננת זו על בסיס ממצאים מחקר המוח ומצביע על הצורך ליצור שפה חינוכית חדשה התואמת למבנה המוח. לדעתם, הכללת ידע מתחום מדעי המוח במסגרת השיח הפדגוגי יכולה להוות בסיס לקבלת החלטות מושכלת בתחום החינוך ( אהוד נורי , יעל עדיני , אבי קרני) .

חינוך המבוסס על חקר המוח אינו תרופת קסמים שתפתור את כל בעיות החינוך… עדיין אין לראות בו תכנית, מודל או חבילה שבתי ספר יכולים לפעול על פיהם… אבל התמונה הרחבה ברורה: הבנת פעולתו של המוח היא המפתח להוראה ולמידה יעילות ( אריק ג'נסן) . אריק ג'נסן הוא אחד ממנהיגיו הבולטים של החינוך המבוסס על חקר המוח. הוא חיבר יותר מעשרים ספרים על המוח בהוראה, ובכללם Enriching the Brain ו"חנוך לנער על פי מוחו" (מכון ברנקו וייס, 2003). הוא לימד בשלוש אוניברסיטאות בקליפורניה, הקים את המסגרת Super Camp, המיישמת ממצאים מחקר המוח על הוראה ולמידה (supercamp.com), ויזם את הכנס הראשון שעסק בהשלכות חינוכיות של מדעי המוח (brainexpo.com). את המאמר הנוכחי כתב במיוחד לגיליון זה של הד החינוך.

מאמר זה קיבץ כמה מחשבות רווחות על הסכנות והסיכויים של מדעי המוח החינוכיים, וגיבש אותן באמצעות דוגמאות לדרכי עבודתם של מדעי המוח. תחילה הצגנו שמונה הסתייגויות מן הניסיונות הנוכחיים לחבר בין החינוך למדעי המוח. החוקרים עמדו על כך שגם אם יהיה אפשר להתגבר עקרונית על ארבע ההסתייגויות המדעיות – שעניינן מציאה של מכנה משותף לשיטות, לנתונים, לתאוריות ולפילוסופיות של שתי הדיסציפלינות – ייוותרו ארבע הסתייגויות הקשורות בתיאום המעשי ביניהן. אחר כך הם בחנו מחדש את שמונה ההסתייגויות, והפעם הביאו דוגמאות מן הספֵרות הנוירו־מדעיות שמצביעות על פוטנציאל לסינרגיה בין חינוך למדעי המוח. הטענה העיקרית שלהם היא שאף על פי שההסתייגויות מאתגרות את מדעי המוח החינוכיים, הן מייצגות גם הזדמנות למחקרים חדשים ופורצי דרך ( סשנק ורמה, ברוס ד' מקנדליס ודניאל ל' שוורץ ) .

כל הניסיונות להפוך את החינוך לתחום סקסי באמצעות חיבור לתחומים אחרים (לטכנולוגיות מידע, להיי־טק, לחקר המוח) הוא ניסיון אופנתי שאינו מחזיק מים. העבודה החינוכית היא עבודה הורית, סיזיפית ואקזיסטנציאלית, וכזאת היא צריכה להיות . אופנת הנוירו־חינוכולוגיה נראית כבריחה מהתמודדות אמיתית עם בעיות. פרופסור יאיר נוימן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב מביא במאמרו המרתק כמה דוגמאות של בעיות שעמן ראוי להתמודד.