אקטואליה

מגזין "טיים" האמריקני הגדיר את אלפי קון (Kohn) "המבקר הרהוט ביותר של החינוך המבוסס על מבחנים וציונים". קון, בן 54, הוא מחברם של 12 ספרים על חינוך במשפחה ובבתי הספר, שהפכו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות. הוא מרצה מבוקש, ועמדותיו, המתגרות בקונצנזוס הפדגוגי האמריקני השמרני, באות לידי ביטוי בספריו. קון נקרא ונשמע ברחבי ארצות הברית, אך אינו עושה רושם גדול על מערכת החינוך האמריקנית. הרפורמה הגדולה של העשור האחרון – "אף ילד לא נשאר מאחור" ("No Child Left Behind") – שבוש יזם ואובמה ממשיך, הומצאה נגד כל הרעיונות שהוא מפתח ומפיץ במשך שלושה עשורים. בשנה האחרונה הוא הוריד כפפות וקורא למורים ולהורים להתאגד ולמרוד – להפסיק לשתף פעולה עם מערכת החינוך שמזיקה לילדים. לפי קון, תכנית הרפורמה, שמטרתה שב- 2014 כל בתי הספר בארצות הברית ישיגו תוצאות מושלמות במבחנים, לא עובדת ולא יכולה לעבוד. הבעיה, טוען קון, היא הגישה הכללית של מגבשי המדיניות, אשר מנסה להפוך את בתי הספר למסגרות בסגנון תאגידי באמצעות מבחנים ( דקל, יעלי).

ספר חדש המתאר את הפעילות החינוכית של תנועת רפורמה בארה"ב הפועלת לשינוי בתי ספר והפיכתם לבתי ספר אמנותיים. תנועת רפורמה פדגוגית זו אינה סבורה כי רפורמה ארגונית גרידא יכולה לשנות מהות ביה"ס . רק רפורמה של תכנים ויצירה בביה"ס עשויה להביא שינויים ממשיים ואקלים כיתה חיובי . הספר מתאר את החזון והפעילות ליצירת רפורמה פדגוגית בארה"ב הידועה בשם A+ School Program שנועדה לחזק את הצדדים האמנותיים-איכותיים של בתי ספר תיכוניים.המטרה היא לחזק את זהות בית הספר באמצעות מגמות אמנות ופעילויות אמנותיות יצירתיות שיאפשרו הן לתלמידים והן למורים למצוא עניין ואתגר בחיי ביה"ס. מחברי הספר הם פרופסורים לסוציולוגיה וחוקרי חינוך בארה"ב. פרויקט הרפורמה בבתי התיכוניים הידוע בשם A+ School Program מופעל במדינת מיסורי בארה"ב ונועד לחולל שינוי איכותי בבתי הספר ובאווירה וביחס הלומדים ולא בהכרח בצדדים הארגוניים שהיו מקובלים ע"י רפורמות אחרות בעבר .

מערכת החינוך הישראלית צומחת בעת ובעונה אחת עם החברה הישראלית ועם תרבותה. היא נוצרה על ידי החברה העברית בראשית התהוותה והייתה כלי ליצירתה, מאז היא ממשיכה לקחת חלק בעיצוב החברה הישראלית במכוון או באקראי. השתיים משקפות זו את פניה של זו, את מאבקיה ואת בעיותיה של זו וחוזר חלילה. היכרות עם מערכת החינוך פרושה היכרות עם החברה הישראלית, עם הלכי הרוח המקובלים בה, עם השלבים השונים המאפיינים את התפתחותה ועם ציפיותיה לעתיד. בספר זה לוקחת אותנו המחברת למסע היכרות עם מערכת החינוך הישראלית, עם מאפייניה, עם קשייה ועם הצלחותיה מנקודת המוצא שהיכרות וידע הם תנאי להבנה, לשותפות, לביקורת ולשיפור. מטרת הספר היא לתת מבט כולל על סיפורה של מערכת החינוך הישראלית תוך הפניית תשומת לב לזרמים ולמגמות שבה, למגזרים שבהם היא פועלת ולמאפייניה השונים. הספר אינו מתיימר להעמיק בכל אחד מהנושאים הקשורים למערכת החינוך אלא לתת רקע כללי על ציר הזמן, לאפשר את המשך המסע ולעודד חקירה בנתיבים שהקורא יבחר לעצמו.

מוזר למצוא בשוודיה הגדולה והסוציאל-דמוקרטית את מהפכת השוק החופשי, אך זה בדיוק מה שמתרחש בבתי הספר במדינה. רפורמות שנכנסו לתוקף ב-94' מאפשרות לכל מי שעומד בסטנדרטים בסיסיים לפתוח בית ספר חדש, לקלוט תלמידים ולקבל תקציבים ציבוריים. כלי העבודה העיקרי הוא אתר האינטרנט של הרשת (פורטל מידע) המכיל את כל תוכנית הלימודים. הצעירים נעזרים במדריך ומקדישים 15 דקות בשבוע כדי לסקור את התקדמותם בשבוע שעבר, ולהציב יעדים וזמנים לפעמים הבאות. המשימות כוללות שיעורים והרצאות, אך חלק גדול מהלימוד נעשה באופן עצמאי או בקבוצות קטנות. הפורטל מאפשר לכל תלמיד לעבוד ברמה המתאימה לו, בהתאם ליתרונותיו וחולשותיו. כל נושא לימוד מחולק ל-35 צעדים. תלמידים המגיעים לצעד ה-25 עוברים בהצלחה את השיעור. אלה שמגיעים לצעד ה-30 או ה-35 זוכים בציון טוב מאוד או מצוין, בהתאמה. המורים מעדכנים ומוסיפים חומר לימוד חדש לאתר האינטרנט במהלך החופשות. החופשה השנתית שמקבלים המורים מסתכמת בשבעה שבועות בלבד, בדומה לזאת שניתנת לעובד המשרד הממוצע בשוודיה.

בשנתיים האחרונות נסחפו מערכות החינוך בבריטניה לעידן של חינוך לאינטליגנציה רגשית בכיתות בתי הספר היסודיים. נוצרה בבתי הספר הבריטיים תרבות שלמה של טיפוח נושא הנקרא תרפיה כיתתית, כלומר, שיחות בשיעורים המנסות להדגיש את חשיבות הרגשות על פני השכלתנות מותך אמונה שהגישה התרפיסטית בכיתה שאותה מיישמים המחנכים תסיר את המכשולים הניצבים בפני מרבית התלמידים. חוקר בכיר בתחומי החינוך , פרופסור Dennis Hayes מבקר את הגישה החדשה בבריטניה ( ששואבת את מקורות השראתה מארה"ב ) וסבור כי עדיף שהמורים ילמדו את תחומי הדעת ולא יעסקו בטיפול פסיכולוגי קבוצתי בכיתה. התוצאה של מדיניות התרפיה הקבוצתית בחינוך היסודי בבריטניה היא , לדעתו, החלשת יכולת ההתמודדות של התלמידים. כתוצאה משיחות התרפיה שמנסים המורים הבריטיים להטמיע בכיתה, מגיעים בעצם התלמידים למסקנה כי הם לא חייבים להתמודד בכל כוחם ורמת דבקותם במטרה יורדת. המדיניות החדשה של תרפיה כיתתית עלולה לפגוע בביטחון העצמי של תלמידים רבים הלומדים להכיר כי הפגנת חולשה היא לגיטימית. הביקורת נגד תוכניות משרד החינוך הבריטי לטיפוח אינטליגנציה רגשית הועלתה בעקבות ספר חדש שכתב בשם The Dangerous Rise of Therapeutic Education.

במשבר הגלובלי בו מצויות מערכות החינוך בעולם המערבי הולך וגדל הדפוס של היעדרויות מורים מבתי ספר. מדובר בדפוס שכיח של התנהגות מורים בבתי ספר הגדל משנה לשנה והוא לא רק תוצאה של שחיקה נפשית אלא גם ביטוי לירידת תחושת השליחות של מורים בהוראה. המחקר של צוות חוקרים מאוניברסיטת הארוורד ביקש לבדוק את שאלת המחקר הבאה: האם יש קשר בין היעדרויות מורים לאורך השנה ובין הישגי התלמידים. המחקר נערך במחוז חינוכי עירוני גדול בצפון ארה"ב תוך התמקדות בבתי ספר יסודיים. המחקר נערך במשך כמה שנים באותם בתי ספר יסודיים. הממצאים מגלים כי ההשלכות של היעדרויות מורים על הישגי תלמידים היא הרבה יותר משמעותית מאשר סבורים מנהלי בתי הספר ומקבלי ההחלטות במחוז, במיוחד בתחומי הוראת החשבון ומקצועות היסוד בבתי הספר היסודיים. כך לדוגמא , נמצא כי היעדרות של מורה לחשבון בשנה במשך 10 ימים מפחיתה את הישגי התלמיד בממוצע ב3.2% לשנת לימודים אחת(RAEGEN T. MILLER, JOHN B. WILLETT RICHARD J. MURNANE).

התפיסה הפרגמטית היתה המועדפת (קונצנזואלית) בחינוך העברי בישראל לפני קום המדינה. היא התחזקה על-ידי העליות הסוציאליסטיות (השנייה והשלישית), אשר ראו בחינוך לעבודה חלק מההכנה להגשמה ציונית. במחצית השנייה של שנות ה-50 חלה התפתחות בארגון ובעיצוב החינוך המקצועי. שר החינוך זלמן ארן (1955-1960: 1963-1969), שייחס חשיבות רבה לחינוך המקצועי, ראה בו אתגר ודרך להרחיב את מעגלי האזרחים הפרודוקטיביים, כלי לשפר את החינוך ליצרנות, אמצעי השגת מטרות חברתיות וחינוכיות ובעיקר, פתרון אפשרי וראוי למניעת נשירה של תלמידים ממערכת החינוך. ההתמקדות של משרד החינוך בחינוך המקצועי נבעה גם מהשינויים שהתחוללו בישראל: גידול דמוגרפי דרמטי, בעקבות העלייה הגדולה ממדינות האסלאם; חוק חינוך ממלכתי שהציע חינוך אחיד לכל אזרחי המדינה; התקדמות טכנולוגית מואצת. במהלך 1976-1978 שונה מבנה החינוך הטכנולוגי ויעדיו הוגדרו מחדש. הנתיב הטכנולוגי המשיך להיות בעל דימוי של "מסלול אין ברירה", למרות העובדות, ואף על פי שמשנת 1980 אחוז מקבלי תעודת בגרות בקרב תלמידי החינוך הטכנולוגי גדל ב-12% לעומת גידול של 10% בחינוך העיוני. ההזדמנות של החינוך הטכנולוגי לעלות על דרך המלך, הוחמצה בשנים האחרונות ( נירית רייכל ) .

יש מעט ספרים מעמיקים על ההשלכות הגלובליזציה בחינוך למרות שמגמות הגלובליזציה משפיעות על בתי הספר והתלמידים הרבה יותר מאשר אנו יודעים. מבחינה זו קובץ המאמרים החדש בעריכת פרופסור Marcelo M. Surez-Orozco ממלא ריק מחקרי הקיים בתחום חשוב זה בחקר החינוך. קובץ המאמרים הוא למעשה אוסף המחקרים והמאמרים שנכתבו והוצגו בכינוס First International Conference on Globalization and Learning (FICGL) שנערך בשטוקהולם בשנת 2005. חלק מן המאמרים עוסקים בתנועות הגירה ומהגרים כתוצאה מהגלובליזציה והשתלבותם בבתי ספר. מאמרים אחרים עוסקים בהשפעת הגלובליזציה על הערכים התרבותיים של התלמידים והחששות של המחנכים והמורים מכך. המאמר החשוב בקובץ נכתב על ידי , Mansilla and Gardner והוא מציע מסגרת קונספטואלית להתמודדות עם עולם התוכן והמיומנויות בחינוך בעקבות הגלובליזציה על ידי חקר נושאי הגלובליזציה על ידי תלמידים בהנחיית מורים ( כגון חקר האינטגרציה הכלכלית באירופה , חקר סוגיות האקולוגיה, המזון והתחממות כדור הארץ ) . הספר יצא לאור בשנת 2007 בהוצאת University of California Press .

הכנסת סטנדרטים לתחומי ההוראה ובעקבותיהם מערכות הערכה ובחינה נורמטיביות ארציות צמצמו למעשה את מרחב שיקולי הדעת של המורים בארה"ב. לאור זאת מציעים מחברי ועורכי הספר הנוכחי גישה מרחיבה ומעצימה מבחינת שיקולי הדעת של המורים גם כאשר זה נעשה על חשבון הסטנדרטים המהודקים מדי בחינוך ובהוראה. הדרך להחזיר למורים את החיוניות שלהם היא ליישם את המודל הפדגוגי המוצע על ידם של קבלת החלטות נרחב יותר של המורים בביה"ס. המודל המוצע אינו מבטל את הסטנדרטים בהוראה אלא מרחיב ומעצים את מרחב שיקולי הדעת של המורים ואת השליטה שלהם בדרכי ההערכה. המודל הפדגוגי, שזוכה עתה להתעניינות מחודשת בקרב גורמי החינוך בארה"ב, מעניק למורים מרחב נרחב יותר של קבלת החלטות, גמישות ביישום תוכנית לימודים אינטגרטיבית ואותנטית. חלק מההיערכות מחייבת את המורים להתנתק במידה רבה מההצמדות שלהם לספרי לימוד מבוססי סטנדרטים לטובת פיתוח עצמי שלהם של רעיונות דידקטיים וקביעת דרכי ההערכה באופן עצמאי. במוקד כל רפורמה חינוכית ושינוי חיובי בבתי הספר עומדת הנכונות להעצים את המורים והמודל המוצע בספר זה הוא ללא ספק צעד משמעותי בכיוון זה ( Michael S. Moody and Jason M. Stricker ).

בשנים האחרונות יש התעניינות רבה בכל הנוגע לשיפור איכות המורים בבתי הספר כאמצעי לקידום הישגי בתי הספר מבחינת ההערכה הנורמטיבית. גם בארה"ב זוכה הנושא של איכות המורים לעדיפות גבוהה והאמצעי העיקרי לטייב את איכות המורים שם היא התכנית הפדראלית "No Child Left Behind" (NCLB) Act הדורשת מהמורים רמת הכשרה אקדמאית גבוהה בכל מקצועות הלימוד (עפ"י סטנדרטים חינוכיים והקפדה על עמידה בסטנדרטים חינוכיים). המחקר הנוכחי ביקש ללמוד מהמקרה של מדינת קליפורניה האם מדיניות ה-NCLB מקדמת את רמת המורים ואיכותם. ממצאי המחקר מלמדים שאכן התפלגות כוח ההוראה בקליפורניה מעידה על היקף גבוה למדי של מורים בעלי התמחות אקדמאית רצינית , סטנדרטים גבוהים בהוראה והשתלמויות מקצועיות רציניות . עם זאת בראייה כוללת נמצא כי מה שמשפיע על התקדמות בתי הספר והצלחתם בקליפורניה אינה בהכרח רמת המורים אלא התפלגות אוכלוסיית התלמידים שם ממוקמים ומצויים בתי הספר. גורמים אתניים וסוציו-אקונומיים הנוגעים לאוכלוסיות בהן נמצאים בתי הספר הם בדרך כלל בעלי השפעה משמעותית לא פחות מאשר איכות המורים . המשמעות של ממצאי המחקר היא שגורמים רבים משפיעים על ההתקדמות החינוכית של בתי ספר ולא רק גורם בודד הנוגע לאיכות הנורמטיבית של מורים ולסטנדרטים החינוכיים (Smith,-Emma ).

אריאלה לונברג כתבה וסיכמה ממצאים מעניינים מתוך כתבה של Ellen Gamerman על הצלחתם של הילדים הפינים במבחני פיזה. הילדים בפינלנד (והכוונה לגילאי 15 הנבחנים במבחנים אלה) אין תלבושת אחידה, הם אינם מכינים יותר מחצי שעה של שיעורי בית ביום, אין להם כיתות מחוננים ויש להם מעט מאד מבחנים הקשורים בסטנדרטים, הם מבלים שעות רבות מול המחשב, צובעים את שערם מאזינים למוזיקת "heavy metal" וראפ כמו עמיתיהם האמריקאים (והישראלים) ואינם מתחילים את לימודיהם בבית הספר לפני גיל שבע. למרות זאת, בכיתה ט' הילדים הפינים מובילים בין 57 ארצות הנבחנות במבחנים אלה, במתמטיקה במקצועות מדעיים ובקריאה. כל זאת בדרך להפיכתם לחברה שבה העובדים נחשבים בין היצרניים ביותר בעולם. ההסברים להצלחתם, מסתבר, קשורים לכמה גורמים : איכות המורים ואיכות הכשרת המורים בפינלנד, אהבתם של הפינים לקריאה, מתן עצמאות לתלמידים בחייהם, בלמידתם ואפילו באוכל שאותו הם בוחרים במזנון בית הספר. גם למורים יש עצמאות רבה בהוראתם ואפשרות להשמיע את קולם האישי, גם הכשרתם מעמיקה ומקיפה.

מורים איכותיים המלמדים בבתי ספר קנדיים העלו לאחרונה הצעה מעניינת לאפשר לתלמידים בבית הספר זמן גמיש בטווח של 10%-20% להתעניין ולחקור נושאים המעניינים אותם. המודל של יצירת אופק סקרנות אצל הלומדים מבוסס על אותו מודל שמקומות עבודה יצירתיים כמו גוגל ואחרים מעניקים לעובדים שלהם, כלומר מעבר לדרישות העבודה הקבועות ניתן לעובדים זמן גמיש בהיקף של 20% לחקור ולפתח נושאים המעניינים אותם. המחנכים הקנדיים הנחשבים מורים מצטיינים בתחומי יישומי המחשב בחינוך תוהים מדוע לא לנסות נוסחה גמישה זו גם בחינוך ובכך לטפח עניין ויצירתיות אצל התלמידים ובסביבת הלמידה שלהם בביה"ס.

צוות חוקרים אמריקאיים המתמחה בחינוך ובכלכלה ניסה לבדוק את היקפי העבודה של מורים בארה"ב ואת הגורמים המשפיעים עליהם . השערת המחקר הייתה כי רפורמות חינוכית ( כגון no child left behind ) מגדילה משמעותית את היקפי העבודה של מורים בבתי הספר. הממצאים מוכיחים כי אכן חל גידול בהיקפי עבודה של מורים בארה"ב מאז שנות ה-80 . בממוצע כמעט כל המורים בארה"ב עובדים שעה נוספת מאז שנת 1983 . יתרה מזאת , עומס העבודה על המורים מעבר לשעות בית הספר גדל ב34% מאז שנת 1987. יחד עם זאת , לא נמצא הקשר בין הרפורמות החינוכיות ובין עומס העבודה של המורים. כלומר, גורמים ארגוניים פנים-בית-ספריים ומשתנים קוריקולריים ( תכנים ותוכניות לימודים ) גרמו לעומס העבודה על המורים ולא בהכרח הרפורמות החינוכיות. הרפורמות החינוכיות שהשפיעו על שינוי בדרכי הערכת התלמידים אבל לא הובילו בהכרח לעומס העבודה של המורים מעבר לשעות הלימודים. מרכיבים שמשפיעים על עבודת המורים הם בעיקר פנים-ארגוניים, תקשוביים וגם בחלקם נוגעים לקשר עם הקהילה וההורים. (Christiana Stoddard, Peter Kuhn ).

לאחרונה דיווחנו כאן על המשבר בהוראה בבריטניה, אבל נתונים נוספים הזורמים למערכת פורטל מס"ע מרחבי העולם מלמדים כי המשבר בהוראה הוא, ללא ספק, תופעה גלובלית. קיים אי נחת גובר בקרב מורים בעולם ובמדינות מתקדמות בפרט. המצוקה נובעת, לכאורה, מתנאי שכר ירודים, אך בפועל ההתמודדות הפסיכולוגית עם בני נוער מוחצנים המעדיפים את תרבות האינטרנט, עם התערבויות הורים ועם תקנות מגבילות של רשויות החינוך הם בין הגורמים העמוקים יותר.

מעורבות יתר של הממשלה הבריטית בקביעת הסטנדרטים החינוכיים של בתי הספר היסודיים באנגליה פגעה בהתקדמות האיכותית של בתי הספר, קובע מחקר חדש שנערך באוניברסיטת קיימברידג'. משרד החינוך הבריטי ביקש לקדם את ההישגים בחשבון ובשפה בבתי הספר היסודיים, הצליח ליצור אוירה של הישגים ולמידה המוכתבת ע"י בחינות הישגים, אך באופן כללי פגע בשיטות ההוראה של המורים בבתי הספר היסודיים ובאיכות הלמידה של תחומי דעת שאינם קשורים לחשבון ולשפות. גם בנוגע לרמת הלמידה בחשבון ובשפות לא בטוחים עורכי המחקר כי אכן הוקנו מיומנויות למידה איכותיות. הלחצים המופעלים ע"י משרד החינוך הבריטי מאז 1990 על בתי הספר היסודיים לקדם בצורה נורמטיבית את הישגי התלמידים פגעו בהקניית תחומי דעת איכותיים והפכו את תכנית הלימודים לתכנית צרה שאין בה עומק.

ויכוח נוקב מתנהל בשנה האחרונה באנגליה לגבי גודל הכיתה בבי"ס. המורים, ההורים וגורמים שונים ברשויות המקומיות מצדדים בהקטנת גודל הכיתות בבתי הספר באנגליה. חוות דעת של מומחים בריטיים להערכה חינוכית מטילה ספר ביתרונות הפדגוגיים של המהלך הנדרש להקטנת הכיתות. פרופ' Dylan Wiliam ממכון החינוך באוניברסיטת לונדון סבור כי הכנסת שיטות הערכה רציפות לכיתות תאפשר למורים לקדם את התלמידים יותר מאשר הקטנת גודל הכיתה. פרופ' ויליאם אשר דיבר בכנס חינוכי מרכזי באנגליה סבור כי מורה אשר מצליח לעקוב באופן שוטף אחר התקדמות התלמיד בכיתה ונותן לו משובים מתאימים לאורך השנה יכול להועיל יותר מאשר מורה המלמד בדרך סטנדרטית בכיתה לימוד קטנה. התועלת של מעקב המורה, העידוד והמשוב שהוא מקנה לתלמיד במהלך רציף זה עולה על התועלת של כיתה קטנה. עם זאת, המחקרים שמצטט פרופ' ויליאם ממליצים להקטין את הכיתה בעיקר בכיתות א' וב', שם היקף התלמידים צריך להיות 15 תלמידים. בשיטה שמציע פרופ' ויליאם חשובה יותר מכל איכות המורים ולכן, לדעתו יש להשקיע יותר באיכות המורים ובפחות בהקטנת הכיתות.

המאמר בוחן רפורמות חינוכיות ורפורמות בהכשרת מורים בארה"ב ובנמיביה ומנתח שני מתחים (tensions) שהיו חלק מויכוחים על איכות מורים ועל הכשרת מורים בעולם כולו: האם עלינו להכשיר מורים כטכנאים או כמורים רפלקטיביים? האם עלינו להכשיר מורים להוראה ממוקדת-מורה או ממוקדת- תלמיד? למרות ההבדלים הרבים בין ארה"ב לבין נמיביה בגודל, בהתפתחות הכלכלית ובדרכים רבות אחרות, כותבי המאמר טוענים שממשלותיהם, כמו אחרות, בחורו נתיבים דומים ברפורמות בהכשרת מורים ובחינוך בבית הספר היסודי והתיכון. שתי המדינות מכשירות מורים שיעמדו בסטנדרטים מוכתבים מבחוץ ויציגו ציונים טובים של התלמידים. המאמר טוען שגישה זו, יחד עם הגישה הטכנית להוראה ולהכשרה, הן גישות שגויות. (Zeichner, K., Bekisizwe, N.)

טוני דנקר, ראש פרויקט "החינוך הגלובלי" בחברת מקינזי הבינלאומית לייעוץ אסטרטגי, סקר בפני באי כנס הרצליה 2008 את תוצאות המחקר העולמי לבחינת הצלחת רפורמות בחינוך. לדברי דנקר, תקציב החינוך בישראל הנו מהגבוהים בעולם, ומשתווה לאלה של הולנד ושל אוסטרליה, ואילו רמת הישגי התלמידים דומה למה שהשיגו טורקיה ומקסיקו. בחינה של רפורמות בחינוך בכל רחבי העולם העלתה, כי לפער החברתי ולמספר התלמידים בכתה אין השפעה על הישגי תלמידים. לדבריו, הגורם המשפיע ביותר על הישגי התלמידים הוא שיפור מתמיד ושיטתי באיכות המורים בבתי-הספר היסודיים ומעקב הדוק שלהם אחר כל הישג חריג של כל תלמיד וטיפול מתאים בו על-מנת לשלב את הילד בכתה ולמנוע את כישלונו.

למרות של רכזי השכבות אין הכשרה פדגוגית ייחודית, פרט למקצוע ההוראה שלהם, הם מהווים כוח ניהול השותף למנהל בית הספר. הם אחראים על משימות ארגוניות שונות המוטלות עליהם ומצויים בקשר מתמיד עם המחנכים והיועצות. מיקומם בצוות ההנהלה המצומצמת של בית הספר מקנה להם סמכות ושליטה. אמנם, תופעה זו נפוצה בחינוך העל-יסודי יותר מאשר בחינוך היסודי, אך במהותה התופעה נותנת לגיטימציה להתנהגות הארגונית של בית הספר כמוסד. כך נוצר ארגון שכול בעל תפקיד אחראי על חלק אחר של המערכת והטיפול בפרט נותר בעיקר בין המחנך לתלמיד. אולם בחינוך העל יסודי, קצרה ידו של המחנך לעסוק בשיפור הישגים (מרים קדרוני)

הרפורמות החינוכיות שנערכו באנגליה בסוף שנות ה90 שיפרו את רווחת המורים ומעמדם, אך לא בהכרח שיפרו את מצב החינוך באנגליה, כך טוענים חוקרי יחידת ההערכה הלאומית הבריטית (Ofsted). המחקר של Ofsted בדק לאחרונה 51 בתי ספר בריטיים בהם נערך השינוי ומצא כי העומס על המורים פחת באופן משמעותי והרפורמה אפשרה להם להתרכז בצד הפדגוגי ושחררה אותם ממטלות שאינן קשורות ישירות להוראה. עם זאת לא נמצאו ממצאים כלשהם המעידים כי אכן רמת ההוראה בבתי הספר עלתה בעקבות הרפורמה. רמת השחיקה של המורים הבריטיים, אולי ירדה, אך איכות ההוראה נותרה בעינה.