כלכלה, ולא ילדים, היא בבסיס השיח החינוכי העכשווי

דקל, יעלי. "כלכלה, ולא ילדים, היא בבסיס השיח החינוכי העכשווי". הד החינוך: אל המאה ה- 21. גיליון 7, כרך פ"ה. תמוז תשע"א, אוגוסט 2011. ע"ע 32-35 .

סיכום עיקרי המאמר :

מגזין "טיים" האמריקני הגדיר את אלפי קון (Kohn) "המבקר הרהוט ביותר של החינוך המבוסס על מבחנים וציונים". קון, בן 54, הוא מחברם של 12 ספרים על חינוך במשפחה ובבתי הספר, שהפכו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות. הוא מרצה מבוקש, ועמדותיו, המתגרות בקונצנזוס הפדגוגי האמריקני השמרני, באות לידי ביטוי בספריו.

קון נקרא ונשמע ברחבי ארצות הברית, אך אינו עושה רושם גדול על מערכת החינוך האמריקנית. הרפורמה הגדולה של העשור האחרון – "אף ילד לא נשאר מאחור" ("No Child Left Behind") – שבוש יזם ואובמה ממשיך, הומצאה נגד כל הרעיונות שהוא מפתח ומפיץ במשך שלושה עשורים. בשנה האחרונה הוא הוריד כפפות וקורא למורים ולהורים להתאגד ולמרוד – להפסיק לשתף פעולה עם מערכת החינוך שמזיקה לילדים.

לפי קון, תכנית הרפורמה, שמטרתה שב- 2014 כל בתי הספר בארצות הברית ישיגו תוצאות מושלמות במבחנים, לא עובדת ולא יכולה לעבוד. הבעיה, טוען קון, היא הגישה הכללית של מגבשי המדיניות, אשר מנסה להפוך את בתי הספר למסגרות בסגנון תאגידי באמצעות מבחנים. ככל שבתי הספר יתייחסו לתלמידים כאל מועסקים לעתיד, פחות סביר שהתלמידים יקבלו את החינוך שהם ראויים לו. הוא מוסיף וטוען כי שהפוליטיקאים אינם רואים את צרכי הילדים או את התמיכה בתרבות הדמוקרטית אל מול עיניהם, אלא מבססים את תכנית החינוך על שאיפתם שהתאגידים האמריקנים ינצחו את המתחרים שלהם בארצות אחרות.

אחת ההוכחות לאינטרס של הפוליטיקאים בעיצוב תכנית החינוך נמצאת בנאומיו של אובמה; כאשר אובמה נואם בנושא החינוך הוא מדבר רק על מתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה, ואינו נוגע בתחומי הספרות, מדעי החברה או מוזיקה. במקום לראות את הילדים כבני אדם בזכות עצמם, שתחומי העניין שלהם חשובים ושהשאלות שלהם על העולם הן שצריכות לעצב את ההוראה ותכניה, הכול סובב סביב חבילת המיומנויות שתלמידים יצטרכו כדי לקבל עבודה ולהצליח בתחרות.

טד סייזר, דברה מאייר ואחרים דיברו על צורה אותנטית של חינוך המבוסס על סטנדרטים שונים מאלו המתקיימים כיום במערכת החינוך האמריקנית. זוהי צורת חינוך שיש בה סטנדרטים משמעותיים עם שיטות הערכה משמעותיות, שבבסיסם השאיפה לאתגר את התלמידים לחשוב לעומק על שאלות חשובות, וכך גם לגרום להם לאהוב ללמוד. הרעיון הכללי בו תומך קון הוא ליצור יחסים משמעותיים בין הילדים וכן בין הילדים לבין המבוגרים, ללמד פחות מקצועות אך יותר לעומק, לא לשנן עובדות ולא לפתח מיומנויות לקראת מבחנים. במקום מבחנים, הציע סייזר לערוך "תערוכות של מומחיות", שבהן התלמידים יוכלו להראות ולראות מה הם הבינו ומה אפשר לעשות עם מה שהבינו. שיטה זו, לפי קון, יכולה להצליח בקנה מידה מדינית וארצית. "איגוד בתי הספר המהותיים" (The Coalition of the Essential Schools), אשר הוקם על ידי סייזר, הוכיח בבירור ששיטה כזאת של תערוכות עובדת ומצליחה עם ילדים מכל הרקעים והסוציו-אקונומיים.

בנוגע לסוגיית המוטיבציה של התלמידים, גורס קון כי אין על המורה לבחור במניפולציה או בגישה של חוסר התערבות, אלא בדרך שלישית; יש לעבוד עם התלמידים, לבנות בצוותא את תכנית הלימודים, את האווירה ואת התרבות בכיתה כדי שכל אלה יזינו ויתמכו בעניין העיקרי: תשוקתם של הילדים להבין דברים בעולם. מחנכים רבים מוכיחים שחינוך המבוסס על הנעה פנימית של ילדים אפקטיבי הרבה יותר מחינוך המבוסס על ספרי לימוד, דפי עבודה, ציונים, שיעורי בית, מבחנים והרחקת הילדים מקבלת ההחלטות בנוגע ללימוד שלהם עצמם. לכן, חינוך שמגיב למוטיבציה הפנימית של הילדים ותומך בה הוא הרבה יותר מאפשרות מציאותית, הוא האפשרות היחידה ללמידה משמעותית.

המסר אותו רוצה קון להעביר למורים הוא כי עליהם להתארגן ולחתור תחת המערכת כאשר דורשת זאת המציאות. בנוסף, טוען קון כי על המורים להתמקד במטרות חינוכיות לטווח ארוך, ולא להתרכז במטרות הקטנות כפי שקורה כיום. המורים נוטים להתמקד במטרות שהטילו עליהם אנשים שאינם יודעים דבר על האופן בו לומדים ילדים, כאשר התוצאה היא אובדן כיוון ונטישת המטרות ארוכות הטווח. כמו כן שולח קון מסר למורי ישראל שלא לאמץ את מודל החינוך האמריקני, וכי רעיונות מתקדמים ומוצלחים בתחום החינוך ניתן למצוא כיום במדינות כגון פינלנד, יפן ואיטליה. קון מביע צערו על כך שמדינות רבות בעולם בוחרות לעקוב אחר מדיניות החינוך האמריקנית ומגבשות את מערכות החינוך בתחומן בהתאם לסגנון התאגידי.

בנוגע לעתיד לבוא, גורס קון כי קשה לשער בדבר הכיוון בו צועדת מערכת החינוך האמריקנית, ואם שינוי אכן יתרחש. איננו יכולים לנבא מתי יגיע השינוי, כמו שלא יכולנו לנבא את התנועה לזכויות האזרח או את הפמניזם לפני שהדברים באמת קרו.