כיצד מתמודד בית הספר כארגון עם הישגים נמוכים? חלק ג
מאת: מרים קדרוני
בתי הספר התיכוניים מעדיפים טיפול ארגוני על פני הטיפול הפדגוגי בכדי לטפל בפער הקיים בהישגי התלמידים? בעיקר משום שקיים מבנה ארגוני התומך בתפיסה "תעשייתית" של בית הספר, כבנוי מכיתות, שכבות, רכזי שכבות, מורים ומחנכים, יועצות מנהלים ובעלי תפקידים מנהלתיים.
למרות של רכזי השכבות אין הכשרה פדגוגית ייחודית, פרט למקצוע ההוראה שלהם, הם מהווים כוח ניהול השותף למנהל בית הספר. הם אחראים על משימות ארגוניות שונות המוטלות עליהם ומצויים בקשר מתמיד עם המחנכים והיועצות. מיקומם בצוות ההנהלה המצומצמת של בית הספר מקנה להם סמכותו שליטה.
למרות של רכזי השכבות אין הכשרה פדגוגית ייחודית, פרט למקצוע ההוראה שלהם, הם מהווים כוח ניהול השותף למנהל בית הספר. הם אחראים על משימות ארגוניות שונות המוטלות עליהם ומצויים בקשר מתמיד עם המחנכים והיועצות. מיקומם בצוות ההנהלה המצומצמת של בית הספר מקנה להם סמכותו שליטה.
אמנם, תופעה זו נפוצה בחינוך העל-יסודי יותר מאשר בחינוך היסודי, אך במהותה התופעה נותנת לגיטימציה להתנהגות הארגונית של בית הספר כמוסד. כך נוצר ארגון שכול בעל תפקיד אחראי על חלק אחר של המערכת והטיפול בפרט נותר בעיקר בין המחנך לתלמיד. אולם בחינוך העל יסודי, קצרה ידו של המחנך לעסוק בשיפור הישגים
עדיין אין תגובות לפריט זה
yyya