אקטואליה

פוסט מעניין בבלוג של סיגל פאוקר סקורניק החיה בחו"ל מלמד אותנו כי יש גם מודלים אחרים של מערכות חינוך שרצוי לאמץ גם אצלנו בישראל . סיגל מדווחת על קומפלקס חינוכי בגרמניה הכולל 3 בתי ספר : יסודי, ביניים ותיכון. בכל בוקר, כשכל הילדים נכנסים בשער בית הספר, ממתינים להם שם שלושת המנהלים (כולם גברים, מה שמלמד אולי על רמת השכר), עם חיוך ועם ברכת בוקר טוב אישית. כל אחד מהמנהלים מכיר באופן אישי את כל אחד מהתלמידים בבית ספרו ואת המשפחה, והוא מקפיד לברך כל ילד בשמו. כך גם בסוף היום: שלושת המנהלים עומדים בשער היציאה ומברכים את הילדים בהמשך יום טוב ובלהתראות. לכל מורה, בכל כיתה, מחשב אישי נייד, המוצב במשך היום על שולחנה. ההורים יודעים שאם יש להם שאלה כלשהי, בעיה או בקשה, הם יכולים לשלוח אי-מייל למחנכת, שתחזור אליהם במהלך היום. בכל יום ראשון בערב, כל ההורים מקבלים מהמחנכת אי מייל ובו רשימת הנושאים שילמדו השבוע בכיתה, כולל המטרות שהמורה רוצה להשיג, החומרים בהם ייעשה שימוש .

מספר התלמידים הנעזרים במורים פרטיים הולך ועולה מדי שנה, כשהמקצועות המבוקשים הם מתמטיקה, אנגלית ולשון. בפריפריה משלמים תלמידי תיכון למורה מוסמך החל מ-80 שקל לשעה, ובערים הגדולות לעתים יותר מפי שניים – 150 שקל. התחרות מגיעה, כרגיל, מהאינטרנט, וגם ממכונים שמציעים למידה בקבוצות קטנות. כמיליארד שקל (חלקם הגדול בכסף "שחור") עוברים מדי שנה מידי ההורים לידי מורים פרטיים, המלמדים כ-31% מהתלמידים על פי נתוני משרד החינוך, או 45% על פי הערכות גורמים בענף. על נתון אחד אין ויכוח: בין אם בגלל העלייה בהישגיות ובין אם בגלל ירידה כלשהי ברמת החינוך, הולך מספר התלמידים הנעזרים בשיעורים פרטיים ועולה מדי שנה בשיעורים המוערכים אפילו ב-10%.

הספר "מורה נבוכים: חלונות להנחיית מורים" פותח חלונות אל עולם ההנחיה של מורים מתחילים ושל מורים עולים בשלבי הכניסה למקצוע ההוראה. הוא מאפשר הצצה אל סוגיות בהנחיה המאפיינות את המעבר מתרבות של לומד לתרבות של מלמד. הספר קושר את ההיבט היישומי עם המחקרי. הוא מציג מסגרת חשיבה כוללנית על המעשה ההנחיה והצעה לתכנית אופרטיבית לעבודת המנחה בשדה. ספר זה הוא תוצר של תהליך הנחיה שנערך על פי דגם ייחודי להנחיית מורים . קהילת המונחות המתוארת בספר התעצבה תוך כדי עבודת המנחות עם מורים מתחילים. היא התעצבה ברוח העיקרון של שיתוף בבניית התפקיד ההנחיה כמקצוע המתקיים לצד מקצוע ההוראה. ההנחיה התבצעה במסגרת תכנית לליווי מורים שהתנהלה בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה בשיתוף משרד החינוך בשנים 1990-2002 ( רות סטרהובסקי, רחל הרץ-לזרוביץ , לילי אורלנד-ברק ).

מטרת הספר היא להבין טוב יותר ילדים ובני נוער עם ADD/ADHD, וכן את סוגי התמיכה וההתערבות הדרושים להצלחתם. ספר זה בנוי בצורת רשימות פשוטות, תמציתיות וקלות לקריאה, והוא עתיר ידע בעצות מעשיות ומידע במגוון רחב של נושאים, ומסודר בחמישה פרקים: – רשימות מידע בסיסי על ADD/ADHD – רשימות להורים – רשימות למורים – אסטרטגיות לימודיות לבית ולבית-הספר – רשימות חשובות אחרות להורים ולמורים ( ריף סנדרה).

ג'ון מילר, פרופסור לפסיכולוגיה בקולג' בעיר נפרויל באילינוי, פירסם בשנת 2008 ספר מחקרי הדן בכל מכלול המיומנויות הנחוצות לתלמידים כיום. המחבר, מומחה בינלאומי למיומנויות בתחומי החינוך, מקבץ בספרו מספר מיומנויות בארבע קטגוריות:א.מיומנויות הקשורות לאינטראקציה עם אחרים; ב.מיומנויות הקשורות להבנת העולם; ג.מיומנויות הקשורות להסתגלות לעולם;ד.מיומנויות הקושרות לפתרון בעיות. המחבר טוען כי את המיומנויות המצוינות ברשימה ניתן ללמד, כבר בגיל מוקדם. כיום אין אנו עושים זאת, לפחות לא באופן שיטתי, ולא לגבי רוב התלמידים. המחבר טוען כי גם מיומנויות קריטיות כגון קריאה וכתיבה אינן מקבלות תשומת לב מספקת בבתי הספר, בשל תכנית לימודים עמוסה מדי. מיומנויות של אוריינות מידע, אסטרטגיות מטא-קוגניטיביות, מיומנויות של פתרון בעיות ומיומנויות של שיתוף פעולה מקבלות תשומת לב מעטה מאוד. המחבר טוען שיש לתת תשומת לב גדולה יותר למיומנויות אלה ( Jon Mueller).

צוות של פסיכולוגים בריטים ערך מחוקר בקרב בני 14, שמטרתו היתה לבחון את הבנתם במושגי מדע בסיסיים ופשוטים – נפח, מרחב וכדומה. התוצאות היו מרתיעות, אם גם לא מפתיעות: בני ה-14 של 2008 הפגינו אותה רמת הבנה של בני 12 בשנת 1976. גרוע מכך, מספרם של התלמידים שהפגינו הבנה טובה של החומר, לא רק הבנה בסיסית, צנח משמעותית. במבחן הבסיסי רק אחד מעשרה תלמידים השיג תוצאות טובות – בהשוואה לאחד מארבעה ב-1976. במבחן שנועד לבחון כישורים מתמטיים, רק אחד מ-20 השיג תוצאות גבוהות – אבל ב-1976, המספר היה אחד לחמישה. מעבר לכשלים של מערכת החינוך הבריטית, מעריך עורך המחקר כי השינוי בפעילויות הפנאי – גלישה, משחקי מחשב, עליה בצפיה בטלוויזיה – עמעם את היכולת המוחית של הילדים הבריטים. רק את שלהם?

המשבר הכלכלי שחווה העולם המערבי בשנה האחרונה לא הקל על המחסור במורים , להפך, המחסור במורים ברחבי העולם המערבי נעשה חריף יותר. המחסור במורים בארה"ב הוא בעיקר בתחומי החינוך במיוחד, המדעים והמתמטיקה. הגידול של אקדמאיים בלשכות התעסוקה לא הביא במקביל להתרחבות הרישום של מועמדים במסלולי הכשרת מורים בארה"ב וגם לא הרחיב את מסלולי ההכשרה האלטרנטיביים. נראה כי המחסור במורים נובע מתופעה יותר מעמיקה הן בארה"ב והן במדינות המערב: בעיית העדר תחושת השליחות אצל מועמדים אפשריים. גם תוספות השכר שמוצעות למועמדים אינן יכולות ליצור תחושת שליחות אצל בוגרי אוניברסיטאות המעדיפים לעבוד במקצעות לא טיפוליים (בעיה דומה קיימת גם לגבי אחיות בעולם). למעשה , יש כאן התלכדות של שתי מגמות דמוגרפיות עולמיות . מצד אחד דור המורים הוותיקים הגיע עתה לשיא שנות הוותק, רבים מהם פורשים עתה מהוראה ומחליפים ראויים לא נמצאו. מצד שני, בוגרי אוניברסיטאות וצעירים מוכשרים אינם נמשכים כלל לעבוד בהוראה הן בשל הרצון האישי להתקדם כלכלית וטכנולוגית והן בשל העדר תחושת שליחות האופייני לעידן הפוסט-מודרני.

אחת ממטרותיה המוצהרות של מערכות החינוך הממלכתיות היא מתן שוויון הזדמנויות לתלמידים מרקע כלכלי וחברתי שונה בכוונה ליצור חברה שוויונית יותר. כך,בין השאר, נחקקו חוקים אשר מבטיחים חינוך חינם לכל, נוצרו אזורי רישום אשר מתעלים תלמידים לבתי ספר ציבוריים לפי מקום מגוריהם ונכפתה אחידות פדגוגית ומינהלית על בתי הספר. אחת מתופעות הלוואי של מדיניות חינוך זו היא התמעטות מספרם של בתי הספר הפרטיים או העצמאיים מהם שרדו בעיקר אלו אשר מיועדים לאוכלוסיות חזקות מאד (בתי ספר אליטיסטיים). דומה שמקובל כיום על הכול כי זו הדרך היחידה כדי להבטיח שוויון והקטנת פערים. האומנם? המאמר המוצג כאן מביא ממצאים ממחקרים אמפיריים אשר מערערים על חד משמעותיותה של התפיסה הזאת. הממצאים והמסקנות שמחקרים מהסוג שהציג ד"ר גבי בן עמי כאן מחזקים את הטענה שבסך הכול, תוכניות בחירה פועלות לטובת כלל האוכלוסייה ואינן אחראיות להגדלת פערים חברתיים. בכל מקרה לא מעבר לפערים ולסגרגציה אשר קיימים בכל מקרה במערכת הנוכחית ש(כמעט ו) איננה מאפשרת בחירת הורים בחינוך ( גבי בן-עמי) .

בספר זה מוזמנים הקוראים למפגש ייחודי עם סיפורי חיים אותנטיים של מורי מורים, גברים ונשים, יהודים וערבים, העוסקים בהוראה ובמחקר בתחומים שונים במדעים או בספרות. הספר פונה למתודולוגיה המסתייעת בסיפורי חיים של מורי מורים. ייחודו של הספר טמון לא רק בשיתוף הפעולה בין המחברות – חוקרת מדעים וחוקרת ספרות אלא בניסיונן להציע נקודת מבט המשלבת מחקר וכתיבה נרטיביים, עם כתיבה מחקרית המקובלת במחקר כמותי ובמחקר בספרות. הספר העוסק בסיפורי חיים של מורי מורים למדעים ומורי מורים לספרות חורג מתחום העיסוק בחינוך, וחודר לתחום עיסוקם של אנשים שעובדים עם אנשים בפרופסיות אחרות. המתעניינים בתהליכי התפתחות מקצועית יוכלו למצוא בו נקודת מוצא לחשיבה ולהתפתחות. הספר הוא זימון לקריאה שהוא "מסע דיאלוגי" שעשוי לעמת את הקורא עם דרכים שבהן צעד , עם שבילים שבהם חיפש דרך ועם צמתים שבהם עמד בפני הכרעות לא פשוטות בחייו המקצועיים. דיאלוג קשוב עם הסיפורים יאפשר לקורא לראות מה שחווה במהלך מסע חייו , מנקודת מבט אחרת ( חוה גרינספלד, אילנה אלקד-להמן).

מגזין "טיים" האמריקני הגדיר את אלפי קון (Kohn) "המבקר הרהוט ביותר של החינוך המבוסס על מבחנים וציונים". קון, בן 54, הוא מחברם של 12 ספרים על חינוך במשפחה ובבתי הספר, שהפכו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות. הוא מרצה מבוקש, ועמדותיו, המתגרות בקונצנזוס הפדגוגי האמריקני השמרני, באות לידי ביטוי בספריו. קון נקרא ונשמע ברחבי ארצות הברית, אך אינו עושה רושם גדול על מערכת החינוך האמריקנית. הרפורמה הגדולה של העשור האחרון – "אף ילד לא נשאר מאחור" ("No Child Left Behind") – שבוש יזם ואובמה ממשיך, הומצאה נגד כל הרעיונות שהוא מפתח ומפיץ במשך שלושה עשורים. בשנה האחרונה הוא הוריד כפפות וקורא למורים ולהורים להתאגד ולמרוד – להפסיק לשתף פעולה עם מערכת החינוך שמזיקה לילדים. לפי קון, תכנית הרפורמה, שמטרתה שב- 2014 כל בתי הספר בארצות הברית ישיגו תוצאות מושלמות במבחנים, לא עובדת ולא יכולה לעבוד. הבעיה, טוען קון, היא הגישה הכללית של מגבשי המדיניות, אשר מנסה להפוך את בתי הספר למסגרות בסגנון תאגידי באמצעות מבחנים ( דקל, יעלי).

ספר חדש המתאר את הפעילות החינוכית של תנועת רפורמה בארה"ב הפועלת לשינוי בתי ספר והפיכתם לבתי ספר אמנותיים. תנועת רפורמה פדגוגית זו אינה סבורה כי רפורמה ארגונית גרידא יכולה לשנות מהות ביה"ס . רק רפורמה של תכנים ויצירה בביה"ס עשויה להביא שינויים ממשיים ואקלים כיתה חיובי . הספר מתאר את החזון והפעילות ליצירת רפורמה פדגוגית בארה"ב הידועה בשם A+ School Program שנועדה לחזק את הצדדים האמנותיים-איכותיים של בתי ספר תיכוניים.המטרה היא לחזק את זהות בית הספר באמצעות מגמות אמנות ופעילויות אמנותיות יצירתיות שיאפשרו הן לתלמידים והן למורים למצוא עניין ואתגר בחיי ביה"ס. מחברי הספר הם פרופסורים לסוציולוגיה וחוקרי חינוך בארה"ב. פרויקט הרפורמה בבתי התיכוניים הידוע בשם A+ School Program מופעל במדינת מיסורי בארה"ב ונועד לחולל שינוי איכותי בבתי הספר ובאווירה וביחס הלומדים ולא בהכרח בצדדים הארגוניים שהיו מקובלים ע"י רפורמות אחרות בעבר .

מערכת החינוך הישראלית צומחת בעת ובעונה אחת עם החברה הישראלית ועם תרבותה. היא נוצרה על ידי החברה העברית בראשית התהוותה והייתה כלי ליצירתה, מאז היא ממשיכה לקחת חלק בעיצוב החברה הישראלית במכוון או באקראי. השתיים משקפות זו את פניה של זו, את מאבקיה ואת בעיותיה של זו וחוזר חלילה. היכרות עם מערכת החינוך פרושה היכרות עם החברה הישראלית, עם הלכי הרוח המקובלים בה, עם השלבים השונים המאפיינים את התפתחותה ועם ציפיותיה לעתיד. בספר זה לוקחת אותנו המחברת למסע היכרות עם מערכת החינוך הישראלית, עם מאפייניה, עם קשייה ועם הצלחותיה מנקודת המוצא שהיכרות וידע הם תנאי להבנה, לשותפות, לביקורת ולשיפור. מטרת הספר היא לתת מבט כולל על סיפורה של מערכת החינוך הישראלית תוך הפניית תשומת לב לזרמים ולמגמות שבה, למגזרים שבהם היא פועלת ולמאפייניה השונים. הספר אינו מתיימר להעמיק בכל אחד מהנושאים הקשורים למערכת החינוך אלא לתת רקע כללי על ציר הזמן, לאפשר את המשך המסע ולעודד חקירה בנתיבים שהקורא יבחר לעצמו.

מוזר למצוא בשוודיה הגדולה והסוציאל-דמוקרטית את מהפכת השוק החופשי, אך זה בדיוק מה שמתרחש בבתי הספר במדינה. רפורמות שנכנסו לתוקף ב-94' מאפשרות לכל מי שעומד בסטנדרטים בסיסיים לפתוח בית ספר חדש, לקלוט תלמידים ולקבל תקציבים ציבוריים. כלי העבודה העיקרי הוא אתר האינטרנט של הרשת (פורטל מידע) המכיל את כל תוכנית הלימודים. הצעירים נעזרים במדריך ומקדישים 15 דקות בשבוע כדי לסקור את התקדמותם בשבוע שעבר, ולהציב יעדים וזמנים לפעמים הבאות. המשימות כוללות שיעורים והרצאות, אך חלק גדול מהלימוד נעשה באופן עצמאי או בקבוצות קטנות. הפורטל מאפשר לכל תלמיד לעבוד ברמה המתאימה לו, בהתאם ליתרונותיו וחולשותיו. כל נושא לימוד מחולק ל-35 צעדים. תלמידים המגיעים לצעד ה-25 עוברים בהצלחה את השיעור. אלה שמגיעים לצעד ה-30 או ה-35 זוכים בציון טוב מאוד או מצוין, בהתאמה. המורים מעדכנים ומוסיפים חומר לימוד חדש לאתר האינטרנט במהלך החופשות. החופשה השנתית שמקבלים המורים מסתכמת בשבעה שבועות בלבד, בדומה לזאת שניתנת לעובד המשרד הממוצע בשוודיה.

בשנתיים האחרונות נסחפו מערכות החינוך בבריטניה לעידן של חינוך לאינטליגנציה רגשית בכיתות בתי הספר היסודיים. נוצרה בבתי הספר הבריטיים תרבות שלמה של טיפוח נושא הנקרא תרפיה כיתתית, כלומר, שיחות בשיעורים המנסות להדגיש את חשיבות הרגשות על פני השכלתנות מותך אמונה שהגישה התרפיסטית בכיתה שאותה מיישמים המחנכים תסיר את המכשולים הניצבים בפני מרבית התלמידים. חוקר בכיר בתחומי החינוך , פרופסור Dennis Hayes מבקר את הגישה החדשה בבריטניה ( ששואבת את מקורות השראתה מארה"ב ) וסבור כי עדיף שהמורים ילמדו את תחומי הדעת ולא יעסקו בטיפול פסיכולוגי קבוצתי בכיתה. התוצאה של מדיניות התרפיה הקבוצתית בחינוך היסודי בבריטניה היא , לדעתו, החלשת יכולת ההתמודדות של התלמידים. כתוצאה משיחות התרפיה שמנסים המורים הבריטיים להטמיע בכיתה, מגיעים בעצם התלמידים למסקנה כי הם לא חייבים להתמודד בכל כוחם ורמת דבקותם במטרה יורדת. המדיניות החדשה של תרפיה כיתתית עלולה לפגוע בביטחון העצמי של תלמידים רבים הלומדים להכיר כי הפגנת חולשה היא לגיטימית. הביקורת נגד תוכניות משרד החינוך הבריטי לטיפוח אינטליגנציה רגשית הועלתה בעקבות ספר חדש שכתב בשם The Dangerous Rise of Therapeutic Education.

במשבר הגלובלי בו מצויות מערכות החינוך בעולם המערבי הולך וגדל הדפוס של היעדרויות מורים מבתי ספר. מדובר בדפוס שכיח של התנהגות מורים בבתי ספר הגדל משנה לשנה והוא לא רק תוצאה של שחיקה נפשית אלא גם ביטוי לירידת תחושת השליחות של מורים בהוראה. המחקר של צוות חוקרים מאוניברסיטת הארוורד ביקש לבדוק את שאלת המחקר הבאה: האם יש קשר בין היעדרויות מורים לאורך השנה ובין הישגי התלמידים. המחקר נערך במחוז חינוכי עירוני גדול בצפון ארה"ב תוך התמקדות בבתי ספר יסודיים. המחקר נערך במשך כמה שנים באותם בתי ספר יסודיים. הממצאים מגלים כי ההשלכות של היעדרויות מורים על הישגי תלמידים היא הרבה יותר משמעותית מאשר סבורים מנהלי בתי הספר ומקבלי ההחלטות במחוז, במיוחד בתחומי הוראת החשבון ומקצועות היסוד בבתי הספר היסודיים. כך לדוגמא , נמצא כי היעדרות של מורה לחשבון בשנה במשך 10 ימים מפחיתה את הישגי התלמיד בממוצע ב3.2% לשנת לימודים אחת(RAEGEN T. MILLER, JOHN B. WILLETT RICHARD J. MURNANE).

התפיסה הפרגמטית היתה המועדפת (קונצנזואלית) בחינוך העברי בישראל לפני קום המדינה. היא התחזקה על-ידי העליות הסוציאליסטיות (השנייה והשלישית), אשר ראו בחינוך לעבודה חלק מההכנה להגשמה ציונית. במחצית השנייה של שנות ה-50 חלה התפתחות בארגון ובעיצוב החינוך המקצועי. שר החינוך זלמן ארן (1955-1960: 1963-1969), שייחס חשיבות רבה לחינוך המקצועי, ראה בו אתגר ודרך להרחיב את מעגלי האזרחים הפרודוקטיביים, כלי לשפר את החינוך ליצרנות, אמצעי השגת מטרות חברתיות וחינוכיות ובעיקר, פתרון אפשרי וראוי למניעת נשירה של תלמידים ממערכת החינוך. ההתמקדות של משרד החינוך בחינוך המקצועי נבעה גם מהשינויים שהתחוללו בישראל: גידול דמוגרפי דרמטי, בעקבות העלייה הגדולה ממדינות האסלאם; חוק חינוך ממלכתי שהציע חינוך אחיד לכל אזרחי המדינה; התקדמות טכנולוגית מואצת. במהלך 1976-1978 שונה מבנה החינוך הטכנולוגי ויעדיו הוגדרו מחדש. הנתיב הטכנולוגי המשיך להיות בעל דימוי של "מסלול אין ברירה", למרות העובדות, ואף על פי שמשנת 1980 אחוז מקבלי תעודת בגרות בקרב תלמידי החינוך הטכנולוגי גדל ב-12% לעומת גידול של 10% בחינוך העיוני. ההזדמנות של החינוך הטכנולוגי לעלות על דרך המלך, הוחמצה בשנים האחרונות ( נירית רייכל ) .

יש מעט ספרים מעמיקים על ההשלכות הגלובליזציה בחינוך למרות שמגמות הגלובליזציה משפיעות על בתי הספר והתלמידים הרבה יותר מאשר אנו יודעים. מבחינה זו קובץ המאמרים החדש בעריכת פרופסור Marcelo M. Surez-Orozco ממלא ריק מחקרי הקיים בתחום חשוב זה בחקר החינוך. קובץ המאמרים הוא למעשה אוסף המחקרים והמאמרים שנכתבו והוצגו בכינוס First International Conference on Globalization and Learning (FICGL) שנערך בשטוקהולם בשנת 2005. חלק מן המאמרים עוסקים בתנועות הגירה ומהגרים כתוצאה מהגלובליזציה והשתלבותם בבתי ספר. מאמרים אחרים עוסקים בהשפעת הגלובליזציה על הערכים התרבותיים של התלמידים והחששות של המחנכים והמורים מכך. המאמר החשוב בקובץ נכתב על ידי , Mansilla and Gardner והוא מציע מסגרת קונספטואלית להתמודדות עם עולם התוכן והמיומנויות בחינוך בעקבות הגלובליזציה על ידי חקר נושאי הגלובליזציה על ידי תלמידים בהנחיית מורים ( כגון חקר האינטגרציה הכלכלית באירופה , חקר סוגיות האקולוגיה, המזון והתחממות כדור הארץ ) . הספר יצא לאור בשנת 2007 בהוצאת University of California Press .

הכנסת סטנדרטים לתחומי ההוראה ובעקבותיהם מערכות הערכה ובחינה נורמטיביות ארציות צמצמו למעשה את מרחב שיקולי הדעת של המורים בארה"ב. לאור זאת מציעים מחברי ועורכי הספר הנוכחי גישה מרחיבה ומעצימה מבחינת שיקולי הדעת של המורים גם כאשר זה נעשה על חשבון הסטנדרטים המהודקים מדי בחינוך ובהוראה. הדרך להחזיר למורים את החיוניות שלהם היא ליישם את המודל הפדגוגי המוצע על ידם של קבלת החלטות נרחב יותר של המורים בביה"ס. המודל המוצע אינו מבטל את הסטנדרטים בהוראה אלא מרחיב ומעצים את מרחב שיקולי הדעת של המורים ואת השליטה שלהם בדרכי ההערכה. המודל הפדגוגי, שזוכה עתה להתעניינות מחודשת בקרב גורמי החינוך בארה"ב, מעניק למורים מרחב נרחב יותר של קבלת החלטות, גמישות ביישום תוכנית לימודים אינטגרטיבית ואותנטית. חלק מההיערכות מחייבת את המורים להתנתק במידה רבה מההצמדות שלהם לספרי לימוד מבוססי סטנדרטים לטובת פיתוח עצמי שלהם של רעיונות דידקטיים וקביעת דרכי ההערכה באופן עצמאי. במוקד כל רפורמה חינוכית ושינוי חיובי בבתי הספר עומדת הנכונות להעצים את המורים והמודל המוצע בספר זה הוא ללא ספק צעד משמעותי בכיוון זה ( Michael S. Moody and Jason M. Stricker ).

בשנים האחרונות יש התעניינות רבה בכל הנוגע לשיפור איכות המורים בבתי הספר כאמצעי לקידום הישגי בתי הספר מבחינת ההערכה הנורמטיבית. גם בארה"ב זוכה הנושא של איכות המורים לעדיפות גבוהה והאמצעי העיקרי לטייב את איכות המורים שם היא התכנית הפדראלית "No Child Left Behind" (NCLB) Act הדורשת מהמורים רמת הכשרה אקדמאית גבוהה בכל מקצועות הלימוד (עפ"י סטנדרטים חינוכיים והקפדה על עמידה בסטנדרטים חינוכיים). המחקר הנוכחי ביקש ללמוד מהמקרה של מדינת קליפורניה האם מדיניות ה-NCLB מקדמת את רמת המורים ואיכותם. ממצאי המחקר מלמדים שאכן התפלגות כוח ההוראה בקליפורניה מעידה על היקף גבוה למדי של מורים בעלי התמחות אקדמאית רצינית , סטנדרטים גבוהים בהוראה והשתלמויות מקצועיות רציניות . עם זאת בראייה כוללת נמצא כי מה שמשפיע על התקדמות בתי הספר והצלחתם בקליפורניה אינה בהכרח רמת המורים אלא התפלגות אוכלוסיית התלמידים שם ממוקמים ומצויים בתי הספר. גורמים אתניים וסוציו-אקונומיים הנוגעים לאוכלוסיות בהן נמצאים בתי הספר הם בדרך כלל בעלי השפעה משמעותית לא פחות מאשר איכות המורים . המשמעות של ממצאי המחקר היא שגורמים רבים משפיעים על ההתקדמות החינוכית של בתי ספר ולא רק גורם בודד הנוגע לאיכות הנורמטיבית של מורים ולסטנדרטים החינוכיים (Smith,-Emma ).

אריאלה לונברג כתבה וסיכמה ממצאים מעניינים מתוך כתבה של Ellen Gamerman על הצלחתם של הילדים הפינים במבחני פיזה. הילדים בפינלנד (והכוונה לגילאי 15 הנבחנים במבחנים אלה) אין תלבושת אחידה, הם אינם מכינים יותר מחצי שעה של שיעורי בית ביום, אין להם כיתות מחוננים ויש להם מעט מאד מבחנים הקשורים בסטנדרטים, הם מבלים שעות רבות מול המחשב, צובעים את שערם מאזינים למוזיקת "heavy metal" וראפ כמו עמיתיהם האמריקאים (והישראלים) ואינם מתחילים את לימודיהם בבית הספר לפני גיל שבע. למרות זאת, בכיתה ט' הילדים הפינים מובילים בין 57 ארצות הנבחנות במבחנים אלה, במתמטיקה במקצועות מדעיים ובקריאה. כל זאת בדרך להפיכתם לחברה שבה העובדים נחשבים בין היצרניים ביותר בעולם. ההסברים להצלחתם, מסתבר, קשורים לכמה גורמים : איכות המורים ואיכות הכשרת המורים בפינלנד, אהבתם של הפינים לקריאה, מתן עצמאות לתלמידים בחייהם, בלמידתם ואפילו באוכל שאותו הם בוחרים במזנון בית הספר. גם למורים יש עצמאות רבה בהוראתם ואפשרות להשמיע את קולם האישי, גם הכשרתם מעמיקה ומקיפה.