אקטואליה

החינוך הוא משרתם של שלושה אדונים — אדון חברה, אדון תרבות ואדון יחיד. כל אדון כזה מייצר מגה־נרטיב חינוכי התומך במטרת חינוך שהוא רוצה לקדם; והם לא הולכים יחד (יורם הרפז).

בספר זה הכותבות מציעות דרך הוראה על פי מודל "מעגל ההפנמה", מודל המאפשר מסגרת מובנית של הוראה משמעותית ורלוונטית הן לתלמידי החינוך המיוחד הן לתלמידי החינוך הרגיל. הספר מתמקד בדרכי חינוך והוראה שפותחו עבור תלמידים עם לקויות מורכבות בדרגות חומרה שונות, כגון: לקות קוגניטיבית, שיתוק מוחין, נכות גופנית, לקויות על רצף האוטיזם, הפרעות נפשיות והתנהגותיות, לקויות למידה ולקויות חושים מורכבות. תלמידים אלו לומדים במגוון מסגרות חינוך, מקצתם במסגרות נפרדות של החינוך המיוחד, כמה מהם במסגרות המשולבות כחטיבות בבתי ספר רגילים ואחרים משולבים פרטנית בכיתות הרגילות. כיווני הוראה אלה, שפותחו עבור לומדים עם צרכים מיוחדים, התגלו כמתאימים ורלוונטיים ליישום הן בכיתות משולבות הן בכיתות רגילות (פנינה שביט ושונית רייטר).

הספר מסורות וזרמים במחקר האיכותני: תפיסות אסטרטגיות וכלים מתקדמים מציג לפני הקורא הישראלי מגוון סוגות מעודכנות במחקר האיכותני למתקדמים, כאלה שהן רלוונטיות לתחומי דעת מגוונים – החל בחינוך ובעבודה סוציאלית, דרך פסיכולוגיה וסוציולוגיה וכלה בספרות, בתאטרון, בארכיטקטורה, במשפטים ועוד. כותבי האסופה הם מיטב החוקרים בארץ, שכל אחד מהם תרם לספר ממומחיותו ומניסיונו על בסיס מחקר בין-לאומי מעודכן ובזיקה להקשרים הישראליים. פרקי הספר חושפים קשת רחבה של נושאים, ביניהם אתנוגרפיה בחינוך, פרשנות, פוסט-מודרניזם (לרבות תאוריות על קבוצות מודרות), מחקר נרטיבי, מחקר הרמנויטי, שילוב גישות (mixed methods), ניתוח נתונים לפי תאוריה מעוגנת בשדה, חקר מקרה, מחקר פעולה, אתיקה וכתיבה במחקר איכותני (נעמה צבר-בן יהושע).

מדוע מערכת החינוך הישראלית מאוהבת במוסרנות הטבועה ב"קבלת השונה"? משום שהגדרת השונה מחזיק כדבק את כל הנותרים – השייכים לזהות הלאומית שלי, הג'נדרית שלי, השבטית שלי. היא מאפשרת את קיומו של בית, של זהות מובחנת מזו של ה'שונים'. בבסיסה של ההשקפה הישראלית הלוקה לעתים בחוסר הומאניות לטעמי עומד הניסיון לייחד על ידי סימון ה'שונה' כמאיים, כאויב, כזה שצריך "לסובלו", "לכבדו" כביכול אבל בלא הסרת ה"שונות" שלו משום שהיא מאפשרת את הקולקטיב והגדרת תנאי המאבק שלנו באותו שונה שהוא כאמור מאיים (אריה קיזל).

ספר ראשון היוצא לאור בעברית, הסוקר ומנתח בצורה מקיפה היבטים שונים של תהליך האינטרנציונליזציה במערכת החינוך בישראל. הספר עוסק במדיניות ובמנהל החינוך בהקשרים גלובליים, בין-לאומיים ובין-תרבותיים, ומציע תמונה עדכנית ורב-גונית של חזית המחקר בתחום זה. פרקיו התאורטיים מספקים הבנה מעמיקה של הנושא ודנים בהשפעת הגלובליזציה על החינוך, תוך התמקדות במערכת החינוך הישראלית. הספר מיועד לכל העוסקים והמתעניינים בחינוך, ובמיוחד לחוקרות ולחוקרים בתחום זה (מירי ימיני).

אושרה לרר שייב, מנהלת היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך, נתקלת לא פעם בהרמת גבה מצד מי שסבור שנשים כבר שברו מזמן את תקרת הזכוכית. המציאות, היא אומרת, שונה – ונשים עדיין נאבקות לתפוס מקום ראוי בחברה, בכלכלה ובמוסדות השלטון. ההטיה המגדרית, לדבריה, מתחילה כבר בגיל הגן – וזה המקום להתחיל לעקור אותה מהשורש (תמירה גלילי, 2015).

משרד החינוך ישיק השבוע את התוכנית "האתגר 5", שתאפשר לתלמידי תיכון "ללמוד מרחוק", ולמורים לעקוב אחרי התקדמותם. "אנחנו רוצים להראות שאפשר ללמד אחרת, לעשות כיתה 'הפוכה'. זו פדגוגיה חדשה". השר בנט: ה'מוקים' מאפשרים לכל ילד ללמוד מתמטיקה דרך המחשב (שחר חי).

תלמידים מצטיינים במתמטיקה לא בהכרח מצטיינים גם בתחומים אחרים; המתמטיקה הנלמדת בבית הספר אינה מסייעת הרבה לחיים מחוץ לבית הספר; תלמידים שאינם מצוידים ביכולות מתמטיות מולדות (והם הרוב הגדול) יתקשו במתמטיקה חרף מוריהם המצוינים. חלק ראשון מתוך שניים (יורם הרפז).

חוקרים באוניברסיטה אמריקנית מצאו כי תלמידות תיכון משקיעות מדי שבוע כשעה יותר בהכנת שיעורי הבית שלהן לעומת הבנים בני כיתתן. המחקר, אשר פורסם בחודש שעבר ב-Educational Researcher, ניתח נתוני רשימות יומן מסקר אמריקני לגבי שימוש בזמן (American Time Use Survey) ונתונים מסקר שנערך במסגרת מחקר אורך חינוכי בשנת 2002 (Educational Longitudinal Study of 2002). המחקר מצא פער מגדרי של כ-1.2 שעות של זמן למידה שאינה בית-ספרית בשבוע. בנים הקדישו בממוצע 4.33 שעות בשבוע לשיעורי הבית, בעוד שבנות עבדו 6.33 שעות (Cooper, Lovey, 2015).

קוראי הספר מוזמנים להצטרף אל חוקרת ישראלית, שתחום מומחיותה הוא הכשרת מורים, למסע מחקר בן ארבעה וחצי חודשים בבית ספר לחינוך באוניברסיטה אמריקאית. שהייה ארוכה כזו היוותה חוויה אישית־מקצועית ייחודית העמוסה באירועים ובהתנסויות ואפשרה לבצע מחקר מעמיק ורחב. כניסה של חוקרת, חברת סגל ותיקה בהכשרת מורים, למוסד שליבת עיסוקו דומה, הציבה אתגרים מרתקים וחשפה הבדלים בין תפיסות עולם מקצועיות ובין דרכי ההתנהלות ואופני העבודה של אנשי הסגל (לאה שגריר).

בהמשך לפרסום הדוח המתריע על כך כי רוב התלמידים לומדים מקצועות שלא יהיו קיימים בעתיד, כותב יורם אורעד במאמרון בבלוג שלו ש"כדי שהתלמידים של היום, שיהיו בעוד שנים בוגרי העתיד, יהיו מוכנים לכך צריך לחשוב כיצד להכינם אל העתיד הן במישור הפרקטי והן במישור הרגשי, לא רק משום שרוב העבודות כבר לא יהיו קיימות אלא גם משום שאלה שיישארו על כנן (עבור בני אדם) יצריכו הסתגלות לשינויים מהירים מאד" (יורם אורעד).

מחקר זה בוחן כיצד מכוני החג שנוסדו בקיבוצים: "המכון להווי ומועד" בקיבוץ רמת יוחנן ו"ארכיון החגים הבין-קיבוצי" בקיבוץ בית השיטה תרמו לפיתוח החגים היהודיים בקיבוץ. המחברת בוחנת את היעדים ואת התכנים ואת הגישות שמאפיינים את הנחלת הידע לגבי החגים היהודיים בקיבוצים (פז אלניר, 2015).

תגובה נוספת לדוח ארגון ה-OECD בנושא "Students, Computers and Learning" ניתן למצוא במאמרון מעניין של יורם אורעד. לדבריו, הדוח בוחן, בין היתר, "…את הקשר בין הגישה לאינטרנט בבתי הספר, השימוש במחשב בכיתות והביצועים במבחני פיז"ה. הדו"ח מתאר מצב שבו תלמידים שהשתמשו במחשב בבית הספר באופן מתון היו בעלי הישגים מעט מעל הממוצע לעומת תלמידים שלא עשו זאת. אבל ההפתעה מגיעה מכיוון בלתי צפוי – דווקא הישגיהם של תלמידים שעשו שימוש במחשבים בבית הספר בתדירות גבוהה היו גרועים בהרבה מהישגיהם של אלה שלא עשו שימוש במחשב" (יורם אורעד).

זהו הספר השלישי בטרילוגיה בין היסטוריה למִבדֶה (fiction). הספר הראשון שואת יהודי יוגוסלביה יצא לאור בהוצאה משותפת של מכון מופ"ת ויד ושם (תשנ"ט). הספר השני האידיאולוגיה והמדיניות הנאצית בספרות, בקולנוע ובמוזיקה התמקד בשואת יהודי גרמניה וראה אור בהוצאת מורשת (תשס"ט). ספר זה, החותם את הטרילוגיה, מתמקד בשואת יהודי הונגריה בפרספקטיבה תלת-ממדית: היסטוריה, ספרות וקולנוע (לילי הלפרט-זמיר).

ג'יי הורוויץ מתייחס לכתבה המפורסמת באתר Ynet המדווחת על כך שעל פי דוח ארגון ה-OECD השימוש במחשב ובאינטרנט בבית הספר איננו תורם להישגים לימודיים. הורוויץ מתנגד לזיהוי הישגי התלמידים עם התוצאות במבחני PISA: "יכול להיות שקיימת קורלציה בין למידה לבין תוצאות גבוהות במבחנים, אבל מאד יכול להיות שלא. האפשרות שאין קורלציה כזאת מתחזקת עוד יותר לאור זה שכבר מזמן למדנו שעל אף העובדה ששנחאי שבסין זוכה לציונים הגבוהים ביותר במבחני PISA, שלטונות סין מאד מודאגים שהם הופכים את תלמידיהם למכונות למבחנים במחיר של אי-פיתוח היצירתיות" (ג'יי הורוויץ).

בתיה בנדל, מומחית לפיתוח מנהיגות ובעלת בית הספר Stage – הבמה להצלחה, הוציאה באחרונה ספר הדרכה לפיתוח כישורי מנהיגות, בשם "מנהיגות רותמת נוכחות כובשת" (הוצאה עצמית). בספר מתוארים תהליכי למידה שפותחו בעשור האחרון, שבו היא מפעילה את בית הספר לאמנויות הבמה (רווית שרף).

ד"ר ליה אטינגר, המנהלת האקדמית של מרכז השל לקיימות, חוקרת, מרצה ופעילה בתחום המנהיגות הסביבתית, משוכנעת שבית הספר הוא מקום מצוין להילחם בתרבות הצריכה. בריאיון להד החינוך היא מאפיינת את נזקיה של התרבות שמעודדת קניות מיותרות, מתארת אפשרויות להיחלץ ממנה ומסבירה מדוע התרבות הזו חייבת לקרוס (טלי גולדשמיד).

בעיני ציבורים רבים בישראל הדמוקרטיה היא איום על ה"יהדות"; בעיני ציבורים אחרים ה"יהדות" היא שמאיימת על הדמוקרטיה. הספר שיראה אור בקרוב הוא בבחינת קריאת השכמה לאנשי חינוך, אשר במקום להימנע מעיסוק בסוגיות רגישות אלו הם נקראים כאן לאזור עוז ולהתמודד עמן. הספר מביא שורה של הצעות פרקטיות לשילוב חינוך יהודי וחינוך דמוקרטי, כגון: כיצד להוביל לימוד משמעותי של טקסטים משמעותיים? כיצד לחשוף את התלמידים למגוון דעות וזהויות וכיצד לתרגל דיאלוג? ומציע שורה של תכנים שבהם המקורות היהודיים והדמוקרטיים הנלמדים יחדו מעבירים מסר של מורכבות (אדר כהן).

שנת לימודים נוספת נפתחת, ולצד ההתרגשות, מתריע דוח חדש כי 60% מהלומדים "רודפים" אחר מקומות עבודה שלא יהיו קיימים בעתיד. על פי הדוח, 44% מהמקצועות הקיימים כיום יהפכו לאוטומטיים בטווח של 10 שנים, ואנשים צעירים צפויים להחליף 17 מקומות עבודה לאורך החיים שלהם (אתר חברת מתודיקה).

אם יש דבר אחד שגורם לפרופ' ציפי ליבמן, נשיאת המכללה לחינוך בסמינר הקיבוצים, להתרעם הרי זה הלחץ וההיסטריה שבהם נתונה מערכת החינוך בישראל. "אני מתנגדת להתכוננות בהיסטריה למבחנים", היא מכריזה. "מצד אחד אי אפשר בלי מיצ"ב, וראמ"ה היא גוף מאוד רציני. אבל ככל שיהיו יותר מיצ"בים חיצוניים, כך המערכת יותר נלחצת. צריך להקטין את הפיקוח של מפקחים ושל משרד החינוך ולתת חופש למנהלים. לשאול אותם מה החלום שלהם, ובשלב מסוים לעשות הערכה, בשקיפות מלאה" (גלי מרקוביץ סלוצקר).