אובדן הקריאה של התלמידים במהלך הקיץ מהווה מקור לדאגה. מטרת המחקר הייתה לבחון את התפתחות הקריאה של התלמידים בכיתה ד' במהלך הקיץ. 5,113 תלמידי כיתה ד' מבתי ספר בארה"ב השתתפו במחקר. תלמידים שהישגיהם היו נמוכים מהממוצע במהלך השנה שיפרו את קריאתם במהלך הקיץ למרות שלאורך שנת הלימודים הראו שיפור מוגבל. לעומת זאת, תלמידים שהישגיהם היו מעל הממוצע במהלך השנה הראו ירידה בציוני הקריאה במהלך הקיץ.

האם תלמידים מאבדים או מוסיפים ידע במהלך הקיץ? מאמר זה מציג ניתוח של נתונים של למעלה מ-3.4 מיליון תלמידים (מגיל הגן עד כיתה ח') מ-50 מדינות בארה"ב, אשר לקחו חלק במבחנים סטנדרטיים בקריאה ומתמטיקה. ממצאי המחקר מצביעים על כך שאובדן למידה בקיץ הוא נפוץ ומשמעותי, אבל אין זוהי תופעה גורפת. למעמד סוציו-אקונומי השפעה קטנה מאד על איבוד הידע. ירידה בהישגים בין האביב לסתיו בולטת במיוחד בקרב תלמידים שהראו את ההתקדמות הגדולה ביותר בלמידה במהלך שנת הלימודים.

הרפורמה בבחינות הבגרות במקצועות ההומניים שעליה הכריזה שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון תצא לדרך בשנת הלימודים תשפ"ג (2023-2022). במסגרת הרפורמה, יבוטלו בחינות הבגרות בהיסטוריה, בספרות, באזרחות ובתנ"ך, ויוגשו במקומן עבודות שייבדקו בתוך בית הספר. כיצד תשפיע הרפורמה על הוראת המקצועות ועל מה יתבססו הציונים? כתבה זו של עיתון "הארץ" מציגה את טיעוני התומכים והמתנגדים לרפורמה.

השימוש בציונים נפוץ כיום ברוב מוסדות החינוך ונחשב למאפיין בסיסי של הערכה. עם זאת, ישנן עדויות מצטברות המצביעות על כך שציונים אינם כלים יעילים למדידה של הלמידה או לקידומה. כותבי המאמר מציעים גישה אלטרנטיבית של הערכה ללא ציונים. בהערכה זו יש דגש על משוב דיאלוגי שבמרכזו הלמידה והלומד. גישה זו תומכת במוטיבציה של הלומד ובעצמאותו בלמידה ומפחיתה את המתח הכרוך בהערכה. המאמר מציע אסטרטגיות ליישום יעיל של הערכה ללא ציונים בהשכלה הגבוהה.

ציונים הם חלק אינטגרלי ממערכת החינוך. לאחרונה, יותר ויותר מורים מחזיקים בדעה שיש לבטל את השימוש בהם. הספר מספק יסודות תאורטיים ומעשיים ליישום הרעיון של ביטול ציונים. הוא כולל תיאור התנסויות של מורים מתחילים ומנוסים כאחד המלמדים קורסים מגוונים במדעי הרוח, מדעי החברה, מתמטיקה טכנולוגיה ומדעים בבתי ספר, אוניברסיטאות ומכללות בצפון אמריקה. לטענת הכותבים, ביטול ציונים יתרום לשינוי אשר יאפשר לבתי ספר לתגמל את הלומדים בלמידה ולא באמצעות ציונים.

שימוש במבחנים עתירי-סיכון, שנועדו להשוות בין מדינות, מחוזות, בתי ספר, מורים ותלמידים, הפך בשנים האחרונות בסיס לרפורמות חינוכיות ברחבי העולם. למרות שמבחנים יכולים להיות אינפורמטיביים, מבחנים עתירי-סיכון מבוססים על גישה המיישמת תגמולים וסנקציות המותנים בתוצאות המבחן. למבחנים אלה השלכות שליליות רבות על איכות החינוך. מאמר זה מציג את תאוריית ההכוונה העצמית ואת העקרונות המוטיבציוניים המסבירים את ההשפעות המזיקות של מבחנים אלה על מורים ותלמידים כאחד.

תנועת ההאטה בחינוך דוגלת בלמידה מעמיקה ומשמעותית, בהקשבה פעילה, בהאזנה למקצבים הפנימיים של הלומד, בחיבור לטבע ובביסוס וקישור הלימודים לתחומי העניין של התלמידים. כיום, למידה בית ספרית נחווית, במקרים רבים, כמסה כבדה ודחוסה של חומרי לימוד המוצגים לילד כנחוצים והכרחיים. כפועל יוצא משיטה זו, הילדים אמנם מצליחים לפתח טכניקות להתמודדות עם כמויות גדולות של חומרי לימוד. אבל, היכולות האלו באות על חשבון העמקה, סקרנות, פענוח, הבנה, משמעות, הנאה וחשיבה ביקורתית.

בהערכה עצמית של הלמידה הלומדים עצמם מעריכים את יכולתם, תפקודם וביצועיהם הלימודיים. המחקר בדק את יכולתם של 80 סטודנטים הלומדים סינית כשפה שנייה לעקוב לאורך זמן אחר ההתקדמות שלהם במיומנויות הדיבור. הסטודנטים נבחנו בסוף השנה הראשונה והשנייה ללימודיהם וכן מילאו שאלוני הערכה עצמית כמותיים. ההערכה העצמית של הסטודנטים נמצאה מהימנה במידה בינונית. רוב הסטודנטים העריכו נכונה את התקדמות הלמידה שלהם, ומידת הדיוק של ההערכה העצמית הייתה קשורה לרמת המיומנות של הסטודנטים בשפה.