גריט מוגדר כנחישות, התמדה למרות מכשולים ותשוקה לתחום עניין או לפרויקט מסוים – ונחשב לגורם המנבא הצלחה בלימודים ואחריהם. כתוצאה מכך, בתי ספר ומחנכים רבים מאמינים כי יש להנחיל תכונה זו לתלמידים. ואולם, במאמר זה נטען כי 15 שנים של מחקר אמפירי לא תמכו בטענה כי גריט מנבא הצלחה, וכי יש לו במקרה הטוב השפעה זניחה על ההישגים בבית הספר. בעיקר הדברים אמורים באוכלוסיות מוחלשות, שם גם תלמידים בעלי גריט אינם מצליחים במבחנים ובמטלות שתלמידים חסרי גריט מאוכלוסיות חזקות מצליחים בהם. לפיכך, כך גורסים מחברי המאמר, הדגש על גריט במקום על טיפוח גורמים אחרים מחזק את אי השוויון החברתי משום שהוא מביא להגברת הביצועים של אנשים בעלי זכויות-יתר ולפגיעה בקבוצות מיעוט ובחסרי משאבים. הגריט אינו מפצה על נסיבות שליליות – כולל עוני, אפליה גזעית/אתנית ומוגבלויות. בהתבסס על תובנות אלו, ההמלצות לקובעי מדיניות, בתי ספר ומורים הן לצמצם את פערי ההזדמנויות הבלתי שוויוניים ולנקוט התערבויות מבוססות מחקר כגון השוואת משאבים והזדמנויות בין המרכז לפריפריה, בין אוכלוסיות חזקות לאוכלוסיות מוחלשות.

כיצד תופסים מורים ישראלים את מושג הכשירות התרבותית? כדי לענות על שאלה זו, השתמשו עורכי המחקר בסקר שאלון שסימן את מידת ההסכמה של כל משתתף עם 19 הצהרות המגדירות יכולת תרבותית. השאלות היו פתוחות, ואפשרו למשתתפים לשתף את דעותיהם על יכולת תרבותית

אין רק דרך אחת להעניק משוב, להדריך מורים ולהעביר מידע. דרך חלופית המוצעת במאמר זה היא ניתוח מידע באופן שיתופי. בשיח מסוג זה, המנחה והמורה מתקשרים כשווים, מנהלים דיאלוג פורה ומפרה, מייצרים דינמיקה חברתית-רגשית בטוחה ומנסים להסתכל על הדברים מנקודת ראות חיצונית ואובייקטיבית.

מחקר זה שואף לשפוך אור על תפקידיהם של מובילי קהילה (Facilitators) במוסדות ההשכלה הגבוהה בספרד. מן הממצאים עולה שתפקידם הוא לתאם ולתווך בין חברי הקהילה המקצועית הלומדת, לנווט את השיח הפדגוגי, לחזק את תחושת השייכות הפנים קהילתית, להפיח מוטיבציה ללמידה בחברי הקהילה ולהיות אמון על ההיבטים הלוגיסטיים. מעבר לכך, תפקידם הינו דינמי ויכול להתגבש לאורך הזמן ולהשתנות בהתאם לחוג, לדיסציפלינה או למוסד.