המחקרים האחרונים מלמדים כי משתמשי הרשת החברתית פייסבוק מוחקים יותר ויותר אנשים מרשימת החברים שלהם, ולכן נחשפים לפחות תוכן. הרשימות יאפשרו להם להיחשף לתכנים רבים יותר, אך מגוונים פחות, ומפולחים לפי בחירה (עמי סלנט).

דמיינו שיש "טד" בעברית. נכון מרגש? עכשיו תעצרו. לא צריך לדמיין יותר, זה קיים. ולא רק שזה קיים, זה מתכתב אפילו עם חוסר הסבלנות הישראלי המוכר, ולכן אורך כל הרצאה אינו עולה על 12 דקות. זה, בקליפת אגוז, הסיפור של אתר "12 דקות" שעלה לאוויר לפני כשבוע. כמו הרבה דברים טובים אחרים, זה לא התחיל באינטרנט, אלא בעולם הזה לו אנו קוראים לעתים "האמיתי". לאחר סדרה של הרצאות מצליחות, בפני קהל מרותק, החליטו יוזמי העניין לעלות שלב – והקימו את האתר, בו תוכלו להאזין להרצאות השונות לפי פילוח של שם המרצה או ענן תגיות הנושא. ( נועה רז) .

בפוסט זה, המחברת מתארת שלוש מגמות עתידיות בחינוך: מציאת תוכן מקוון (Digital delivery), תכנית לימודים לפי תחומי עניין (Interest-driven) ומיומנויות 2.0 (Skills 2.0). המחברת בוחנת את שלוש המגמות הללו, את ההשלכות שלהן ואת השינויים שהן צופנות בחובן.

הדיווחים של ד"ר איריס בקשי-ברוש בבלוג האתנוגראפי המעניין והחשוב שלה (בלוג הנקרא "משמעות התפקידים של מחנכי כיתות ומורים מקצועיים"). מעניין לראות הצצה לעולמם של ילדים ביסודי ובתיכון ואיך הם רואים את המערכת סביבם. הנה לקט של דיווחים מעניינים (מהם אפשר ללמוד רבות הן מבחינת אנשי החינוך והן מבחינת הסטודנטים להוראה) על עולמם של התלמידים בביה"ס היסודי וכיצד הם רואים את מוריהם. הדוגמאות המוצגות כאן הן: " שמו גיא, תלמיד כיתה ג' – 11 מורות", "שמה מיכל, תלמידת כיתה ח' – 11 מורים".

התפיסה של (Virtual Learning Commons (VLCׁ שהונהגה באוניברסיטת מניטובה בקנדה מייצגת תפיסה חדשנית של סביבה מתוקשבת הקשורה ללמידה משולבת של סטודנטים. ה-VLC היא קהילה שיתופית חדשנית של סטודנטים החוצה גבולות של תכנים אקדמאיים מוגדרים או קורסים מתוקשבים מסוימים. הסטודנטים החברים בקהילת ה-VLC יכולים לפגוש בקהילת ה-VLC סטודנטים עמיתים עפ"י תחומי עניין או לפגוש מנחים או מרצים עפ"י תחומי עניין אחרים. הרעיון המרכזי היה לפתח אתר אינטרנט המכיר בכך שההתפתחות האישית של הסטודנט אינה צריכה להיות מנותקת מההתפתחות האקדמית שלו.

המאמר מציג תפיסה של בית ספר חדשני המסוגל לקדם את יכולתם של בוגריו לחיות חיים מספקים ומשמעותיים, ולהתחשב באחר במסגרת החברה הישראלית הפוסטמודרניסטית. הדגם מבוסס על תיאוריית ההכוונה העצמית של רייאן ודסי (2000), תפיסת הצמיחה של עשור (1995, 2001), תפיסת החינוך לאוטונומיה של אבירם (2000) ורעיונות שפותחו על ידי קבוצת שת"ל במשרד החינוך (שיפור תהליכי למידה, אורנשטיין, תשנ"א). ביסוד התפיסה עומדת ההנחה, כי ישנם חמישה משאבים פנימיים העשויים לאפשר לבני אדם לחיות חיים מספקים תוך התחשבות באחר, ואשר אינם מטופחים מספיק ברוב בתי הספר הקיימים כיום. מטרת בית הספר שמציע המחבר היא לטפח את חמשת המשאבים האלה, ובאמצעותם לקדם את סיכוייהם של בוגריו לחיות חיים מספקים ומשמעותיים יותר. שלושת המשאבים הבסיסיים ביותר הם: חוויות של סיפוק הצרכים הבסיסיים בקשר ובשייכות, ביכולת, ובאוטונומיה; חוויות שבעקבותיהן מתפתחות תפיסות עצמי ותפיסות זולת שהן חיוביות בעיקרן. שני משאבים נוספים כוללים כישורים, ערכים ונטיות המאפשרים קשב פנימי ונטייה להתחשבות באחר (אבי עשור).