בית ספר מצמיח: בית ספר התומך בצרכים נפשיים ומקדם קשב לעצמי ולאחר
המאמר מציג תפיסה של בית ספר חדשני המסוגל לקדם את יכולתם של בוגריו לחיות חיים מספקים ומשמעותיים, ולהתחשב באחר במסגרת החברה הישראלית הפוסטמודרניסטית. הדגם מבוסס על תיאוריית ההכוונה העצמית של רייאן ודסי (2000), תפיסת הצמיחה של עשור (1995, 2001), תפיסת החינוך לאוטונומיה של אבירם (2000) ורעיונות שפותחו על ידי קבוצת שת"ל במשרד החינוך (שיפור תהליכי למידה, אורנשטיין, תשנ"א). בשנים האחרונות היה ניסיון ליישם חלקים מסוימים של הדגם במסגרת פרויקטים וניסויים שנערכו בכמה בתי ספר בארץ (פרויקט הצמיחה האישית-חברתית באזור באר שבע, פרוייקט צמיחה בקהילה אכפתית בפתח תקווה, וכן בתי ספר באבן יהודה ובירושלים; ראה עשור, 1997; עשור, 1998; עשור, רוט, קפלן, אלפי, וכץ, 2000). חלק מהרעיונות המוצגים בפרק מקורם בדיונים ובעבודות שנוצרו על ידי קבוצת המדריכים בבתי ספר אלה .
ביסוד התפיסה עומדת ההנחה, כי ישנם חמישה משאבים פנימיים העשויים לאפשר לבני אדם לחיות חיים מספקים תוך התחשבות באחר, ואשר אינם מטופחים מספיק ברוב בתי הספר הקיימים כיום. מטרת בית הספר שמציע המחבר היא לטפח את חמשת המשאבים האלה, ובאמצעותם לקדם את סיכוייהם של בוגריו לחיות חיים מספקים ומשמעותיים יותר. שלושת המשאבים הבסיסיים ביותר הם: חוויות של סיפוק הצרכים הבסיסיים בקשר ובשייכות, ביכולת, ובאוטונומיה; חוויות שבעקבותיהן מתפתחות תפיסות עצמי ותפיסות זולת שהן חיוביות בעיקרן. שני משאבים נוספים כוללים כישורים, ערכים ונטיות המאפשרים קשב פנימי ונטייה להתחשבות באחר.
המאמר מעניין ומאתגר. מניע אותי להעמיק ,לקרוא ולברר על הנסיונות למימוש המוזכרים במסגרתו כדי להכיר טוב יותר את התיאוריות תוך התמקדות בדרכים למימושן. כמי שהייתהבעבר מנהלת בתי-ספר וכיום חוקרת ומנחה במכללה להכשרת מורים, אני מוקירה התקרבות בין תיאוריות לשדה. שוקלת בחיוב להציג את המאמר ונוספים כיחידה בקורס מנהלים המתקיים במסגרת המכללה. מודה על הצוהר. נירית
שלום אבי עשור ואנשי הפורטל.אכן חקירה מרתקת ומקיפה של הנושא ואני רק בתחילת הקריאה.רציתי לשאול- של מי 'ההנחה' (שביסוד התפיסה) על 5 המשאבים הפנימיים?! האם יש לה קשר ל5 משאבי התודעה של גרמסטון וקוסטה להולונומיה??אני חוזר לקרוא ולהבין, תודה, אבי