עד כה נכשלו מרבית הניסיונות בבתי הספר האמריקאיים לשלב את סביבות הלמידה המתוקשבות וקהילות לומדות בהוראת המתמטיקה. מקצוע המתמטיקה בארה" ב ובמידה מסוימת גם באירופה נמצא הרחק מעבר למקצועות הלימוד האחרים בשילוב האינטרנט בהוראת המתמטיקה . מרבית התלמידים בשיעורי המתמטיקה לומדים באופן יחידני בהשראה של מבחנים נורמטיביים לוחצים ולכן כל הניסיונות לשילוב כלי ה Web-2.0 לא עלו יפה. לאחרונה מסתמנת מגמה לחזור ולנסות לשלב את כלי ה-Web-2.0 בהוראת המתמטיקה בתפיסה אחרת הנקראת Natural-Math. המאמר, שהתפרסם בכתב העת THE-Journal, מראיין כמה וכמה מורות למתמטיקה בארה"ב המציעות גישה אחרת.

שיטות הוראה קוגניטיביות ( כגון שאילת שאלות, סיכום ותמצות, עיבוד מחדש של ממצאי מידע ותכנים ) חזרו בשנים האחרונות להכרה בקרב הפדגוגים וגם בבתי הספר, אך עדיין קיימת עמימות לגבי דרך הפעלתן הנכונה בבתי הספר טוען ד"ר Mark W Conley אחד ממורי המורים המנוסים והפדגוגיים המובילים בארה"ב. לאסטרטגיות הוראה קוגניטיביות יש השפעה רבה על בני נוער בבתי הספר הן מבחינת קריאה, כתיבה וחשיבה והן מבחינת תחומי הוראת הדעת , אך עדיין נחוץ מחקר רציני אשר יקנה לנו תובנה יותר טובה לגבי הפוטנציאל של אסטרטגיות הוראה קוגניטיביות בעיקר בתחומי הוראת תחומי הדעת בבתי הספר התיכוניים וחטיבות הביניים. בכל מקרה החשיבות של הקניית מיומנויות מסדר גבוה תביא ליישום רב יותר של שיטות הוראה קוגניטיביות בבתי הספר ( Mark W Conley ).

החשש של המורה מהקבוצה הקטנה נובע גם מהעובדה, שבקבוצה קטנה יש "אינטימיות" בין המורה והתלמיד/ים. מורים לא רוצים (ברוב המקרים) להגיע לאינטימיות עם תלמידיהם. נוח להם לשמור על "דיסטאנס" . אני המורה ואתה התלמיד ! "שבירת המסגרת הכיתתית" מעוררת "חרדה" אצל חלק מהמורים.אז איך באמת עוברים להוראה פרטנית איכותית? ואיך יצליחו המורים שלנו ללהטט (להטוטים) בין שני המצבים, כאשר בחלק מהיום הם נדרשים להוראה בכיתה מלאה ובחלקו האחר להוראה פרטנית. אופק חדש" הציף את העובדה שלמורים שלנו קל ונוח יותר ללמד בכיתה מלאה מאשר להורות בקבוצה קטנה.( תלמיד אחד עד חמישה תלמידים). אין זה סוד שכאשר מורה טוען " למדתי את הנושא" הוא אכן עשה זאת, אך נשאלת השאלה האם אכן, הפנים התלמיד ורכש את המיומנות או הידע החדש שנלמד? ( נורית אלקלעי ) .

בחלק ממחוזות החינוך בארה"ב ניתן דגש בשנה האחרונה להתפתחות המקצועית של המורים בתחומי ההערכה ושיטות ההערכה המעצבות. אחרי שנים של שטיפת מוח של משרד החינוך הפדראלי על הערכה מסכמת ומבחנים סטנדרטיים התחילו מחוזות החינוך בארה"ב לשנות כיוון ולהדגיש יותר את עניין שילוב ההערכה המעצבת בהוראה ובלמידה בכיתה. עפ"י המאמר ,שהתפרסם לאחרונה בכתב העת החשוב Teachers College Record , הדגש החדש בארה"ב הוא עתה על הערכה של תהליכי הלמידה והשפעתם על התוצאות ולא בהכרח במדידה נורמטיבית של הישגים. מדובר על הערכה המתקיימת תוך כדי הפעלת תכנית הלימודים ולא בסופה. נקודת המוצא של התוכניות לפיתוח מקצועי של המורה: ההערכה היא חלק בלתי נפרד מלמידה מתמשכת, לא רק שהתלמידים ממשיכים ללמוד גם במהלך ביצוע משימת ההערכה אלא גם לאחר גמר ביצועה באמצעות משובים מהמורה או המערכת הממוחשבת. בפני המורים המשתלמים מוצגות אסטרטגיות מצליחות (לעומת בלתי מצליחות) של הערכה מעצבת אותן ניתן ליישם בכיתות בהן הם מלמדים. היוזמה להנחלת הערכה מעצבת למורים בארה"ב לא מתוקצבת ע"י משרד החינוך הפדראלי אלא ע"י קרן פרטית של מלינדה וביל גייטס המאמינה ותומכת בכיוון פדגוגי זה. במהלך ההשתלמויות המורים בארה"ב נחשפים לסוג שאלות שיש להפנות לתלמידים כחלק מאסטרטגיות הוראה של הערכה מעצבת וגם לדרכים בהן יש להקנות משובים לתלמידים בתהליך ( Caroline Wylie & Christine Lyon.).

ד"ר יורם הרפז, העורך ראשי של הד החינוך ריכז בחוברת אחת מאמרים שפורסמו במדור "מחזיקים כיתה" במשך כשנה במטרה לעודד מורים ולשדל אותם לאמץ גישות להוראה ואסטרטגיות של הוראה שיש בכוחן לעשות את השיעורים למעניינים יותר. הדרך הטובה ביותר להחזיק כיתה היא פשוט (ואין זה פשוט כלל) לעניין אותה. הניסיון לעניין כיתה אינו רק אסטרטגיה של "החזקת כיתה", מטרת ההוראה היא לעניין את התלמידים, לחשוף אותם לידע חדש ומרתק לגלות להם תחומי משמעות. החוברת שגיבש וערך ד"ר יורם הרפז היא לדעתנו בעלת משמעות רבה ביותר למורים ולמורי מורים מבחינת גיבוש תפיסת על לדרכי הוראה, שיקולי הוראה ונקיטת דרכי הוראה בצורה מושכלת ומאתגרת.

מפה קוגניטיבית היא שפה ויזואלית המשמשת אסטרטגיה ופיגום לחשיבה מסדר גבוה. בניית מפה קוגניטיבית היא מעין ארכיטקטורה רעיונית המעצימה את הלמידה ומשקפת את דפוסי החשיבה וההבנה של התלמיד. המפה הקוגניטיבית משמשת כטכניקה גראפית המסייעת להבין את אופן החשיבה (מטא – קוגניציה) ובעיקר המחשה איך הפריטים מתחברים יחד. המפה הקוגניטיבית מבליטה מיומנויות חשיבה כגון: השוואה וניגוד, רצף- סדר עד התוצאה, זיהוי סיבתיות, יחסים חלקיים ושלמים, סיווג ומיון, אנאלוגיות ועוד. בסקירתה המועילה והחשובה מציינת ליזי כהן כמה וכמה תוכנות באינטרנט שיכולות לסייע במלאכת בניית והרכבת המפה הקוגניטיבית( ליזי כהן ).

שיטת הנושאים התפתחה בתנועה הקיבוצית במתכונות שונות ובהדרגה. השיטה הייתה נהוגה לפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות של המדינה. מדובר על שיטת הוראה-למידה, המשקפת פילוסופיה חינוכית- חברתית כוללת, הרואה בהוראה ובחינוך תהליך משולב, בלתי נפרד זה מזה. הפילוסופיה החינוכית: צורכי הילד הינם אינדיבידואליים וחברתיים כאחד, לכן חשובה הלמידה האינטגרטיבית. זמן המוקדש לכל נושא לפי שכבות גיל: כיתות א-ג כשבועיים שלושה. כיתות ד-ו עד שישה שבועות. בכל נושא: פינות עבודה לשיפור מיומנויות הלמידה, התלמיד בוחר פינות ועובד בהן. תתי נושאים המשמשים לכתיבת עבודת חקר- אישית. תוכנית מינימום:-לימוד עובדות – רעיונות מרכזיים – מושגים רלוונטיים – סיורים משותפים – דיונים ופתרון בעיות.

סקירת ביקורת (book review ) על ספרה החשוב של פרופסור ענת זוהר " למידה בדרך החקר: אתגר מתמשך . "למידה בדרך החקר" היא שיטה של הוראה ממוקדת-תלמיד, במקום ההוראה הקלאסית ממוקדת המורה. בלמידה כזו הלומד פעיל בהבניית הידע שלו, והמקום של המורה הוא רק בהנחיה ובכיוון התלמיד לערוצים הפרודוקטיביים יותר, ובתיווך מקורות הידע לשימושו. למידה כזאת נחשבת למידה דמוקרטית יותר, שיתופית יותר (כי יש צורך בביקורת, ובשביל ביקורת צריך שותפים ללמידה) ומתאימה יותר לזמנינו עתיר המידע. כבר עשרות שנים שלמידה בדרך החקר נחשבת למקובלת בארץ ובעולם, ועדיין מורים ותלמידים נתקלים בבעיות בדרך ליישומה. אסופת המאמרים הזאת היא אחד הניסיונות לפיתרון.