מיתוס השקר האציל של אפלטון יכול לשמש כלי לניתוח הפרקטיקות האידיאולוגיות המטעות לעתים קרובות של חינוך אזרחי, העלולות לקדם תפיסות אנטי-דמוקרטיות של הזהות הלאומית. מאמר זה עוסק בשלושה רגעי מפתח היסטוריים בייצור של הזהות הלאומית בארה"ב ובוחן כיצד ניתן לפרש מחדש כל אחד מהרגעים הללו באמצעות שימוש תיאורטי מושכל במוטיב השקר האציל

הגיע הזמן לנסות ולבסס תוכנית מוסכמת ומותאמת של חינוך אזרחי, שתגובש על ידי קבוצות מגוונות המחויבות כולן למציאת טוב משותף. תוכנית כזו חייבת להיות תוצאה של תהליך רציני הכולל ניסוח של תפישה אסטרטגית לכל שכבות הגיל, לכל זירות החינוך ולכל זרמי החינוך

סדרת הטלוויזיה "שעת אפס" העלתה מחדש את פרשיית פיטורי המורה אדם ורטה בעקבות תלונתה של תלמידתו ספיר סבח על מה שהיא ראתה כהבעה לא ראויה של עמדותיו הפוליטיות בכיתה. מאמר זה מציג ארבע גישות להתמודדות  עם הבעיה: 1. הכחשה 2. העדפה 3. הימנעות 4. איזון.

מקצוע האזרחות נהפך לכר פורה לוויכוחים קשים על רקע אידיאולוגי. בשנת 2009 פרסם המכון לאסטרטגיה ציונית נייר עמדה אשר טען להטיה אידיאולוגית עמוקה הקיימת במקצוע האזרחות בארץ. נייר העמדה חולל סערה והביא לניסיונות ממושכים מצד שר החינוך דאז, גדעון סער, לטפל בסוגיה; אלא שניסיונות אלה נתקלו במאבק נגדי של אנשי תקשורת וגופי חינוך מהשמאל. הטלטלה שעברה המערכת כוללת אירועים כגון פיטוריהם של שני מפקחים מרכזיים (מפמ"רים) של המקצוע; פסילת ספר לימוד; שלוש עתירות שנידונו בבג"ץ ; דיונים בכנסת; התארגנויות מורים ואנשי אקדמיה בעד ונגד שינויים בהוראת המקצוע.

להיאבק למען האמת, נגד האדישות ונגד הקיטוב שמאפיין את הפוליטיקה האמריקאית – אלה כמה מהתפקידים החשובים של מורים לאזרחות בארצות הברית, משום שביכולתם להפוך את התלמידים לסוכני השינוי של המצב. לימודי אזרחות היו בעבר הבסיס של החינוך האמריקאי, כיום אין הם אפילו דרישת חובה בחלק מהמקומות. ואולם, מציאות זו מתחילה להשתנות: יותר ויותר מדינות ומחוזות מכירים מחדש בצורך החיוני להכשיר את התלמידים למציאות המורכבת של חיים בדמוקרטיה.

כיצד בוחנים ומעריכים ספרי לימוד באזרחות? לפי הכתוב בפרק זה, יש לבדוק עד כמה מצליחים הספרים להקנות ערכים דמוקרטיים לתלמידים. זאת ניתן לעשות בין השאר באמצעות הצגת השאלות הבאות:

חינוך אזרחי הוא הדרך שבה מנסה המדינה לכוון את תלמידיה כיצד לפעול כאזרחים (אבנון, 2013). מערכת חינוכית במדינה דמוקרטית כישראל מתמודדת עם מטרות סותרות של חינוך אזרחי כמו הרצון לפתח פטריוטיות לצד השאיפה לפתח חשיבה עצמאית וביקורתית, רגישות לזכויות אדם וכן מעורבות חברתית ואקטיביזם (Veugalers, 2007, 2017; Westheimer & Kahne, 2004).מאמר זה נשען על ההבחנה שפיתח צבי לם בין חינוך פוליטי לחינוך אידיאולוגי. לטענת מחברו, לשעבר המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך, קיים מתח בין חינוך למעורבות פוליטית ובין החשש מחדירת העולם הפוליטי לבית הספר. בעוד ההוראה של פוליטיקה בבית הספר אמורה להיות א-מפלגתית, הרי מטרתה היא להכין את התלמידים לפעול במציאות שהיא מפלגתית באופן מובהק. זוהי דילמה המונחת לפתחם של מחנכים (Hess & McAvoy, 2015).

דוח זה דן בחשיבותו של החינוך האזרחי ובתרומתו למילוי פונקציות אזרחיות חברתיות בחיים הבוגרים. הדוח סוקר את התחום באופן מחקרי ומציג לדוגמה מדיניות בנושא זה במדינות פלורידה ואילינוי. כן נלווית לדוח טבלה, המפרטת את המדיניות ביחס לחינוך האזרחי במדינות שונות בארה"ב. דגש מושם על התאמת החינוך האזרחי למאה ה-21 ועל המסגרת התשתית-רעיונית, שיכולה לאפשר את התפתחות התחום.