סקירת ביקורת בבלוג של ד"ר אריה קיזל אודות ספרה החדש של ד"ר מירה קרניאלי, סקרנות וחקרנות: אבני היסוד בהתעצמות המורה. הספר החשוב מבקש להחריג את תפקידו של המורה/מחנך מהוראת המקצוע בגבולות הכיתה אל עבר רוחב יריעה שהוא שלם ומלא יותר. קרניאלי עצמה כותבת כי "הצורך להטיל ספק, לשאול שאלות, ללמוד, לחשוף, לגלות, במקום לתת מיד תשובות שלעיתים אינן מוסמכות דיין, יסייע בחיזוק אישיותו של המורה כאדם אכפתי, רגיש וקשוב, המכיר במגבלות הידע שלו ומתוך כך מוכן ללמוד כדי להגיע למיצוי של הידע". ספרה של קרניאלי שיצא בהוצאת רמות-אוניברסיטת תל אביב מבקש להתמודד עם אחת השאלות המרכזיות של ההוראה: מה הם אותם רכיבים שיהפכו את המורה מעוד מורה, למורה משמעותי?

פרופסור אייל נווה מפרק במאמרו הוראה ולמידה דיאלוגית: יעדים וגורמי חסימה את המושג "למידה דיאלוגית" לשלושה מרכיבים: התלמיד, תכני הלימוד והמורה. טענתו המרכזית היא כי על מנת שלמידה דיאלוגית תהייה אפקטיבית, קיים הכרח ששלושת המרכיבים הללו יתקיימו במינון אופטימלי כך שאף אחד מהם לא יהווה גורם מרכזי מדי העלול להאפיל על שני המרכיבים האחרים או לחילופין להתבטל בפני שני המרכיבים האחרים. נווה עומד על השילוב העדין בין המרכיבים הללו ומדגים את השלכות "הלמידה הדיאלוגית" באופנים השונים שבו היא עשויה להתקיים. הדיאלוג המשמעותי אמור כמובן להתרחש במצב אופטימאלי שבו נפגש/ת מורה בעל/ת נוכחות, עם חומר לימוד בעל תכנים מובהקים ועם כיתת לומדים שבין 12 ל25- תלמידים. ואולם גם במצב אופטימאלי שכזה הלמידה הדיאלוגית מתרחשת רק במקרים מועטים. נשאלת השאלה מה הם גורמי העיכוב? הטיעון שמציג פרופסור אייל נווה הוא שברוב הפעמים הדיאלוג נמנע כתוצאה מחוסר איזון שבין שלושת מרכיביו.

ד"ר יורם הרפז, העורך ראשי של הד החינוך ריכז בחוברת אחת מאמרים שפורסמו במדור "מחזיקים כיתה" במשך כשנה במטרה לעודד מורים ולשדל אותם לאמץ גישות להוראה ואסטרטגיות של הוראה שיש בכוחן לעשות את השיעורים למעניינים יותר. הדרך הטובה ביותר להחזיק כיתה היא פשוט (ואין זה פשוט כלל) לעניין אותה. הניסיון לעניין כיתה אינו רק אסטרטגיה של "החזקת כיתה", מטרת ההוראה היא לעניין את התלמידים, לחשוף אותם לידע חדש ומרתק לגלות להם תחומי משמעות. החוברת שגיבש וערך ד"ר יורם הרפז היא לדעתנו בעלת משמעות רבה ביותר למורים ולמורי מורים מבחינת גיבוש תפיסת על לדרכי הוראה, שיקולי הוראה ונקיטת דרכי הוראה בצורה מושכלת ומאתגרת.

תהליכי ההוראה המסרניים, בין שהם ממוקדי מורה-ידע ובין שהם ממוקדי תלמידים, מדגישים את מקומם המרכזי של תוכני הדעת – " נכסי צאן ברזל" – המיועדים למסירה ממורה לתלמידיו ומדור לדור. תהליך אחר של הוראה-למידה ממוקדת תלמיד הוא הוראה המעודדת בנייה. בתהליך זה תוכני הדעת הם אמצעי לבנייה אישית של הלומד. התלמידים משתתפים באופן פעיל ומרכזי ברכישת הידע וביצירת הדעת, והמורים ממירים את תפקידם המסורתי (והמסרני) ומתמקדים בהנחיה ובמתן הזדמנויות ללמידה כזאת ( אורי קצין) .

השאילתא הממוחשבת על מאפייני המורה העתידי הורצה בכל מאגרי המידע האקדמאיים הבינלאומיים העוסקים בחינוך וכן בפורטל מס"ע של מכון מופ"ת. נבדקו כל המחקרים במאגר ERIC , מאגר PROQUEST , SAGE וכן מאגר Wilson education full text . כמו כן, נבדקו מנועי החיפוש המובילים כגון Google scholar (הגרסה האקדמאית המלאה של גוגל). הממצאים כוללים גם עיקרי דברים בכנסים (הקלטות) של מומחי חינוך באקדמיה באנגליה ,בארה"ב (מרצים בכירים לחינוך וחוקרים מובילים) על ההוראה העתידית ומאפייניה. עיקרי הממצאים מוצגים בהמשך הסקירה . קובץ מלא של הממצאים מצורף .

האם יש קשר בין הוראה המובילה לשעמום והתנהגות תלמידים בכיתה ? מומחי החינוך בבריטניה הגיעו למסקנה כי יש קשר ישיר וחיובי בין שני המשתנים הללו והמליצו כי רשות הפיקוח החינוכית המרכזית בבריטניה (Ofsted) תבדוק מעתה ברצינות לא רק את הישגי ביה"ס והתלמידים אלא גם את רמת ההוראה של המורים בכיתות. הנחת היסוד החדשה של המפקחים הפדגוגיים הבריטיים כי ההתנהגות החריגה וההפרעות המשמעת של התלמידים בכיתה היא בחלקה תוצאה של הוראה לא מאתגרת של המורה ולכן במסגרת בדיקות הפיקוח הפדגוגיות ( בדיקות שיטתיות ומעמיקות מאד בדרך כלל ) תילקח בחשבון מעתה גם רמת ההוראה של המורה בכיתה , לא מבחינת ההישגים שהגיעו התלמידים אלא מבחינת המוטיבציה והעניין שהיא יוצרת אצל התלמידים. ברור כי מדיניות ההערכה החדשה יצרה סערת רוחות בקרב איגודי המורים בבריטניה המנסים לגבות את עמיתיהם המורים בשטח. לכן הסיכוי ש – Ofsted יוכלו ליישם הלכה למעשה את המדיניות שלהם הוא לא רב מדי כרגע.

ג'יי הורוויץ כתב מאמרון מעניין על דמותו של המרצה ד"ר מיכאל ווש , מרצה לאנתרופולוגיה באוניברסיטה של מדינת קנסס. השנה ( 2008 ) ווש זכה בפרס יוקרתי של "פרופסור השנה" שהוענק על ידי קרן קרנגי לקידום ההוראה. קרן קרנגי מעניק פרסים כאלה למרצה כמעט בכל מדינה בארה"ב, אבל הפרס של ווש הוא של כלל ארה"ב – הישג בהחלט מכובד מאד. כאשר שואלים אותו לגבי הגישה שלו ל-anti-teaching הוא מסביר שהרעיון מאחורי ה-anti-teaching הוא לעורר שאלות במקום להגיש תשובות. ווש אומר שהוא רוצה להלהיב את הסטודנטים שלו לעסוק בשאלות הקשורות לחייהם. הוא איננו רוצה שהסטודנטים שלו יחשבו "מה עלי לדעת בשביל הבחינה", אלא "מה עלי לדעת כדי לחיות את החיים שלי". כאשר הוא מתייחס למיומנויות התקשוב של הסטודנטים של היום, ווש מתגלה כאדם מיושב. הוא מדגיש, למשל, שלמרות שנהוג לחשוב שסטודנטים מנוסים מאד בשימוש בכלים דיגיטאליים חדשים, בעצם, ההכרות שלהם עם כלים האלה הוא בעיקר לצרכים חברתיים ובידוריים. כאן, לדבריו, למרצים יש תפקיד חשוב – להראות לסטודנטים שהכלים האלה יכולים לשרת אותם גם בלמידה, ולהביא לסוגי למידה חדשים ומשמעותיים.

מי הם המורים המצוינים, אלה שהתלמידים מחכים לשיעור שלהם, אין אצלם כלל בעיות משמעת, השיעורים מתנהלים בשקט, בנעימות ותוך כבוד הדדי והחשוב ביותר הם מצליחים באמת ללמד ? מהם העקרונות הבסיסיים שבעקבותיהם תתקיים הוראה איכותית ? מאמר זה מנסה להציג מודל המנסה להסביר את השלבים הנכונים אותם יש ליישם בכדי להגיע למצוינות בהוראה . המאמר מתייחס ליחס בין שלושה מרכיבים חשובים להוראה איכותית : גבולות ברורים, ב. יחס אישי ג. איכות פדגוגית (עופר קליין ) .