מהוראת מסירה להוראת בנייה

סיכום
תגובות

מילות מפתח: דרכי הוראה הוראה לשם חשיבה הוראה מאתגרת הוראה מותאמת הוראה משמעותית למידה פעילה קונסטרוקטיביזם

מקור וקרדיט:

קצין, אורי. "מהוראת מסירה להוראת בנייה", הד החינוך, פברואר 2009, גיליון מס' 4, כרך פ"ג. ע"ע 103-105.

תקציר

תהליכי ההוראה המסרניים, בין שהם ממוקדי מורה-ידע ובין שהם ממוקדי תלמידים, מדגישים את מקומם המרכזי של תוכני הדעת – " נכסי צאן ברזל" – המיועדים למסירה ממורה לתלמידיו ומדור לדור. תהליך אחר של הוראה-למידה ממוקדת תלמיד הוא הוראה המעודדת בנייה. בתהליך זה תוכני הדעת הם אמצעי לבנייה אישית של הלומד. התלמידים משתתפים באופן פעיל ומרכזי ברכישת הידע וביצירת הדעת, והמורים ממירים את תפקידם המסורתי (והמסרני) ומתמקדים בהנחיה ובמתן הזדמנויות ללמידה כזאת.

"הוראת מסירה מפעילה"

בתהליך המכונה "הוראת מסירה מפעילה", המטרה המרכזית היא מסירה של "החומר" לתלמידים במרב היעילות, אולם ההנחה שביסוד תהליך זה היא שעל מנת שידע יוטמע בתודעת הלומדים ויובן לא די בלמידה פסיבית – הקשבה, העתקה ושינון, נדרשת עשייה של ממש ומעורבות פעילה שעיקרה עיון ודיון בתכנים הנלמדים, העלאת שאלות, חיפוש פתרונות, חשיפת משמעות, חקר וגילוי. כל אלה נחשבים למסייעים בעיבוד קוגניטיבי של ידע, לבעלי ערך להנעה ללמידה משמעותית ומהנה ולאמצעי לעידוד המעורבות והחשיבה של התלמידים.

בשיעורים המתאפיינים בהוראת מסירה מפעילה "המורים המפעילים" משתמשים באמצעי המחשה ומציעים לתלמידיהם פעילויות למידה חווייתיות ומגוונות, דוגמת פתרון חידות, משחקי סימולציה, המחזה, גילוי מודרך, חקר ועוד. מטרתן של פעילויות החשיבה היא לאפשר לתלמידים לחשוף משמעות, להעריך, לפרש, להשוות, ליישם, להקשיב לאחרים ולנסח בבהירות את תובנותיהם (זוהר, 2006).

הוראת מסירה מותאמת

זהו תהליך הוראה-למידה ממוקד תלמיד יחיד (יוסיפון, בריקנר וחכם, 1999). בדומה להוראת מסירה מפעילה, גם בהוראת למידה מתואמת מזמנים המורים לתלמידיהם פעילויות מעוררות ללמידה פעילה, אך "המורים המתאימים" מודעים לשונות בין התלמידים והם מסגלים את ההוראה לצרכים וליכולות של כל לומד תוך כדי שימוש באמצעי הוראה מגוונים. המורים המתאימים מכירים בצרכים, בסגנונות הלמידה ובמאפיינים הקוגניטיביים, החברתיים, האישיותיים והרגשיים של כל תלמיד ותלמידה ומציעים מטלות למידה שונות לתלמידים שונים. הם נוקטים דרכי הערכה מגוונות, ממעטים בהוראה פרונטאלית ורואים בהטרוגניות שבכיתה מנוף ליצירת סקרנות ועניין. אך יש לזכור שגם כאן המורים מנווטים את התהליך, קובעים את תוכני ההוראה ואת מידת התאמת הפעילות לתלמידים. תפקיד התלמידים הוא לקלוט את החומר המוגש להם בהגשה אישית.

הוראה במסירה מותאמת נחשבת אפקטיבית ויעילה ומתאימה למציאות החברתית הרווחת, המתאפיינת ברב-תרבותיות, בהכרה בהבדלים בין יחידים ובעובדה ש"כל אחד לומד אחרת". אולם בפועל ההוראה במסירה כמעט לא נהוגה בבתי הספר. דרישות מערכתיות, למשל הדרישה "לכסות את החומר" בזמן נתון או ההנחיה הנוקשה ללמד את כל התלמידים חומר זהה ולהעריך את הלמידה של כולם על פי סטנדרטים קבועים ובמבחנים אחידים, הן אבן נגף למורים המאמינים בצורך להתאים את ההוראה לצרכים וליכולות הייחודיים של תלמידיהם. המחסור שיש בבתי ספר רבים במשאבים הדרושים להוראה דיפרנציאלית, כגון כיתות עם מספר קטן יחסית של תלמידים והקצאת כמות הולמת של שעות לימוד, היא גורם חשוב להיעדרה של הוראת מסירה מותאמת.

הוראת בנייה

נביא לדוגמא לכך מדבריה של מורה שבחנה ויישמה את הפעילות בכיתתה. בשיעור על עשרת הדברות התבקשו התלמידים לקבוע על פי שיקול דעתם את סדר הדיברות.

כך סיכמה המורה את השיעור: " הכוונה בשיעור הייתה להכניס את התלמידים למקום מעצב. התלמידים נשאלים: " אם הייתם בתפקיד של הסופר, העורך, איזה משקל הייתם נותנים להשקפת העולם שלכם בעיצוב עשרת הדיברות? " יש בכיתה ילדים שבאים מתפיסת עולם הומניסטית ולכן בשבילם "לא תרצח" הוא במקום ראשון. שאלות כאלה מכניסות את כל הילדים באופן פעיל לתוף הטקסט. הטקסט לא נתון כמשהו שאי-אפשר לדון בו באופן ביקורתי. שאלה כזו מכריחה אותם לחשוב מה יש להם להגיד על הטקסט. בסוף השיעור נתתי להם שאלה לשיעור בית "איזה דיבר היית מוסיף לעשרת הדיברות? "

בשיעורי שאחרי, עברנו על התשובות ואחת הבנות אמרה שהיא הייתה מוסיפה את הדיבר " לא תצא למלחמה", ואז התחיל דיון קטן ומאוד יפה על השאלה אם יש דברים שראוי לצאת בשבילם למלחמה. הרבה ילדים השתתפו והעלו רעיונות מעניינים מאד".

הוראת בנייה מכוונת לבניית משמעות אישית של התלמידים באמצעות התכנים הנלמדים וגילוי חשיבה יצירתית, ביקורתית ועצמאית. אמירה אישית ותגובה מקורית של תלמיד עשויות להיות נקודות פתיחה מעניינת לדיון שמקורו אמנם בתכנים הנלמדים. אולם הוא זורם באפיק חדש, שונה מזה שהמורה תכנן מראש (ברוקס וברוקס, 1997).

הוראת בניה שיתופית

בהוראה כזאת המורים מעודדים למידה שלתלמידים כמעט ואין מנוס מהשתתפות פעילה בתהליך ומגילויי מעורבות בנושאים הנלמדים. בהוראת בנייה שיתופית אין שינון סביל של כל תלמיד יחיד, אלא מאמץ פעיל של קהילה לומדת, תלמידים ומורים הלומדים זה מזה וכל אחד תורם מעולמו הייחודי ליצירה משותפת ומקורית של ידע (הרפז, 2008). כדי להנהיג הוראה-למידה כזאת נדרשת סביבה לימודית עשירה המאפשרת שימוש במגוון רחב של אמצעי לימוד ועיסוק בפעילויות למידה שחלקן מיועדות לעבודה עצמית, חלקן לעבודה בקבוצות ואחרות – לפעילות כיתתית. להיצע רחב של פעילויות דרוש מרחב כיתה גמיש המאפשר תנועה של תלמידים, נגישות פיזית לאמצעי עזר ויכולת להצטרף לקבוצות תלמידים למטרת שיח אינטראקטיבי, שבו מתקיים קשר עין בין הדוברים.

מקורות המידע שצוטטו בסיכום

ברוקס ז'. ברוקס, מ'. 1997. לקראת הוראה קונסטרוקטיביסיטית – בחיפוש אחר הבנה. תרגם: א' צוקרמן, ירושלים: הוצאת משרד החינוך ומכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.

הרפז, יורם. 2008. המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה, תל אביב: ספריית הפועלים.

זוהר, ענת. 2006. למידה בדרך החקר: אתגר מתמשך, ירושלים: מאגנס.

יוסיפון, מ'. בריקנר, ר'. חכם, א', 1999. "הוראה מותאמת": ההלכה והמעשה". בתוך: א' פלד (עורך), יובל למערכת החינוך בישראל, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, ע"ע 331- 347.

עדיין אין תגובות לפריט זה

yyya