מריה מונטסורי מיפתה את הנטיות והמאפיינים הטבעיים של הילד כפי שצפתה בהם: סקרנות וחקר; יצירתיות; צורך בעצמאות; תקשורת וקשר חברתי; סדר וארגון; שימוש בדמיון; מעבר הדרגתי מהמוחשי למופשט; צורך בעבודה, תנועה ושינוי; חזרתיות ושימוש בניסיון; דיוק ושליטה עצמית; בקרה עצמית ואחריות; צורך במיצוי פוטנציאל. לפי השקפתה, תכונות טבעיות אלו טמונות בכל ילד, אך הן משתנות בעוצמתן בין ילד לילד, ומקצתן חזקות יותר בתקופות התפתחות שונות. נטיות אלו הן המדריך הפנימי של הילד, והן דוחפות אותו ב"עבודת ההתפתחות" שלו.

מהי מצוינות חינוכית? בשאלה זו מתלבטים אלפי מחנכים ברחבי העולם, והתשובות שנותנים לה במקומות שונים משקפות, לעתים קרובות, אתוסים תרבותיים יותר מאשר מדד בינלאומי כלשהו. האם הכנה טובה לחיים יכולה להיחשב לחינוך מיטבי? האם רכישת ערכים מעל לכל הישג היא פסגת החינוך? האם כדאי ללמד כיצד לענות היטב על מבחנים, כמו "פיזה" או מבחני הבגרות? במאמר זה נבחנות ארבע גישות חינוכיות הנהוגות בארבע ארצות שונות, כולן ממוקמות גבוה בהרבה מישראל במבחנים הבינלאומיים. לכל ארץ מאפיינים תרבותיים, ממשליים וחברתיים אחרים, שאפשרו לגישה החינוכית הספציפית לפרוח בה. לפיכך, בדיון המתבקש לגבי מידת הרלוונטיות של כל גישה למערכת החינוך הישראלית יש להביא בחשבון את התנאים הדמוגראפיים והתרבותיים של כל מדינה נדונה ( אלחנן בר-לב ).

אנחנו בישראל קוראים את הספרים של יאנוש קורצ'אק כשעננת הגז של המחנות רובצת עליהם. זאת טעות שנמשכת כבר שנים וחבל, כי הספרים מלאי כוח. לא נכון לקרוא אותם עם המשקולת הזאת. ספריו של קורצ'אק והמסר שלו אוניברסליים. הילדים, גם היום, הם קבוצת אוכלוסייה נטולת זכויות ממשיות. קורצ'אק בספריו רצה לתת להם כוחות ועצמאות. במידה מסוימת בתי הספר הניסויים שפועלים היום בארץ הם ממשיכי דרכו הישירים של קורצ'אק. "בבתי הספר האלה הבינו בדיוק את מה שקורצ'אק הטיף לו – אי אפשר לחנך ילד בניגוד לרצונו" ( משה גלעד) .

מחד גיסא, ניתן לאפיין את העת הנוכחית כעידן המשופע בידע חדש ונגיש. מאידך גיסא, ניתן לאפיין את העת הזאת גם כעידן של חסך רוחני. בהתאם לכך, בגישה החינוכית העכשווית ניכרת עדיפות מובהקת לידע על פני הוויה, עדיפות המשקפת היפוך של מערכות. ההתמקדות היא בחיצוני, בגלוי, בוודאי, במוכתב, במוח והשכל, במוגדר, המקובל, המוסכם והפורמלי, ובאגו. בעקבות כך, נדחקת המודעות לקיום הפנימיות, לנסתר, למרחב האפשרויות הפוטנציאלי, לביטויי בחירה וצורך אישי, למרכזיות הלב, הרוח והנשמה, ליצירתי, האינטואיטיבי, ההתנסותי והחוויתי, לאחר והקיבוצי. המאמר מבקש להרחיב את תפיסת העולם החינוכית הנוכחית באמצעות התמקדות בטבעו של "האדם השלם" ( תמר לוין ) .

הטענה המרכזית של המאמר היא שהמשבר הממושך של מערכת החינוך נובע מהתערערות מערכת האמונות שבבסיס העשייה החינוכית, שהחינוך בן-זמננו איבד את דרכו וזנח את ייעודו. אנו חיים כיום בעולם פוסט-מודרני המאופיין כעידן של גלובליזציה ומהפכת מידע. קצב השינויים הטכנולוגיים, והתחלפות הידע הפכו להיות כה מהירים עד כדי כך שאין בידנו אפשרות לחזות את צורכי החברה העתידיים. לפיכך, הקשר בין הידע שלומד התלמיד כיום לבין השתלבותו בחברה שלתוכה הוא יגדל אינו ברור כלל ועיקר. החינוך, אם כן, הפסיק להיות רלוונטי ובית הספר איבד את ההצדקה המרכזית לפעילותו ( שלמה בק) .

סקירת ביקורת-ספר בכתב העת Teacher College Record , יוני 2012 . הסקירה מתייחסת לאסופת המאמרים החדשה אודות פדגוגיה ביקורתית בעריכת Sheila Macrine . כותבי המאמרים מציעים גישות עדכניות וחדשניות לגבי היישום האפשרי של פדגוגיה ביקורתית בתהליכי למידה בחינוך הגבוה ובבתי הספר. גישות ניאו-ליברליות חדשות כיום פוגמות, לדעת הכותבים, בתהליכים פדגוגיים בחינוך הגבוה וגם בבתי הספר . המעבר של מכללות ואוניברסיטאות מרשות הציבור לחינוך פרטי מציב משוכה גבוהה למדי ליישום גישות של פדגוגיה ביקורתית וחלק מהכותבים מציעים גישות שונות ומעניינות להתמודדות פדגוגית ערכית ומשמעותית כיום. התקווה

הפער בין דוגמה אישית להטפה חינוכית ובין דיבור למעשה הוא אחד הכשלים העמוקים ביותר במערכת החינוך של החברה המערבית. אובדן הסמכות ההורית נובע לעתים קרובות מהפער הזה . שתי מדינות מובילות במבחני פיז"ה העולמיים, המדרגים את רמת ההישגים החינוכיים בעולם. התוצאות מפתיעות. מצד אחד, פינלנד. זו מנצחת באופן עקבי את כל המדינות המשתתפות ומוכיחה, שבמערכת החינוך שלה קיימים מרכיבים המובילים להישגים מפוארים. מצד שני, סין. בפעם הראשונה שהשתתפה במבחנים (בשנת 2009, בינתיים בעיר אחת בלבד) זינקה ישר אל המקום הראשון. ההפתעה נובעת מכך, שאלו שתי מערכות המבוססות על עקרונות הפוכים ( שמואל שם טוב ).

יותר מכל מערכת חינוך בעולם מיושמת התפיסה של פדגוגיה חברתית ברשויות השונות של מערכת החינוך והרווחה הבריטית המנסות כל אחת בדרכה לפתח יחס של דאגה ואחריות חברתית לילדים המקופחים בחברה או לילדים הנדחים ע"י סביבות הלמידה השונות בבתי הספר. הפדגוגיה החברתית באנגליה אין פירושה רק דאגה לרווחת הילד אלא ניסיון לתמוך בילדים המתמודדים בבתי ספר באמצעות שינוי היחס של המורים והנהלות בתי הספר (Pastoral Care ). הבריטים דואגים גם להנחיל את תפיסת הדאגה החברתית לילדים והתמיכה האקדמית בהם לפרחי ההוראה הלומדים במוסדות הכשרת המורים באנגליה ( Kyriacou, C).