האם כל מחקר הוא ראוי ומותר? האם נכון, או חובה, לשתף כל אחד במחקר? מהם כללי הפרסום של ממצאים מחקריים? על מי מוטלת האחריות להשלכות של המחקר? הספר אתיקה במחקר, הראשון בתחומו בשפה העברית, נכתב בידי חוקרים מובילים מפקולטות שונות באוניברסיטה העברית בירושלים. פרקיו מאירים סוגיות אתיות שונות במחקר ואת השלכותיהן התאורטיות והמעשיות בספר נכללים גם פרקים הדנים בסוגיות אתיות במחקר בתחומים כגון פסיכולוגיה וגנטיקה, ובסוגיות כגון שימוש בבעלי חיים ובתאי גזע עובריים לצרכים מחקריים. נוסף על כך מנותחים בו שישה מקרים של סוגיות אתיות שונות (רות לנדאו, גבי שפלר)

ככל שהוידאו דיגיטאלי כאמצעי לתיעוד מחקרי הולך ונעשה נפוץ בתחומי המחקר , כך עולות דילמות אתיות שונות מבחינת המחקר בכלל והמחקר בחינוך בפרט. הוידאו הדיגיטאלי נעשה יותר שימושי לתיעוד מחקרי , אך מצד שני ניתן לערוך קטעים ולנפות בקלות קטעים באמצעות תוכנות עריכה. המאמר הנוכחי סוקר את מגמות השימוש בוידאו דיגיטאלי כאמצעי חדשני במחקר האיכותני ואת המתכונת שבה מציגים ומתעדים החוקרים את הראיונות וכדומה. הבעיות האתיות נוגעות לא רק לסלקציה המהירה והמכוונת של הקטעים אלא בעיקר לצילומים של ילדים ובני נוער אותם מעלים לעתים החוקרים לאינטרנט. חלקו העיקרי של המאמר מדווח על פרויקט מחקר שנערך ב5 בתי ספר באוסטרליה ( בתי ספר תיכוניים ובתי ספר יסודיים) תוך התייחסות למתודולוגיית התיעוד הויזואלי שננקטה בכיתות ולעקרונות שהנחו את צוות החוקרים מבחינת שיקולי האותנטיות והאתיקה (כגון הסתרת זהויות של המרואיינים בסרט הוידאו המוצג לצד ממצאי המחקר) בהתנהלות של המחקר החינוכי ( SANDY SCHUCK AND MATTHEW KEARNEY )

במאמר מובאים עיקרי הדברים של קבוצת דיון שעסקה ביחסים בין החוקרים לבין עצמם. נושא הדיון הוא דילמות אתיות ביחסים בין עמיתים כאשר עמית אחד משמש עורך, יו"ר ועדה או שופט, ועמית אחר משמש חוקר או כותב. במצב זה מצוי עמית אחד בעמדת כוח ביחס לעמית האחר. הדילמות העולות הן בין המחויבות לבצע עבודה מקצועית ברמה גבוהה לבין קידום העניינים של יחיד או של קבוצה. ההמלצה היא להקים מנגנון שיחייב את בעל הכוח, שלחוות דעתו משקל מכריע, לתת דין וחשבון על החלטותיו(מנחות: דרורה כפיר ורויטל היימן)

אגודות שונות למחקר חינוכי מפתחות קודים אתיים ומקיימות פעילויות מתמשכות לדיון בקודים האלה. לדעת פרופ' לאה קוזמינסקי, סוגיות אתיות במחקר אינן רק נושאים שחובה לנקוט בהם משנה זהירות, אלא הן גם מדגימות את ערכי המחנכים והחוקרים, ערכים שאינם מנותקים מההקשר שבו הם פועלים. מכאן גם החשיבות של דיון פתוח ומתמשך בסוגיות באתיות העולות במחקרי חינוך. בעבודה של מכון קרנגי לקידום ההוראה בקליפורניה שפורסמה ב-2002 הוזמנו 7 אנשי סגל המכון לכתוב תיאורי מקרה על סוגיות אתיות בהן נתקלו במהלך עבודתם המחקרית. שלוש סוגיות מרכזיות שעלו ממחקרי המורים על הוראתם: שימוש מחקרי בחומרי למידה ובעבודות של תלמידים; בחירת המתודולוגיה המחקרית; האתיקה של העיסוק באי-הצלחה של תלמידים.

בהרצאה מוצגת המורכבות הרבה הקיימת בשילוב שיקולים אתיים בפעילות המחקרית של הפרדיגמה האיכותית. עם שינוי האידיאל ביחסי חוקר-נחקר נוצרים קשיים חדשים במימוש אידיאל זה, מתחים בין האידיאל לבין מחירו לחוקר ולעולם המחקר וסכנות חדשות עבור הנחקרים.נשאלת השאלה – למי הבעלות על נתוני המחקר? בידי מי הסמכות לפרשם? בעוד שאפשר להתרשם כי שמירה על אוטונומיית המשתתף ומניעת נזק כמו גם חתירה לשמירה על כבודו ועל הדדיות הולכים ומשתרשים במערכת היחסים האידיאלית לחוקר-נחקר בעבודת השדה ואיסוף הנתונים, הרי שאי הבהירות מאפיינת את תקפות איכויות אלה לשלבים המאוחרים יותר של המחקר והדרכים הראויות לבטאן.סיכום מתוך הרצאה של פרופ' נעמה צבר-בן יהושע מתוך יום העיון "אתיקה במחקר החינוך: דילמות ושברן", שנערך במכון מופ"ת.

ברוב המוחץ של המקרים ההכרעות נעשות מחוץ לשיח על הלומד. פני המחנך לרוב פונים לאחור, אל התוכניות שקובעות השכלתו, אל הסטנדרטים והוראות ה"עשה" שנקבעו עבורו ויקבעו הערכתו. לדעת וייס זהו שורש אלימותה של העשייה חינוכית. עשייה שהיא נחרצת ולא מביטה בפניו של התלמיד עליו היא למעשה פועלת. לפיכך אין מנוס שתלמיד הרואה כי זו עשייה לגיטימית, לומד מכך שניתן להתעלם מזכויותיו ורצונותיו של הפרט וינקוט בעתיד באותם דרכים. ראול וייס מבקש לבסס "תרבות סותרת אלימות" המתמקדת בהוראות "עשה למען" ולא רק "אל תעשה".

המאמר מבקש לצאת מההסכמות הקיימות בדבר יסודותיו התיאורטיים של החינוך ההומניסטי אל האתגר של תרגומם לכדי פרקטיקות חינוכיות. בהסתמך על התובנה של אריסטו, שמבחנו העליון של החינוך הוא במעשים ובתוצאות, המשימה שמאמר זה מבקש להתמודד עימה היא כיצד לבנות את הגשר שבין התיאוריה לפרקטיקה. "גשר" זה ייפרש במאמר בארבעה שלבים: ראשון הוא "המבוא" שבו יוצגו ההסכמות הקיימות בדבר מאפייני היסוד המהותיים לחינוך ההומניסטי, השלב השני יתמקד בשינוי הדימוי העצמי הפרופסיונלי של מורים ובאתגרים ששינוי זה שם לפתחם, השלב השלישי יעסוק בדרכים לתרגומה של השקפת העולם ההומניסטית למדיניות חינוכית בתחום הערכי והאזרחי, והחלק האחרון יציג מגוון יסודות חינוכיים, החיוניים ליצירת תרבות הומניסטית בית ספרית (אלוני, נמרוד).