מאמר זה מבוסס על יוזמה פדגוגית של מחקר פעולה שחוקרת מה מהווה את "הפדגוגיה החיה" של הכיתה מהפרספקטיבה של התלמידים.במאמר נעשה שימוש בראיונות קבוצתיים ובצילום כדי לאפשר לתלמידים להביע את הפרספקטיבות שלהם. התוצאות מראות שהתלמידים ראו את הסיטואציות כמשמעותיות כאשר הם היו מסוגלים לעבוד, לפתור בעיות וליצור פריטים ביחד (Niemi, Reetta; Kumpulainen, Kristiina; Lipponen, Lasse; Hilppo, Jaakko, 2015).

המאמרון הקודם של ג'יי הורוויץ, בנושא "ואולי זו איננה שאלה של איזה כלי עדיף", ניסה לבחון את הדרכים שבהן סטודנטים מצליחים (או לא מצליחים) לזכור את מה שהם לומדים בשעת שיעור, ומה עליהם לעשות כדי להפוך את המידע הזה למשהו שעליו הם יכולים לבנות בחייהם. במאמרון הנוכחי בוחן הורוויץ את האמצעי שבו המורה מעניק את הידע שהסטודנט אמור לרכוש, קרי ההרצאה (ג'יי הורוויץ).

מטרת מאמר זה היא להשתמש במחקר עצמי שיתופי כדי לנתח ולתאר את ההתנסויות של המחברים בהוראה לגבי הוראה בסביבה מקוונת דיגיטלית. הממצאים מציינים שהנתק הנתפס בין הוראה לבין למידה מקוונות השפיע על האופן שבו המחברים טיפחו קשרים עם הסטודנטים והגיבו לבעיות של פרקטיקה. בנוסף, המחברים חשו שגישה מסוימת להוראה מקוונת סיכנה את ההוראה בצמצומה למתן משוב לסטודנטים בצורת הערכה, והיו לכך השלכות על הזהות של המחברים כמורי מורים (Fletcher, Tim; Bullock, Shawn M., 2015).

לימור ליבוביץ מפרסמת פוסט המנסה להשיב על השאלה כיצד להתאים את המרחב הפיסי הכיתתי לפדגוגיה. ליבוביץ עושה זאת באמצעות פנייה לשלוש ה'מעטפות' הבאות: ארכיטקטורה של המרחב עצמו, הריהוט הדינאמי והקירות המקיפים את החדר. כמו כן, היא מתארת מה ניתן לעשות כדי לקדם מרחב למידה דינאמי, דידיקטי ורלוונטי באמצעות טיפול בהן (לימור ליבוביץ).

במאמר זה, המחברים דנים במחקר ובפילוסופיה שמאחורי למידה תוך שירות בקהילה כטכניקה פדגוגית ניסויית. הם מתארים מודל אחד של שילוב למידה תוך שירות בקהילה בכיתה גדולה במכללה, ומשתפים בממצאים לגבי תוצאות סטודנטים על פני שישה תחומים של התפתחות סטודנטים. הממצאים כוללים השלכות עבור פרקטיקה המקושרות להתנסות קודמת בשירות בקהילה של סטודנטים, למגדר הסטודנטים, ולשירות בקהילה כדרישה בקורס (Pedersen, Paula J.; Meyer, Jenice M.; Hargrave, Michelle, 2015).

חקר מקרים מרובים (Multiple case studies) של ארבעה פרופסורים לחינוך במהלך שנה אקדמית אחת מציין כי מכשולים בשילוב טכנולוגיה בפדגוגיית הקריאה סובבים סביב הנושאים הבאים: יכולת קריאה מונעת על ידי הנעה פנימית. פרקטיקות נוכחיות המזניחות את הקריאה ב"עולם האמיתי" מייצרות תלמידים היודעים כיצד לקרוא, אלא שאין להם את התשוקה לקרוא. הלחצים לציית למנדטים החינוכיים יצרו נתק בין אסטרטגיות של "הוראה טובה" לבין דרישות מחוז בית הספר. השימוש בפרקטיקות מעודכנות העושות שימוש במדיה דיגיטלית נחלש בשל הידע העכשווי והמסוגלות העצמית של הפרופסורים לחינוך לקריאה, והזמינות הבלתי עקבית ו/או הנגישות הטכנולוגית המוגבלת (Fisk, Janine S. , 2015).

מאמר זה בוחן כיצד אפליקציה של למידה ניידת יכולה להגביר את התנסויות הלמידה של הילדים מחוץ לכיתה. המחקר מתבסס על ראיות אמפיריות שנאספו בחקר מקרה אחד אשר נערך במסגרת בית ספר יסודי בפינלנד בסתיו 2012. חקר המקרה הראה שהאפליקציה בטלפון הנייד סיפקה לתלמידים התנסויות מוחשיות, מניעות וחינוכיות. האפליקציה הניידת עודדה גם את האינטראקציה החברתית. בנוסף, חקר המקרה הדגיש את החשיבות של הפדגוגיה (Rikala, Jenni, 2015).

במהלך שני העשורים האחרונים, הבטחת האיכות בלמידה מקוונת התפתחה והבשילה, אך עדיין חלק מעקרונות היסוד אינם מיושמים בקורסי MOOC. חקר מקרה זה של פדגוגיה מקוונת של קורס MOOC מצא כי קורסי ה-MOOC יכולים להימצא בסתירה עם פרקטיקות נבחרות שהתבססו היטב בלמידה מקוונת (Miller, Sandra L. , 2015).

ד"ר גיל גרטל מפרסם מאמרון ביקורתי ונוקב בנושא שילוב המחשב בלמידה: "במשך שנים תקשוב בתי הספר מלווה בהבטחות שווא לפדגוגיה חדשנית. אבל מי אמר שבמקום לגעת בסלע אמיתי עדיף לשלוח ילד לראות סלע במחשב? האם יתכן שהמניע הוא לא חינוכי, אלא כלכלי? הטענה שאינטראקציה עם אפליקציה תטיב עם הילדים שלנו יותר מאשר אינטראקציה עם העולם הממשי ועם בני אדם סביבם היא טענה מגוחכת. אם רוצים לשרת את הלמידה, צריך לתת מענה לתכונות של הלמידה, לאופן בו היא מתהווה ומתפתחת בגיל צעיר. המחשבים והרשת, כמו אנציקלופדיות וספרי הלימוד, משרתים היטב את אלה שכבר יודעים. אלה שרכשו כבר את מושגי היסוד ואת יכולות החשיבה, שמאפשרים להם לנוע במרחב הדעת מתוך בחירות בעלות משמעות" (גיל גרטל).