במשך 12 שנים צפה דאג למוב (Lemov), מורה לספרות לשעבר ומנהל רשת Uncommon Schools, במאות מורים טובים ("מורים אלופים" בלשונו) בכיתות ברחבי ארצות הברית, צילם וניתח את התנהגויותיהם כדי לגלות מה הם עושים ולהעביר זאת למורים אחרים. את לקחי התצפיות שלו הוא פרסם בספר T each Like a Champion: 49 Techniques that Put Students on the Path to College ("למד כמו אלוף: 49 טכניקות שמעלות תלמידים על המסלול למכללה").

מחקר זה סיפק בסיס לתשובה על השאלה החיונית הבאה: האם שנות ניסיון בהוראה משפיעות על הגישות לניהול הכיתה של המורים?הנתונים נאספו מ-268 מורים בבית ספר יסודי. הממצאים של מחקר זה הראו שמורים מנוסים יעדיפו להיות בשליטה בכיתות שלהם במהלך אינטראקציה עם התלמידים בעת קבלת החלטות מאשר מורים מתחילים (Unal, Zafer; Unal, Aslihan, 2012).

הפרעות בכיתה מעכבות למידה ומשבשות את ההוראה. כדי להבין את התופעה השכיחה הזו, שלרוב נחקרת בגישה פוזיטיביסטית ובאופן שמנציח את "אשמתם" של התלמידים, נערכו שני סבבים של מחקר שדה, שבחנו את כל הגורמים שמעורבים בהפרעות, גם כאלה שלא נהוג לחקור אותם (כגון המורים). הממצאים מפריכים את הדימוי המקובל של התופעה: לא רק תלמידים מפריעים; המורים וכן גורמים נוספים, "חיצוניים", אחראים לרבע עד שליש מכלל השיבושים ( אליעזר יריב, אילה בן סימון ויפעת אביגדור ).

המטרה של מחקר זה הייתה לזהות את אותם מורי בית הספר התיכון בארה"ב שנתפסו על-ידי תלמידיהם כיוצרים בכיתתם הקשרים שתמכו במיוחד בהנעה ובלמידה של התלמידים, ולתאר את הפרטיקה שלהם.הניתוח הונחה על-ידי שאלות המחקר שלהלן:כיצד מורים אפקטיביים בבית הספר התיכון יוצרים בכיתה הקשרים שהתלמידים תופסים כתומכים בהנעה ובמעורבות שלהם? אילו מאפיינים משותפים מתארים את פרקטיקות הלמידה של מורים אלה? שאלה משנית התמקדה בין אם היו הבדלים מובחנים בין ההקשרים של כיתות למדעים לבין כיתות למדעי החברה בבית הספר התיכון, או בין אם קושרו הבדלים אלה למגדר של המורים. משתתפים: 2,864 תלמידים בכיתות ט'-י"ב משלושה בתי ספר תיכוניים וארבעה ממוריהם (שני מורים למדעים ושני מורים למדעי החברה), שזוהו בהתבסס על דיווחים בסקר של התלמידים (Lynley H. Anderman, Carey E. Andrzejewski & Jennifer Allen).

המחברת מסבירה את השימוש בכיתה ההפוכה. הכיתה ההפוכה היא ההפך מההוראה המסורתית. במקום שההרצאות יינתנו בכיתה והמשימות ייעשו בבית, מתרחש ההיפך. התלמידים צופים בהרצאות בבית, באמצעות סרטי וידאו או פודקאסטים, וזמן השיעור בכיתה מוקדש לפרויקטים או למשימות המבוססים על הידע הזה (Wright, Shelley, 2011).

נושא המשמעת מהווה מקור דאגה למורים, ולעתים נוגד את האידיאלים שבשמם מורים בוחרים במקצוע ההוראה. ואכן, כבר בשלב מוקדם בדרכם המקצועית מגלים המורים כי כחלק מתפקידם עליהם להשתמש באסטרטגיות של פיקוח על המשמעת, וזאת באמצעות דרכים שתעוררנה מוטיבציה בקרב תלמידיהם להתנהג בדרכים הולמות. מחקר גישוש זה נועד לבחון את נטייתם של מורים מתחילים בנושא ניהול כיתה בקשר לגישת "התלמיד במרכז" מול גישת "המורה במרכז". המחקר התמקד בשאלה: אם מורים מתחילים מבטאים נטייה לגישת ה"תלמיד במרכז" או לגישת "המורה במרכז"? מורים מתחילים משתמשים בגישה המפקחת לגבי נושאים הקשורים בשליטה ובאלימות. אולם בנושאים הקשורים ליחסי מורה-תלמיד, אמון בתלמידים, משמעת והוראה, המורים נוטים לגישה ההומניסטית ( טימור, צפי).

איכות ההוראה היא המפתח לקידום ההישגים הלימודיים, הערכיים והמוסריים בבית הספר. מורים איכותיים הם מורים אפקטיביים ומעוררי השראה, הלהוטים לשוחח על הכשלים שהציגו במהלך ההוראה ולשנות את דפוסי ההוראה שלהם. שינוי בדפוסי ההוראה הוא דרישה מרכזית כדי ליצור שיעורים אפקטיביים, להעלות את רמת ההישגים ולהגביר את תחושת ההצלחה והמסוגלות של כלל התלמידים. מאמר זה מעלה מספר תובנות מרכזיות מתוך חדר הכיתה. ניתוח התנהגויות ההוראה מאפשר הבנה ראשונית של חלק מהן והתמקדות בשימור או בשיני הנדרש. המאמר מתבסס על מאות תצפיות הוראה שנערכו בעשר השנים האחרונות בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים ובבתי ספר על יסודיים ברחבי הארץ ( גוטרמן, קובי).

מאמר זה מדווח על העבודה של קבוצה משותפת של חוקרים-מורים בבריטניה, שחקרו את הרעיון של גישה לדיאלוג (dialogic approach) דרך אינטראקציה בכיתה באמצעות בלוח מידע משותף אינטראקטיבי , לוח תצוגה חכם (interactive whiteboard (IWB) . קבוצת המחקר בחנה את הקשר בין השימוש בלוח מידע משותף אינטראקטיבי , לוח תצוגה חכם (interactive whiteboard (IWB ובין תזמור השיח וההוראה בכיתה. המחברים מאירים את הדרכים שבהן ההבנה המתפתחת של המורה לגבי הגישה של ניהול דיאלוג בכיתה השפיעה על השימוש שלה בלוח מידע משותף אינטראקטיבי (IWB). כמו כן , נדונה ההשפעה על הדיונים של הקבוצה לגבי התפקיד של לוח המידע המשותף האינטראקטיבי (IWB) , התמיכה, והביטוי לאחר מכן בפיתוח הצוות בבית הספר שלה.המחברים מסכמים שהמושג הפשוט של העברת הלמידה דרך הצגה של טכנולוגיות מתוקשבות בכיתה לא יכול להסביר את ההתפתחות של פרקטיקת ההוראה בכיתה. במקום זאת, המחברים מצביעים על קשר מורכב וסינרגטי בין הכוונות/מטרות הפדגוגיות של המורים לבין התפיסה ההולכת וגדלה שלהם את הזמינויות הרלוונטיות של לוח מידע משותף אינטראקטיבי בכיתה ( Paul Warwicka; Sara Hennessya ; Neil Mercer).

ספר חינוכי חדש שיצא לאור לאחרונה בארה"ב מעורר עניין רב בקרב בתי הספר והמורים שם ומציע להם גישה פדגוגית פעילה להפעלת תלמידים וליצירת סקרנות. הספר שנכתב ע"י אנ'גלה מאיירס ואיימי סנדוולד מציע הלכה למעשה למורים ליצור קהילות מעשה פעילות בכיתה כדרך הוראה מועדפת בכיתה. המושג בו משתמשות המחברות הוא "מועדון למידה פעיל ( מועדון עניין ).כלומר הפיכת הכיתה בה הפעילות של התלמידים מאופיינת בעבודה והתנסות כסדנה פעילה (בעיקר בבתי ספר תיכוניים) . במובן מטאפורי , התלמידים הופכים להיות חניכים של מועדון הלמידה (החניכה או השוליָאוּת- למידה תוך כדי השתתפות במעשיו של "מאסטר" , במקרה זה המורה בכיתה או תלמיד חונך בקבוצת הלמידה). זו, כמובן, אינה גישה פדגוגית חדשה בחינוך והכרנו אותה בעבר אצל דיוואי , אך הספר הנוכחי מציע לא רק פילוסופיה חינוכית ליצירת קהילות למידה כאלו אלא בעיקר הנחיות מעשיות למורים כיצד להיערך לכך וכיצד ליצור עניין ולהט בקרב התלמידים בכיתה הפעילים "במועדוני הלמידה." (Angela Maiers , Amy Sandvold).