מערכת החינוך היפאנית הקימה בשנת 2010 מיזם חינוכי מתווה דרך הנקרא "פרוייקט ביה"ס העתידי (The Future School Project ). המיזם נועד להתוות את הדרך בפני מערכת החינוך היפאני לקראת העידן המתוקשב. בביה"ס היסודי הניסיוני שהוסב למטרה זו , יש 10 כיתות אשר כולן מחוברות לאינטרנט ולכל תלמיד מחשב טאבלט המחובר גם ללוח תצוגה ממוחשב ( לוח "חכם" ). היפאנים אינם מבקשים להרשים את מערכת החינוך שלהם במיזם זה אלא ללמוד לעומק את אפשרויות הלימוד וההוראה הגלומות במערך מתוקשב כזה , אשר היום כבר ברור שבעוד כמה שנים יהיה חלק מכל ביה"ס בעולם המערבי. ביסודיות ובשיטתיות שלהם ניתחו היפאנים את כל דפוסי השיעור ומערכי השיעור בכיתות המתוקשבות על מנת להפיק לקחים ולהיערך בצורה נכונה לקראת העתיד הקרוב ( Tadashi Inagaki).

כיתת ניו-טון בתיכון אורט מלטון בת ים היא כיתה ייחודית המונה 35 תלמידי כיתה ז'. בכיתה זו ה"נטבוק" – מחשב נייד קטן מימדים, תופס את מקום המחברת והעט כאמצעי למידה מרכזי ברוב מקצועות הלימוד. מלבד המחשבים הניידים חדר הכיתה מצויד גם במסך ומקרן, הנותנים תחושה של למידה עתידנית. שמה של הכיתה מייצג את דרך ההוראה החדשנית שהיא יוצרת – "ניו-טון", "new-tone", קול חדש של למידה בתיכון, וברשת אורט בכלל. ההוראה מותאמת לכל תלמיד, באמצעות אתר ללמידה אישית, ובקרת קצב הלמידה נעשית באמצעות מערכת LMS. צוות המורים, המלמד בכיתה ייחודית זו, הינם בעלי מיומנות הוראה ואוריינות ממוחשבת והם משתמשים באמצעי הוראה מגוונים ואינטראקטיביים, כאשר הם זוכים לליווי והדרכה של המורה מריוס הלפרין. בכיתה מלמדים שבעה מורים עשרה מקצועות, ובאתר הכיתה קיימים כבר 850 פריטי תוכן. לכיתה מתוכננים סיורים בחברות היי-טק ואינטרנט מהמובילות בתחום.

ממצאי שאילתות בנושאים: מחשבי טאבלט בחינוך וכן סמארטפונים בחינוך. הממצאים משקפים את השימוש הגובר במחשבי טאבלט ובסמארטפונים בחינוך באופן כללי ובכיתה בפרט, אצל תלמידים צעירים (ילדים) וכן אצל סטודנטים מבוגרים. איתור המידע התבצע במאגרי המידע בינ"ל הבאים: Ebsco ProQuest ,Eric, Google Scholar, Google, Wilson. כמו כן , הבאנו בסקירת הספרות מבחר של מאמרים ועדכונים בנושאי הסקירה מתוך פורטל מס"ע. אסטרטגיית החיפוש כללה הרצת קומבינציות שונות של מונחי החיפוש: Tablet PC, Education, Classroom, Smartphones, Computer Uses in Education, students.. בין התוצאות שהניבו חיפושי המידע ניתן למצוא מאמרים, ספרים ובלוגים.

בחודש אפריל 2011 נערך סקר לבדיקת הצלחת התוכנית בקרב 194 מורים ו 13- מנהלי בתי"ס בערד, באר שבע וירוחם. שלושת הערים היו הראשונות שהשתתפו בתוכנית, ובהן חולקו מחשבים ניידים למורי בתיה"ס היסודיים כבר לפני למעלה משלוש שנים. על פי תוצאות הסקר, 99% מהמורים סבורים שההשתתפות בתוכנית שיפרה את מעמדם בכיתה. מהסקר עולה עוד, כי השילוב שעשו המורים במחשוב בזמן השיעורים גדל פי שבעה בשנים שחלפו מאז תחילת התוכנית. לדברי עורך הסקר, ד"ר עוזי מלמד, ממכון מופ"ת; "פרויקט מחשב נייד לכל מורה שינה בזמן קצר את התנהלותם של המורים בתהליכי ההוראה ואת דעתם ועמדתם כלפי יכולתו של המחשב לסייע להם בתהליכים אלו". לדבריו, במשך השנים הלכה וגברה השפעתו של הפרויקט, והמורים שילבו יותר ויותר אמצעים מתוקשבים בשיעוריהם.

מחנכים ומומחי תקשוב בארה"ב מביעים את דעתם לגבי המכשיר הנייד שהם מאמינים כי ישנה את עתיד החינוך.המאמר חוקר את המכשירים הניידים בחינוך ומספק דעות של מספר מורים ואחראים על הטכנולוגיה בבית הספר לגבי הטכנולוגיות שייכללו במכשיר הלמידה הנייד האופטימלי שלהם. רונדה לדוק מציגה את אמונתה שהמכשיר יכלול חיי סוללה ארוכים, נגישות אוניברסלית לאינטרנט ויכולות ניטור בריאות. קייל רוס, , מתאר את החזון שלו לשולחן הדומה למחשב הטאבלט/מחשב לוח ה-iPad. הנגישות המוגברת עבור תלמידים מוגבלים הוא המוקד העיקרי של המכשיר שאותה לימד המחנך דניס אימוטו (Rhonda Leduc, Kyle Ross, Dennis Imoto).

מערך שיעור ללמידה מרחוק, יוני 2011. הסקירה כוללת את ראשי הפרקים הבאים: לקחים מתוכניות תקשוב לשילוב מחשבים ניידים בבתי ספר בארצות הברית ( כגון תכנית מדינת מיין שהייתה הראשונה בעולם להטמעת מחשבים ניידים בכיתות לימוד) , יוזמות מובילות בישראל, שתי יוזמות יישוביות בישראל לשילוב מחשבים ניידים בלמידה (פרויקט מ.ש.י -מחשב נייד לכל תלמיד ביישוב גני תקווה ופרוייקט כתו"ם ) מעידות על שינוי חינוכי מהותי בדפוסי הלמידה וההוראה. דרכי הוראה של מורים בישראל נוכח האתגר של שילוב מחשבים ניידים בכיתה : הסביבה של שילוב מחשבים ניידים בכיתה מזמנת למורים מצבים חדשים בתחום של ניהול כיתה, הבניית הידע , תכנון הלמידה : מקום התלמיד בסביבה המתוקשבת. אחת השאלות הראשונות שעולות מיד עם ההחלטה על שילוב המחשבים הניידים בהוראה-למידה היא איך ומתי לשלב. האם ליצור מערכת שעות קבועה, לפיה נקבע השימוש במחשבים מראש, ומורה מתכונן לשיעור עם ניידים בהתאם למערכת השעות השבועית או האם לאפשר שילוב ללא "פיקוח" או תכנון מראש, שילוב על פי צרכים ובהתאם למטרות השיעור. מערך השיעור כולל גם שאלה מרכזית לדיון : האם מדובר בשינוי חינוכי ממעלה שניה ? כמו כן מוצגים במערך השיעור שתי דילמות עיקריות לגבי שילוב המחשבים הניידים בתהליכי ההוראה והלמידה בכיתה ( עמי סלנט ) .

אסתי דורון מדווחת בבלוג שלה כי שתי חטיבות ביניים נוספות באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. מדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם בהובלה של מכון דוידסון במכון וייצמן. ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1.

הדיווחים של המורה רותי בן-ישי חושפים כיתות אמיתיות המשלבות מחשבים ניידים, עם כישלונות לצד הישגים, ולא מעט תסכולים. ולכן ההצלחות עוד יותר מרשימות. "הרגלתי את התלמידים כי במקצועות שלי – המחברת מתנהלת במחשב בלבד. "פנו אלי כבר מספר תלמידים, חלקם טובים מאוד, ואמרו כי לתחושתם, הם קולטים טוב יוותר כאשר הם כותבים ולא מקלידים. הם ביקשו לחזור ולעבוד במחברת. כמובן שהרשיתי. . ". "אני מגלה כי לא כולם עדיין יודעים לארגן את החומר שלהם במחשב, ליצור קבצים, "לשלוף" במהירות חומר ששמרו – אם שמרו, וגם זו מיומנות חשובה ביותר להקנות להם." "דווקא בכיתות ו', אותם אני מלמדת השנה היסטוריה, אני מקפידה מאוד להרגיל אותם לעבוד מדי שיעור בו זמנית, עם הספר והמחברת הוירטואליים, ולשמחתי הם מתרגלים ועובדים כך היטב" .

לא ירחק היום בו יגיע כל תלמיד עם מחשב-לוח ("iPad") לכיתה, והלמידה שלו תתרחש ב"כיתה הדיגיטאלית" בממשק מחשב-הלוח. אמצעי זה יזמן לתלמיד ולמורה לא רק מימוש פרדיגמת הוראה-למידה השונה מהכיתה המסורתית על כל גווניה, אלא חוויית למידה שמעוגנת במציאות תרבותית דיגיטאלית אותנטית, תוך יישום אמצעים, כלים, שפה ונורמות שהם חלק מחיי התלמידים. הכיתה הדיגיטאלית מצויה במחשב-הלוח האישי,נמצאת עם התלמיד בכל מקום וזמן ומנוהלת על ידי מורה המנהיג ומנווט את הלמידה. במאמר זה מראים עידית אבני וד"ר אברום רותם את מאפייני הלמידה במחשב-לוח ומראים בהמשך שאת הזדמנויות ואיכויות ההוראה- למידה בליווי מחשב-לוח בידי כל לומד ומלמד, לא ניתן יהיה לממש משמעותית בכתה דיגיטאלית, ללא ביסוס אמון ואתיקה כתנאי להתנהלות למידה שכזו ( עידית אבני, דר' אברום רותם).

המורה והמחנכת רותי בן-ישי המלמדת בכיתה עם מחשבים ניידים לכל תלמיד מעלה כמה תובנות מנקודת מבט חיצונית למערכת החינוך. המאמרון מבוסס על התובנות של גיא, נווט קרב בחיל האוויר שבא לבקר את הכיתה שבה רותי בן-ישי מלמדת עם מחשבים ניידים. מאחר וגיא אינו "מורה" מן המערכת, דווקא רשמיו ומחשבותיו הן מקור חשוב ללמידה אודות ייחודו של התהליך. כמה תובנות חשובות: זמן שיעור של 45 דקות – הוא בעייתי. למעשה הזמן המוקדש ללמידה הוא מאוד קצר, ומקשה על קיום "תהליך לימודי" מעמיק. עדיף לאפשר לתלמידים חיפוש עצמאי של מקורות מידע על פני הפניה לאתר מסוים , כי אז הסקרנות והמוטיבציה של התלמידים גדלה. חשוב ללמד את הילדים לכתוב אי-מייל, במסגרת פרויקט חקר להיכרות עם פעילותם של גופים וארגונים שונים. התלמידים שיודעים לשלוח SMS קצר אינם יודעים לנסח תכתובות בדואר אלקטרוני.

אסתי דורון מתייחסת לשאלת שימוש במחשבים ניידים בזמן השיעור וטוענת כי אין למנוע מהתלמידים גישה מלאה לכל יישומי המחשב הנייד בשיעור . היא מביעה את התנגדותה לרעיון החדש של המורים בביה"ס שלתלמידים יהיו מחשבים ניידים, ביחס של מחשב נייד לכל תלמיד, אך שהניידים לא יהיו שייכים להם, הם לא יבואו עם התלמידים לכיתה ולא יחזרו לבית התלמידים, אלא יהיו סגורים בארונות, או על עגלות, ויכנסו ויצאו מן הכיתה בהתאם לצורך. המסקנה המתבקשת מאליה , סבורה אסתי דורון היא, שאין לחפש פתרונות קלים נוסח מחשבים ניידים על עגלות או סגורים בארונות שנכנסים ויוצאים בהתאם לצורך של המורה. המחשבים הניידים צריכים להיות זמינים ללמידה כל הזמן, והתלמידים צריכים להשתמש בהם לצרכי כתיבה, יצירה ועיבוד מידע משמעותי.

ג'יי הורוויץ מדווח בבלוג שלו על אבחנה מחקרית חשובה של פרופסור לארי קובן לגבי תהליכי התקשוב בבתי הספר בארה"ב הרלבנטיים גם לבתי הספר בישראל. קארול דונאלי (שם בדוי) היא מורה ותיקה בבית ספר תיכון בקליפורניה. ברבים מהשיעורים שלה תלמידיה מצויידים במחשבים ניידים אישיים. לארי קובן עורך מחקר ארוך שנים בבית הספר של דונאלי, ולאחרונה הוא צפה בשיעורי ביולוגיה רבים שהיא לימדה. לאחרונה, קובן דיווח בבלוג שלו על מה שהוא ראה. "התקשוב אכן נכנס למערכת החינוך, ומידי פעם הוא גם משפיע לחיוב על דרכי ההוראה והלמידה. אבל הניסיון מלמד שלא כדאי לצפות למהפכה פדגוגית. זה איננו חזון שמעורר התלהבות. יתכן שהוא אפילו מאכזב. אבל נדמה לי שרצוי וכדאי להכיר במציאות".

סקירת מידע מקיפה של צוות מרכז המידע במכון מופ"ת על שילובם של מחשבים ניידים במערכת החינוך. אנו נוכחים לראות ריבוי בתכניות יזומות המשלבות מחשבים ניידים בבתי הספר. חלק מהן מגובה ביוזמות פרטיות של חברות מסחריות כחלק מן האג'נדה החברתית שלהן וחלק אחר מגובה ביוזמות לאומיות מצד ממשלות, ערים, רשויות ומחוזות חינוך; כולם יחד משתפים פעולה ונרתמים להתאמה ולהסתגלות התקשובית הנדרשת בימינו. במציאות המתפתחת לנגד עינינו, מתגלעים כמה אספקטים מהותיים, המבטאים שינוי אשר דורש התייחסות של 360 מעלות בהיערכות הפדגוגית; למשל, בתי הספר היום הופכים למרכזי יצירה, למידה חדשנות והנאה, שבהם התלמידים מעצבים את עצמם בעזרת מוריהם. קידומן מחייב הטמעה מתקדמת בהכשרת המורים לשימוש יעיל ומפותח בהן ורעיונאיות חדשנית על-מנת לעורר חשיבה והתלהבות של תלמידים בכלים המוצעים דרכן. מורים רבים מדווחים על התלהבות היצירה מצדם ומצד תלמידיהם אך בד בבד מגיעות גם תחושות של עומס יתר בעבודה ודילמות באופן ההבנייה והשילוב, שכן נדרש מהם להיות יצירתיים ולהטמיע את הכלים הטכנולוגיים החדשים במערכי השיעור. בנוסף, מתוארות תכניות לשילוב מחשבים ניידים בישראל ובעולם כשמרביתן כבר צוברות ממצאים מהערכות וניסויים ומגורמים רלבנטיים המעורבים בהן. בין היתר, הובאו "ברוח הנושא" קטעי וידאו עם ראיונות וסקירות קצרות בנושא, לצד ממצאי מחקרים, המלצות, רשמים, היבטים, דילמות, לקחים וביקורות (דזירה פז ועמי סלנט ).

אורוגוואי היא המדינה הראשונה בעולם שהעניקה מחשבים ניידים לכל תלמיד בשלבי החינוך היסודי. יש כאלו שחשבו שמיזם זה עלה להם הון אולם כל המיזם עשה שימוש בפחות מ-5% מהתקציב הכולל לחינוך באורוגוואי. אורוגוואי חברה בארגון One Laptop Per Child organization והממשלה עשתה זאת בסיועו. הארגון הוקם על ידי פרופ' ניקולס נגרופונטה, ששאף בתחילה לספק מחשבים ניידים בעלות הפחותה מ- 100$. לבסוף, עלות התכנית יצאה קצת יותר מכפול מכפי שתוכנן, בהתחשב בכל צרכי ההכשרה, תקשורת האינטרנט והתחזוקה השוטפת – 260$ למחשב שגם זו עלות יחסית נמוכה. במהלך השנתיים האחרונות היו מעורבים בתכנית זו כ-362,000 תלמידים ו-18,000 מורים.

אסתי דורון הביאה לתשומת לבנו פתרון כלכלי לבעיית מימון מחשבים ניידים לתלמידים בבתי ספר ששוקלים לשלב מחשבים ניידים . היא השתתפה בוועדת היגוי ברשות גדולה בארץ, שבחנה כיצד לממן מחשבים ניידים אישיים לתלמידים באחד מבתי הספר פורצי הדרך שבתחומה. בחשיבה "מחוץ למסגרת" הוחלט להתייחס למחשבים הניידים כאל כלי , ולגזור גזירה שווה בין השכרת כלי נגינה לבין השכרת מחשב. השכירות של המחשבים הניידים מכסה היבטים חשובים ביותר של ביטוח הכלי (במקרה זה המחשב הנייד האישי) ושל דמי שכירות. זהו פתרון טוב לתלמידי כיתות ו', הלומדים רק שנה בביה"ס ועוברים אח"כ לחטיבות שבהן עדיין אין את הרצף הלימודי המשלב בין הטכנולוגיה המתקדמת של מחשבים ניידים לבין הפדגוגיה החדשנית. מודל אחר למימון מחשבים ניידים לתלמידים

תכנית התקשוב הלאומית במדינת מיין בארה"ב מבוססת על מחשבים ניידים בחטיבות ביניים והיא התכנית הפועלת כבר למעלה מ10 שנים בבתי ספר במדינת מיין . כל 225 חטיבות הביניים במדינת מיין ציידו את בתי הספר במחשבים נישאים לפני 10 שנה וכל שנה שנתיים הם מעדכנים את הציוד הממוחשב. המאמר הנוכחי גוזר 6 לקחים עיקריים מיישום המחשבים הנישאים בבתי ספר במיין . אין ספק שמתכנני והוגי התכנית צברו ניסיון רב בהטמעת מחשבים ניידים בלמידה ובהוראה ולכן יש משקל רב ומשמעותי ללקחים שהם מעלים במאמר. הלקח הראשון אותו מציג Michael Muir אשר ליווה את התכנית המתוקשבת במשך כמה שנים הוא הכרה בכך שהמחשבים הניידים הם בראש ובראש בראשונה כלים טכנולוגיים ללמידה ולא בהכרח ישויות פדגוגיות שכפי שנטו בהתחלה להתייחס אליהם. לאורך השנים התברר כי ברגע שהמורים למדו להשתמש במחשבים הניידים ככלים טכנולוגיים לאיסוף ועיבוד מידע באמצעות כלי האקסל הם נטו להטמיע את המחשבים הניידים בשיעורים.