לאירועי חרום ומשבר, ולטראומה שעלולה לצוץ ולצוף במהלכם או אחריהם, יש פוטנציאל לפגום בתפקודם השוטף של תלמידי בית ספר. לכן, על מחנכים ומורים להצטייד בכלים הדרושים כדי לזהות תסמינים של טראומה בקרב תלמידיהם, לגלות הבנה, לתמוך בהם ולנסות להפיג את המתחים והחרדות, כפי שמציג מאמר זה.

בעתות משבר ובזמן שגרה, על מנהלי בתי ספר מוטל לחץ רב וחלקם מתקשה לשמור על אופטימיות ויציבות במים סוערים. לכן, בכוחו של אלמנט החוסן לסייע בלמידה לאורך הקריירה, בהתבוננות עצמית, בהסתגלות לשינויים, בקידום תלמידים, בהענקת השראה לסביבה ובשימור ההסתכלות האופטימית לאורך השנים. כדי להוביל את בית הספר והכיתה ביעילות, מוצעות בפריט זה אסטרטגיות לנטיעת חוסן בקהילת בית הספר.

פיתוח של חוסן בקרב מנהיגי בית ספר צריך להיות מטרה מרכזית במסלולי הכשרה להוראה ובסדנאות פיתוח מקצועי. הקניית חוסן יכולה להתבצע במגוון דרכים אישיות-רגשיות-חברתיות משום שמדובר במושג מופשט וייחודי ובסגולה פנימית. על רקע זה, המאמר פונה למנהלי בית ספר, סגני מנהלים ורכזים ומציג שלוש אסטרטגיות פשוטות לטיפוח חוסן.

המושג חוסן התפתח בשדה המחקר, ומושאי ההתמקדות שלו השתנו: מהיבטים פסיכולוגיים ופנימיים להתבוננות בגורמים סביבתיים וחברתיים. הגורמים האישיים לחוסן הם יכולת הקשבה, רפלקטיביות, אופטימיות, אינטליגנציה רגשית וחוש הומור. עם הגורמים הסביבתיים לחוסן נמנים שיתוף פעולה עם המשפחה, בית הספר והקהילה; וכן יצירת מרחב שבו ניתן לחולל חוסן. מרחב כזה כולל פרקטיקות וכלים כגון טיפוח מערכת יחסים בריאה בכיתה, פיתוח היכולות הקוגניטיביות, מתן לגיטימיות לכישלון, פיתוח חשיבה ביקורתית ותרגילי ריכוז, מדיטציה ונשימה.

נושא האלימות בין תלמידים בני ובנות אותה קבוצת גיל הפך לסוגיה מרכזית עבור בתי ספר ברחבי העולם. המחקר הנוכחי בדק את הזיקה בין המסגרת התרבותית והמאפיינים האישיים המגנים על התלמידים לבין בריונות וקורבנות (ויקטימיזציה) בבית הספר. התכונות המגנות על התלמיד היו הערכה עצמית, תחושת אוטונומיה, ויסות רגשי וחוסן אישי.

חוסן מוגדר בדרך כלל כיכולת של אינדיבידואל, משפחה, קהילה או מערכת סביבתית לחזור לתפקוד נורמטיבי לאחר חשיפה למתח החורג מגדר הרגיל. בהקשר של בתי ספר, חוסן ניכר ביכולתו של תלמיד להמשיך להיות מעורב ואף להצליח מבחינה אקדמית גם לאחר מפגש עם גורם סיכון כמו בריונות למשל או אפיזודה של מחלת נפש.