תסמינים של טראומה בקרב תלמידים ואסטרטגיות מועילות עבור מחנכים ומורים
Regional Educational Laboratories. (2023). Common Trauma Symptoms in Students and Helpful Strategies for Educators (handout outlines strategies). Institute of Education Science
עיקרי הדברים:
כיצד לטפל בטראומה של תלמידים עקב מצב משברי?
● יצירת סביבת למידה בטוחה – ברכו את התלמידים לשלום בשמם הפרטי, דברו בפשטות ובבהירות, הציבו מהתלמידים ציפיות לטווח קצר וארוך, נמקו את הסטייה מלוח הזמנים השגרתי, הציגו לוח זמנים חדש מדי יום, למדו את התלמידים על הסתגלות לשינוי ועברו עמם על הנחיות בשעת חרום;
● בניית מערכת יחסים – שוחחו עם התלמידים על תחביביהם ותחומי העניין שלהם, דברו בטון המשרה רוגע והבהירו להם מילולית שהם נמצאים במקום בטוח מכל רע. כמו כן, נסו למצוא זמן לשבת לצד התלמידים, להקדישו להם את מלוא תשומת הלב ולערב אותם בתכנון מטלות הלימוד. ככלל אצבע, אפשר להתבסס על אסטרטגיית ה-2X קרי, בכל עשר דקות של למידה, שתי דקות מוקדשות לשיח חברתי-רגשי.
● ויסות עצמי – שלבו פעילויות שמסייעות להתמודד עם המצב. למשל, אימון נשימות, ספירה עד עשר לפני תגובה, מדיטציה, משחק עם חפץ מרגיע (כמו כדור עצבים, פופ-איט או סקווישי), התעמלות או זיהוי רגשות. בנוסף, צאו להפסקות התאווררות, הדגימו לתלמידים כיצד מתנהגים במצבי לחץ וערבו את היועץ החינוכי של בית הספר או את הוריי התלמיד במקרה שתלמיד מפגין חרדה קשה או היסטריה.
● הפחתת אגרסיות – בתקופה כזו, חשוב להימנע מכניסה להתנצחויות, מאבקי כוח, הרמת קול, טיפול בנושא משמעתי נקודתי מול כל הכיתה או ענישה קולקטיבית. גם, מוטב שלא להעניש או לנזוף בתלמידים ברגעי משבר, שכן פעולות כאלו עלולות להעצים את הטראומה או להחיות אותה מחדש.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא משבר בחינוך
לאירועי חרום ומשבר, ולטראומה שעלולה לצוץ ולצוף במהלכם או אחריהם, יש פוטנציאל לפגום בתפקודם השוטף של תלמידי בית ספר. לכן, על מחנכים ומורים להצטייד בכלים הדרושים כדי לזהות תסמינים של טראומה בקרב תלמידיהם, לגלות הבנה, לתמוך בהם ולנסות להפיג את המתחים והחרדות.
מאמר זה מפרט להלן סימפטומים פיזיים, קוגניטיביים, חברתיים, רגשיים, שפתיים-תקשורתיים ולמידתיים שכיחים של טראומה. אך, לפני כן, חשוב להבהיר כי כל ילד צפוי להגיב בעצימות שונה ובדרכים שונות, ולא בהכרח יפגין את כל המדדים המוצגים להלן.
- סימפטומים פיזיים – תלונות על בחילות, כאבי בטן או ראש, רגישות לצלילים חדים (כמו צלצולים, זיקוקים, טריקת דלת, רעשי מנוע או סירנות), עצבנות-יתר, תזזיתיות והתבודדות;
- סימפטומים קוגניטיביים – התעסקות אובססיבית ונבירה חוזרת ונשנה באירוע הטראומתי, הימנעות מוחלטת מדיבור על המצב, קושי בביצוע פעולות פשוטות, חרדה מוגברת וחשיבה על תסריטים קטסטרופליים;
- סימפטומים חברתיים-רגשיים – תנודתיות במצב הרוח, קושי בפענוח רמזים חברתיים, קושי בוויסות רגשות, התפרצויות זעם, לחץ, תחושת שיממון ואובדן ריכוז;
- סימפטומים שפתיים-תקשורתיים – עיכוב שפתי, קושי לבטא מחשבות ורגשות או להקשיב, הימנעות מקשר עין ושימוש בשפה בוטה;
- סימפטומים למידתיים – היעדרות ממושכת מבית הספר, ירידה בהישגיות אקדמית, קושי בקבלת מרות או ביקורת, בלבול ופגיעה בזיכרון.
מה לעשות עם החזרה לשגרה?
לבסוף, עם החזרה לשגרה, חשוב לנקוט באסטרטגיות המאפשרות לתלמידים לחוש ביטחון ולהרגיש שלמים עם סביבתם ובטוחים בה:
- שבחו את התלמידים על שצלחו תקופה מורכבת בחייהם;
- הזכירו להם את התגובות ודרכי ההתמודדות הרצויות לקראת המשברים הבאים בחיים;
- הסבירו להם שגם ברגעי משבר, להתנהגויות בלתי-ראויות יש השלכות ותולדות שליליות;
- נסו להחזיר את הכיתה למסלול שגרתי ככל האפשר;
- הפנו את התלמידים לגורמי סיוע נוספים במידת הצורך.