הקשר בין פנייה לעזרה נפשית וחוסן נפשי לבין צמיחה פוסט טראומטית בקרב מתבגרים בבגרות המתהווה, שחוו אובדן הורי בתקופה שהיו תלמידים במערכת החינוך

אליוסף, ז', חסין, א' ולבקוביץ, ע' (2022). הקשר בין פנייה לעזרה נפשית וחוסן נפשי לבין צמיחה פוסט טראומטית בקרב מתבגרים בבגרות המתהווה, שחוו אובדן הורי בתקופה שהיו תלמידים במערכת החינוך. זמן חינוך, 8, 94-73

אובדן ומשבר בילדות

מוות של הורה במהלך הילדות הוא אירוע טראומטי וקיצוני, שעלול לפגוע בתהליכי ההתפתחות הרגשיים והחברתיים של הילדים. בשונה ממבוגרים, להתמודדות של ילדים עם אובדן יש מאפיינים ייחודיים, הנובעים מהבנה חלקית של מושג המוות ואף מנטייה ליטול אחריות ולחוש אשמה על המוות. כל אלו עלולים להקשות על תהליך האבל, עיבוד החסך והצמיחה הפוסט טראומתית. בנוסף, אובדן הורה בגילאי 18-3 מאיים על תהליכים של גיבוש זהות ומהווה גורם סיכון לקשיי הסתגלות במסגרות בהמשך החיים.

התמודדות עם אובדן ומשבר בבגרות המתהווה

בהמשך החיים, עם ההגעה לגילאי 29-18, מותו של אדם קרוב עדיין עלול לשאת עמו השלכות כבדות ועתיד לתת את אותותיו בדרכים ההרסניות הבאות:

1. אי התמדה במקום העבודה;
2. צניחה בהישגיות ובשאיפות האקדמיות-סטודנטיאליות;
3. התרחקות ממעורבות בפעילויות חברתיות;
4. הימנעות מיצירת אינטראקציות חברתיות חדשות;
5. קושי בבניית חיים עצמאיים;
6. חשש מוגבר מאירועי חיים משמעותיים ומציוני דרך חשובים בחיים ללא ההורה הנפטר. לדוגמה, טקסי סיום, חתונה או גידול ילדים.

צמיחה פוסט טראומטית

לצד ההשלכות השליליות וההרסניות הטבעיות, בעשורים האחרונים מצביעה הספרות המחקרית על תולדות חיוביות שיכולות להתלוות להתמודדות עם אובדן ומשבר. תולדות אלו מוגדרות כצמיחה פוסט טראומטית (Post-traumatic growth) והן מתארות שינויים פסיכולוגיים חיוביים שחלים בחייו של אדם בעקבות, או על אף, אירוע טראומטי שחווה. צמיחה פוסט טראומטית יכולה להשתקף דרך חמישה ממדים מרכזיים:

1. חוסן מנטלי – תחושת מסוגלות עצמית גדולה יותר להתמודדות עם אירועי היומיום, שנראים טריוויאליים ופשוטים לעומת כוויות העבר;
2. שינויים במערכות יחסים בינאישיות – שיפור במיומנויות התקשורת הבינאישיות, המוביל בעקיפין לעלייה בסיפוק ממערכות היחסים הקיימות והנרקמות;
3. שינוי סדרי עדיפויות – גוברת בקרב הפרט תחושה לפיה בכוחו לבחון יותר אפשרויות לחולל שינויים אישיים, קהילתיים או מקצועיים בחייו;
4. עיסוק מעמיק במשמעות החיים – בקרב האינדיבידואל המתאבל גוברת הפתיחות לגישות רוחניות אלטרנטיביות ותפיסות עולם חדשות;
5. הכרת תודה – הערכה מחודשת של החיים עצמם, גיבוש השקפה חיובית ולעיתים אף תחושת אסירות תודה על עצם ההישארות בחיים.

לרוב, צמיחה פוסט טראומטית אינה מופיעה באופן מיידי לאחר האירוע הטראומתי. אלא, בהדרגה וזמן רב לאחר המשבר, לפעמים אחרי יותר מעשור. בנוסף, הצמיחה הפוסט טראומטית תלויה במידה רבה באופן שבו התרחש המוות. באובדן לא-פתאומי, חוויית ההתאבלות מתחילה לפני שהקרוב הולך לעולמו. לעומת זאת, אובדן פתאומי מטלטל ומנפץ את תחושת הביטחון ועלול להיצרב בתודעה כטראומה אכזרית. על כן, ניתן לצפות כי ילדים או נערים שחווים אובדן הורי פתאומי יגיעו לצמיחה פוסט טראומטית מאוחר יותר מאשר אלו שחוו אובדן לא פתאומי (והתאפשר להם להיפרד או להתכונן לפרידה הסופית).

מתודולוגיה

173 בני ובנות 29-18 אשר התייתמו מאחד ההורים, או משניהם, בעת שהיו תלמידים במערכת החינוך השיבו על שאלון. השאלון חולק לארבעה תתי-נושאים והמידע המוצג במחקר נעשה תוך שמירה על אנונימיות:

1. פרטים דמוגרפיים, פרטי האובדן ואופי ההתערבות הבית ספרית;
2. הערכת יכולות הנחקרים להתמודד עם אירועים טראגיים ולחזור לתפקוד קודם;
3. מידת הנכונות של הנשאלים לפנות לקבלת עזרה נפשית;
4. פוטנציאל צמיחה פוסט טראומטית והערכת השינויים החיוביים שחלו אצל נשאלים שחוו אובדן.

עמדות לגבי נכונות לפנייה לעזרה נפשית

בכוחה של תמיכה רגשית או מקצועית להאיץ את פוטנציאל הצמיחה הפוסט-טראומתית. תמיכה כזו יכולה להינתן מגורם מקצועי (טיפול רגשי, פסיכולוגי או תרופתי) או מאדם קרוב (חבר, קרוב משפחה, מכר או שכן). אולם, במקרים רבים, ילדים ונערים בוחרים להימנע מבקשת עזרה נפשית מתוך תחושת בושה לפנות לטיפול.

וחבל שכך, כי היעדר קבלת סיוע נפשי בגיל צעיר עלול להוביל לתוצאות שליליות, כדוגמת שימוש בסמים, עיסוק בהתנהגות מינית מסוכנת ואף התדרדרות בריאותית, שברון לב או התאבדות. על מנת לצמצם התנהגויות והשפעות מסוכנות ולהשקיע באיכות החיים העתידיים של ילדים ונערים שחוו אובדן, רצוי מאוד לעודד פנייה לעזרה נפשית מצד ההורה הנותר, המשפחה התומכת ו\או הצוותים החינוכיים. יחד עם זאת, ראוי להבהיר כי על אף הקושי, הכאב והטלטלה הנפשית, ישנם ילדים ונערים שאיבדו הורה, נמנעו מקבלת סיוע נפשי פורמלי, ובכל זאת חוו צמיחה פוסט טראומטית.

דיון

התמודדותו של התלמיד עם אובדן של הורה בטרם-עת מהווה מקרה רגיש, מורכב ומאתגר עבור צוותים חינוכיים. נדמה שיועצים ופסיכולוגים חינוכיים זקוקים להכשרה נוספת ולידע תיאורטי מקיף וחדשני בתחום תמיכה בתלמידים שחוו אובדן ושכול. כך או כך, מחקר זה מעורר תקווה כי ייתכן שבאמצעות תוכניות שכבתיות ופרטניות לפיתוח חוסן נפשי ויצירת סביבה שמנגישה ומנרמלת פנייה לקבלת סיוע ניתן יהיה לשפר יכולות תלמידים שאיבדו הורה לחוות צמיחה פוסט טראומטית בהמשך חייהם.

המלצות יישומיות לשדה החינוכי

מסקנות מחקר זה מעלות לדיון את האפשרות של התפתחויות פסיכולוגית ותעצומות נפשיות חיוביות לאחר טראומה קשה מנשוא, כמו אובדן הורי. על פסיכולוגים ויועצים חינוכיים לדאוג, אם כך, להנהיג ולהניע תוכניות התערבות בית ספריות, שכבתיות, כיתתיות ואישיות לפיתוח חוסן נפשי בקרב תלמידים. תוכניות אלו צריכות לפעול בשגרה ולפני שהאובדן מכה בהפתעה. במקביל, יש לעבוד בצורה פרטנית להעצמת החוסן הנפשי בקרב תלמידים בכלל ובקרב תלמידים שחוו אובדן בפרט.

נכונות לפנייה לעזרה נפשית וקבלת עזרה נפשית מעלות משמעותית את הסיכויים לצמיחה פוסט טראומטית עם מרוצת השנים. העובדה שנמצא קשר מובהק בין הנכונות לפנות לעזרה נפשית לבין צמיחה פוסט טראומטית מדגישה ביתר-שאת את חשיבותה של הפנייה לעזרה ואת תמיכתה של הסביבה לעשות כן.

על אף שלא כל ילד שמאבד הורה זקוק לסיוע נפשי אינטנסיבי, על מערכות החינוך והטיפול שמקיפות את הילד ועל משפחתו לנסות ולהפחית התייחסויות מתייגות וסטריאוטיפיות כלפי פנייה לעזרה. בנוסף, מומלץ לקיים דיאלוג פתוח ושקוף לגבי האפשרויות השונות של הסתייעות בעזרה נפשית בבית הספר ובבית. יתכן גם כי, במקרים מסוימים, ובהינתן כוח האדם הדרוש, יש לסייע להורה שנותר בהענקת תמיכה נפשית ובהדרכת הורים. זאת, בשל השפעתו המכרעת על תהליך עיבוד האבל של הילד.

למאמר המלא

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא חינוך בזמן מלחמה