כיצד מגדירים כיום את יעילות המורה/המרצה בקורס או בכיתה? מתברר כי יש הבדל בין תפיסת הסטודנטים את יעילות המרצה ובין תפיסת המוסד לגבי יעילות המרצה . עפ"י הגדרות המוסד החינוכי או המכללה , כפי שנמצאו במחקרים בחינוך, מרצה יעיל מצליח לעורר עניין ולעורר חשיבה וגם ליצור מוטיבציה . מחקרים אחרים מדגישים כי המרצה היעיל מסוגל להעביר את התכנים בצורה בהירה וברורה וגם מעניינת תוך שימת לב ליכולות הקליטה וההבנה של הלומדים . עם זאת, עפ"י ציפיות הסטודנטים המרצה צריך להיות לא רק מאורגן ומעניין אלא גם נגיש ומסייע ותומך ויותר מכך עליו להשרות מוטיבציה . כלומר , גם מרצה שאינו מצטיין בהבהרת התכנים יכול להצליח אם הוא משרה מוטיבציה ( וגם תומך) כך שבסופו של דבר שהלומדים יוכל להתמודד עם הלמידה המורכבת בעצמם ( Maryellen Weimer) .

שחר עוז הפנה את תשומת לבנו למאמר החשוב של פרופסור ג'ון האטי על ההבדלים שבין מורה מצויין למורה ותיק. המורה המצוין (או המומחה) הוא המורה שמצליח לעשות שינוי תודעתי, משמעתי ומקצועי אצל תלמידיו. אלה המורים שאנחנו זוכרים שנים רבות אחר כך. למאמרון נוספו הפניות נוספות למחקריו החשובים של פרופסור ג'ון האטי, מטובי החוקרים בחינוך כיום ( שחר עוז) .

בעידן שבו ילדים יושבים בכיתה עם אייפון ואומרים למורה "אבל בגוגל דווקא כתוב ש…", אין בררה, לדעתו של ד"ר אסף זלצר, אלא לעבור להוראה דיאלוגית. איך עושים את זה? המעשה הדידקטי, לפי משנתו של זלצר, מבוסס על דיאלוג. במקום המורה הפרונטלי הניצב בלב הכיתה ומדבר, יש שיח הדדי. במהלכו מעודד המורה את התלמיד לחשוב, לשאול שאלות ולהביע עמדה ביקורתית. ראשיתו של המעשה הדידקטי בחשיבה דידקטית שנשאלות בה שתי שאלות בעת ובעונה אחת – מה הנושא הנלמד ומה הקושי ללומד. הקושי ללומד משתנה כל הזמן בהתאם לכיתה הספציפית ( אור סופר) .

ד"ר גילה לוי עצמון כתבה מאמרון מרתק בבלוג שלה בו היא מחפשת הוכחה מחקרית למרכזיות תפקידו של איש החינוך בהשפעה על הישגי הילדים. כותבת גילה לוי עצמון : "אני רוצה להביא כהוכחה את מחקרו של ג'ון האטי. פרופ' ג'ון הטי מאוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד חקר את הגורמים המשפיעים על הישגי התלמידים על ידי עריכת מטה-מטה-אנליזה של מעל 800 מטה-אנליזות, הכוללות כ-52,000 מחקרים ומעל 240 מיליון תלמידים! האם תוכלו לנחש מהו הגורם המשפיע ביותר על הישגי התלמידים בכתה? מתוך בסיס נתונים העצום הזה, האטי מצא כי ההשפעה הגדולה ביותר על הישגי התלמידים הינה של המשוב."

המטרה של מחקר זה הייתה לזהות את אותם מורי בית הספר התיכון בארה"ב שנתפסו על-ידי תלמידיהם כיוצרים בכיתתם הקשרים שתמכו במיוחד בהנעה ובלמידה של התלמידים, ולתאר את הפרטיקה שלהם.הניתוח הונחה על-ידי שאלות המחקר שלהלן:כיצד מורים אפקטיביים בבית הספר התיכון יוצרים בכיתה הקשרים שהתלמידים תופסים כתומכים בהנעה ובמעורבות שלהם? אילו מאפיינים משותפים מתארים את פרקטיקות הלמידה של מורים אלה? שאלה משנית התמקדה בין אם היו הבדלים מובחנים בין ההקשרים של כיתות למדעים לבין כיתות למדעי החברה בבית הספר התיכון, או בין אם קושרו הבדלים אלה למגדר של המורים. משתתפים: 2,864 תלמידים בכיתות ט'-י"ב משלושה בתי ספר תיכוניים וארבעה ממוריהם (שני מורים למדעים ושני מורים למדעי החברה), שזוהו בהתבסס על דיווחים בסקר של התלמידים (Lynley H. Anderman, Carey E. Andrzejewski & Jennifer Allen).

ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת לבנו למאמרון חדש של אחד מאנשי התקשוב החינוכיים המובילים בארה"ב . במאמרון חדש ריצ'רדסון שואל לשם מה אנחנו מחנכים. מבחינתו הכנת תלמידים לקראת מבחנים איננה נחשבת למידה. כמו-כן, תפקיד המחנך איננו מסתיים בהקניית דעת. הוא מציין שאם אלה המטרות החינוכיות שלנו, אז לאור ההתקדמות הטכנולוגית המהירה יתכן שבקרוב בכלל לא יהיה צורך במורים. ההתפתחות המהירה של התקשוב כאמצעי להעברת ידע יש בה כדי לשנות את תפקיד המורה ממעביר ידע לגורם שמטפח את התלמידים מבחינה אנושית וערכית , לגורם שדואג לדינאמיקה חברתית נכונה בכיתה והבניית המשמעויות הערכיות. למידה מתוקשבת צריכה ליצור משמעויות ולא רק להעביר תכנים.

איכות ההוראה היא המפתח לקידום ההישגים הלימודיים, הערכיים והמוסריים בבית הספר. מורים איכותיים הם מורים אפקטיביים ומעוררי השראה, הלהוטים לשוחח על הכשלים שהציגו במהלך ההוראה ולשנות את דפוסי ההוראה שלהם. שינוי בדפוסי ההוראה הוא דרישה מרכזית כדי ליצור שיעורים אפקטיביים, להעלות את רמת ההישגים ולהגביר את תחושת ההצלחה והמסוגלות של כלל התלמידים. מאמר זה מעלה מספר תובנות מרכזיות מתוך חדר הכיתה. ניתוח התנהגויות ההוראה מאפשר הבנה ראשונית של חלק מהן והתמקדות בשימור או בשיני הנדרש. המאמר מתבסס על מאות תצפיות הוראה שנערכו בעשר השנים האחרונות בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים ובבתי ספר על יסודיים ברחבי הארץ ( גוטרמן, קובי).

מחקר זה בוחן את הקשרים שבין שלושה משתנים: המורה, התלמידים ואופן השימוש בחומרי ההוראה. המחקר מורכב משני חקרי מקרה, ובמרכזו של כל אחד מהם מורָה למתמטיקה המלמדת אותו הנושא בשני בתי ספר שונים תוך שימוש באותם חומרי הוראה. נמצא שכל אחת מהמורות תופסת את התפקיד של חומרי ההוראה באופן שונה: האחת רואה בהם שיטה פדגוגית חינוכית, והשנייה – משאב שיכול לשמש אותה בעבודתה. תפיסה זו יוצרת מעין "ספקטרום הפעלה", אשר מצד אחד מגדיר את המרחב שבתוכו מתקיים תהליך של משא ומתן בין המורה והתלמידים באשר לאופן ההפעלה של חומרי הוראה. מצד שני הוא תוחם את השונויות האפשריות באופן ההפעלה של אותם חומרי הוראה בכיתות שונות של אותה המורה. למחקר זה חשיבות תאורטית – הוא תורם להבנת הקשרים שבין תרבות, הוראה ולמידה, וגם נובעים ממנו יישומים פדגוגיים – ביכולתו לתרום לפיתוח של חומרי הוראה ולתהליך הטמעתם בכיתות." ( תמי אייזנמן).

George-Couros כתב מאמר מעניין על המאפיינים של מורה מומחה, ביטוי המעיד על מורה שהוא בעצם רב-אמן או “master teacher”. הביטוי הזה פחות מוכר במחוזותינו , אך במדינות המערב המתקדמות כגון גרמניה, פינלנד וארה"ב הוא ביטוי נחשב מאד בקרב מורים וגם בתחום מקצוע ההוראה. המורה המומחה אינו בהכרח תואר רשמי אלא ביטוי של הכרה בדרגת במקצועיות הגבוהה ביותר של המורה וביכולתו לאתגר את הכיתה. כאשר מדברים על מורה מומחה , הכוונה ליכולות הבאות: מורה המסוגל ליצור קשר טוב ובלתי אמצעי עם התלמידים בכיתה, מורה המתמקד דבר ראשון בדרכי הוראה ובאתגרים לפני תכנית הלימודים , כלומר מורה הנותן עדיפות לשיטות ההוראה לפני ההצמדות הבירוקרטית בתכניות לימודים. מורה המציג דוגמאות אותנטיות מהחיים ודואג ליצור קשר בינן ובין תכנית הלימודים, מורה הדואג ליצור מעורבות של הלומדים בנושא תוך כדי תהליכי הלמידה, המורה המומחה יודע שעליו להתפתח כל הזמן, ללמוד בעצמו ולהיות בעל יכולת למידה עצמית על מנת להעמיק בתכני הלמידה ,