נושא המשמעת מהווה מקור דאגה למורים, ולעתים נוגד את האידיאלים שבשמם מורים בוחרים במקצוע ההוראה. ואכן, כבר בשלב מוקדם בדרכם המקצועית מגלים המורים כי כחלק מתפקידם עליהם להשתמש באסטרטגיות של פיקוח על המשמעת, וזאת באמצעות דרכים שתעוררנה מוטיבציה בקרב תלמידיהם להתנהג בדרכים הולמות. מחקר גישוש זה נועד לבחון את נטייתם של מורים מתחילים בנושא ניהול כיתה בקשר לגישת "התלמיד במרכז" מול גישת "המורה במרכז". המחקר התמקד בשאלה: אם מורים מתחילים מבטאים נטייה לגישת ה"תלמיד במרכז" או לגישת "המורה במרכז"? מורים מתחילים משתמשים בגישה המפקחת לגבי נושאים הקשורים בשליטה ובאלימות. אולם בנושאים הקשורים ליחסי מורה-תלמיד, אמון בתלמידים, משמעת והוראה, המורים נוטים לגישה ההומניסטית ( טימור, צפי).

איכות ההוראה היא המפתח לקידום ההישגים הלימודיים, הערכיים והמוסריים בבית הספר. מורים איכותיים הם מורים אפקטיביים ומעוררי השראה, הלהוטים לשוחח על הכשלים שהציגו במהלך ההוראה ולשנות את דפוסי ההוראה שלהם. שינוי בדפוסי ההוראה הוא דרישה מרכזית כדי ליצור שיעורים אפקטיביים, להעלות את רמת ההישגים ולהגביר את תחושת ההצלחה והמסוגלות של כלל התלמידים. מאמר זה מעלה מספר תובנות מרכזיות מתוך חדר הכיתה. ניתוח התנהגויות ההוראה מאפשר הבנה ראשונית של חלק מהן והתמקדות בשימור או בשיני הנדרש. המאמר מתבסס על מאות תצפיות הוראה שנערכו בעשר השנים האחרונות בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים ובבתי ספר על יסודיים ברחבי הארץ ( גוטרמן, קובי).

כותבת המאמר היא מורה לשעבר ופרופסור בביה"ס לחינוך ולתכנון הוראה באוניברסיטת קנט באוהיו. היא מציעה בקיצור כמה אסטרטגיות הוראינ מועילות למורים. תלמידים מגיעים לכיתה עם רעיונות, תפיסות ואמונות פרטיים משלהם. אולם עולמם הפנימי לא פעם מתנגש עולם הידע המדעי הנלמד בכיתה. האסטרטגיות החינוכיות המסורתיות לעיתים תכופות אינן יעילות בשינוי הרעיונות השגויים של התלמידים. שיטת Conceptual Change Instruction נועדה על מנת להמיר תפיסות מדעיות שגויות בקרב תלמידים ברעיונות תקפים מדעית. כל אחת מן האסטרטגיות המוצעות במאמר משלבת בין ניסיון לתקשורת, ובכך יוצרת מערך שיעור אקטיבי, במהלכו מטילים ספק התלמידים בהנחותיהם המוקדמות והשגויות, וכן מפתחים רצון להבין לעומק רעיונות חשובים נוספים. כך, שיטת Conceptual Change Instruction מסייעת לתלמידים לפתח גישה מדעית יותר, ובזאת מכשירה את הקרקע לבנייתם של רעיונות נוספים ( Khourey-Bowers, Claudia).

אין מקצוע שוחק יותר ממקצוע ההוראה. למרות המשקל הרב של גורמים אירגוניים: שכר, גודל כיתה, הצורך להתמודד עם בעיות משמעת ועוד . אין הגורמים האלה מוקד הרשימה הזאת. רשימה זו, שנכתבה ע"י פרופסור חנן יניב , באה להציע מקורות לשחיקה הנובעים מחוסר היכולת לממש ציפיות… ציפיות של מורים מעצמם, של המערכת מהם, של הורי התלמידים וחשוב מכל של תלמידיהם. פרופסור חנן יניב מציע כמשקל נגד לתהליכי שחיקת המורים את מודל לב"ה (למידה בסביבה הרפתקנית),הכוונה למודל עיצוב למידה להפעלת תלמידים בעיצוב והפקה של סביבות למידה.

התמודדות עם עלבון כמעט ואינה נדונה באופן ישיר, וההתמודדות האישית של מורים עם רגשות פגועים זוכה לתשומת לב פחותה בהרבה מזו שזוכה לה העיסוק בתפקידיו הפסיכולוגיים של המורה כתומך בצרכים הרגשיים של תלמידים. במאמר זה ייעשה ניסיון לשרטט קווים להבנת הדינאמיקה הפסיכולוגית של העלבון, וליישום של הבנה זו להנחיית מורים בנושא התמודדות עם פגיעה ועלבון. יתואר כיצד גישות שונות בפסיכולוגיה מסבירות את הדינאמיקה של העלבון, תוצג הרלבנטיות של נושא זה לעבודה עם מורים, ולבסוף יוצגו דרכי העבודה עם מורים בנושא. זווית הראייה שמאמר זה הציע שמה דגש ברור מאוד על התהליכים הרגשיים אותם עובר המורה עצמו, באינטראקציה של עם אחרים בעת קונפליקט. במאמר מנסה ד"ר אורית אלפי להציג דרך עבודה עם מורים על התמודדות עם עלבון המדגישה את המורה עצמו כסובייקט רגיש, פגיע ומגיב. ( אורית אלפי). .

המורה המתחיל נמצא רוב הזמן במאבק. זה מאבק על הישרדות. הוא צריך להסתגל לתרבות בית הספר, למדיניות, לחובות, למוקדי אחריות. המורה המתחיל נושא באחריות במסגרת משרתו אבל למעשה הוא ילד קטן שנזרק למים. הוא נכנס לשחיקה במהירות שיא. למעשה הוא אמור לשמש כמציל בסוכת המציל בבריכה אבל הוא עסוק בשחייה, בהישרדות והסתגלות. מצופה מן המורה המתחיל לצמוח ולהצמיח, לשלוט ולגלות הבנה בכל תהליכי ההוראה והלמידה, לברור מתוך ים האפשרויות את זו הנכונה אבל ללא כל ניסיון ולמעשה עם מעט מאד הכנה. שלב זה מתואר כ"הלם", "שוק", "טראומה" ו"עקירה". בשלב די מוקדם מפתח המורה המתחיל רגשות של כעס כלפי המערכת והוא מאשים את המערכת בקשייו. הפער בין הציפיות והאמונות שלו לבין הנעשה בשטח יוצר עמימות, חרדות ותחושה של אי יכולת לעמוד בדרישות התפקיד. בשלב זה, חלק מהמורים המתחילים נוטים להיכנס לאכזבה מוגזמת, להאשמה מרובה, לעיתים לייאוש ובעיקר לתחושה ש"אין לי מספיק כלים" ו"לא מציידים אותי במספיק כלים" ( אריה קיזל) .

ארבעה מורים ישמחו לנפץ את כל מה שאמרו לכם בבית הספר על יכולות ועל הצלחה. המורה חייב לפענח את העוצמות והחולשות של התלמיד ולהבין איך לקדם אותו. "יש ילדים שהם כמו מריצות, צריך לדחוף אותם. אחרים הם כמו עפיפונים, צריך לקשור אליהם חוט כדי שלא יעופו. אחרים הם כמו בלונים, מלאים ברוח ועשויים להתפוצץ. אתה צריך לזהות מה עומד מולך כדי להחליט באיזה כלי לימודי להשתמש". "המערכת לא נותנת למורים את התנאים שיאפשרו להם לתת לתלמידים את הטוב ביותר", קובעת לילי בן עמי, מורה למחשבים, לתנ"ך, למחשבת ישראל ולמגדר בתיכון זיו ומרקס בירושלים. "אין לנו כלים לזהות את הפוטנציאל של התלמידים ולתת להם את תשומת הלב, הטיפול האישי והמעקב". כתבת מגזין בעיתון דה-מרקר "הארץ" ( נעה נבט).

המחקר נערך בכיתות א' וב' בבתי ספר יסודיים בארה"ב במטרה לבדוק האם תכנון הלמידה בכיתות ביה"ס היסודי צריך להיות אינטגרטיבי ( רב-תחומי) המשולב יותר בפעולות אותנטיות כולל למידה פעילה של תלמידים או מבוסס על הוראה ישירה ומסורתית של המורים . המחקר שנערך בשיטה כמותית ואיכותית התבסס על תצפיות ושאלונים . במחקר השתתפו כיתות שלמדו בשיטה המסורתית וגם כיתות שלמדו בשיטה האינטגרטיבית. בתכנון הלמידה האינטגרטיבית המורים עבדו יותר כמנחים של קבוצות למידה המציעים לתלמידים חלופות שונות , מעודדים ומשבחים את התלמידים. בשיטת ההוראה הישירה, הנחשבת כשיטה המסורתית , המורים שלטו בכל התהליך והיו פחות דרגות חופש לתלמידים ולקבוצות שיתופיות של לומדים (Zhbanova, Ksenia, Rule, Audrey Montgomery, Sarah Nielsen, Lynn).

כיצד מתרגמים מורים את הערכים המושרשים בהם לכלל עשייה חינוכית בכיתה? יש מורים שמסוגלים להגשים את אמונותיהם וערכיהם החינוכיים בכיתות תוך כדי עבודה על פי תכניות הלימודים המחייבות ורוח הפילוסופיה הבית ספרית והדפוסים המקובלים בהוראה ובלמידה. אך גם יש מורים שהפער בין אמונותיהם וערכיהם לבין המציאות שהם מתמודדים אתה בבית הספר מוביל אותם להיות מעורבים בתהליכי שינוי, או אפילו ליזום תהליכים כאלה. המאמר הנוכחי מציג את סיפוריהן של שתי מורות ישראליות, שדמיינו לעצמן משהו שונה מדרכי העשייה והפעולה בבתי הספר שלהן. שתי המורות היו מעורבות בייזום תהליכי שינוי, וסיפוריהן מתארים את החידושים שהנהיגו בעבודתן. הדיון בסיפורים אלה והמשתמע מהם שופכים אור על התאוריות המובלעות בדבר שינוי, ועל השיח המורכב על שינוי שמתקיים במהלך הקשר של המורות עם עמיתיהן כחלק מתהליכי השינוי. המאמר "תפיסות ועשייה ברפורמה חינוכית: נרטיבים של מורים (פרימה אלבז-לוביש).