מאמר זה בוחן תוכנית לשינוי בית ספרי המתבססת על תיאוריית ההגדרה העצמית ומתמקדת באלימות. התוכנית נועדה לסייע למורים להתמודד עם אלימות בלי להגדיל את רמת השליטה שלהם בנעשה בכיתה. התוכנית הורידה את רמת האלימות של התלמידים ואת ההתנהגות השתלטנית של המורים. התוכנית הגבירה התנהגות אכפתית של תלמידים ואת התגובה האקטיבית של מורים לאלימות.

כדי להתמודד עם בעיית האלימות בבית הספר בארצות הברית, נעשה שימוש באסטרטגיות פיסיות, אסטרטגיות אינטראקציה (Interactionist strategies), אסטרטגיות משפטיות, אסטרטגיות של מוכנות וכן בעידוד מעורבות הורית וקהילתית. מחקר גישוש זה משתמש בנתונים מסקר שנערך בבתי ספר בשנים 2008-2007, וכולל ראיונות עם 936 בעלי תפקידים בבתי ספר תיכוניים בכל רחבי ארה"ב.

אלימות על גבי המסך במדיה בידורית (טלוויזיה, סרטים, משחקי וידיאו, אינטרנט) מוגדרת כהצגה של דמויות או שחקנים המנסים לפגוע פיסית בדמויות אחרות או בשחקנים אחרים. מדובר בתופעה נפוצה ביותר. סקירה זו כוללת מטה-אנליזות רבות שנערכו ב-60 השנה האחרונות, בדגש על משחקי וידיאו אלימים. בהלימה לכל הסקירות שערכו ארגונים מדעיים מרכזיים, גם סקירה זו העלתה ראיות מובהקות לנזקים קצרי טווח וראיות לנזקים ארוכי טווח.

מחקר זה בוחן (1) את הקשר בין בריונות וקורבנות; (2) את גודלה של קבוצת האלימים שהם גם קורבנות (קבוצה בסיכון מיוחד); (3) את ההבדלים בקשר אלימות-קורבנות לפי מין, השלב בחינוך (חטיבות ביניים לעומת חטיבות עליונות) ומוצא אתני (יהודים לעומת ערבים).כמו כן, נבחנים הבדלים בין התלמידים על פי אופן מעורבותם במעשי בריונות (בריונים בלבד, קורבנות בלבד, בריונים-קורבנות ולא מעורבים במעשי אלימות), כיצד הם תופסים את אקלים בית הספר ואיך הדבר משפיע על היעדרויות התלמידים מבית הספר בשל פחד (רות ברקוביץ ורמי בנבנישתי, 2012).

ארגון "אשוקה" נוסד בארצות הברית ב- 1980 ביוזמת ביל דרייטון, איש בעל שם וניסיון רב בתחום הפעילות החברתית. הנחת היסוד שלו הייתה כי בדומה ליזמים עסקיים היודעים לייצר רווח מרעיונות, אפשר לטפח גם יזמים חברתיים, שיוכלו להציע פתרונות לבעיות חברתיות ולחולל שינוי ממשי. מרי גורדון הקנדית, מורה לשעבר ועמיתה ותיקה של "אשוקה", יזמה וכבר מפעילה בשבע מדינות – ובהן ארצות הברית, קנדה ויפן – את "שורשים של אמפתיה", תכנית להגברת האמפתיה והאוריינות הרגשית בקרב ילדים בבתי ספר יסודיים. בתכנית, הורים צעירים מגיעים לבית הספר עם תינוקם, פורשים שמיכה ירוקה במרכז הכיתה, ומעבירים שעה עם התלמידים, היושבים סביבם במעגל. יש לציין כי ישנה הכנה לקראת המפגשים, כמו גם שיחה ודיונים לאחריהם. כך, בתשעה מפגשים במהלך השנה לומדים הילדים מה שניתן ללמוד מהמגע האנושי העדין והרגיש שמייחד הורים המטפלים בתינוקם ( מור, אמתי).

מטרת המחקר הייתה לבחון מאפיינים של אלימות פנים-אל -פנים ואלימות ברשת, והקשר בין מאפיינים אלה בקרב 458 תלמידים בכתות ז' בחטיבות ביניים במרכז הארץ. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים שהועברו לתלמידים בכיתותיהם. ההשוואה בין אלימות ברשת לאלימות פנים -אל-פנים נעשתה באמצעות בדיקה של תפקידי הקורבן, תוקף ועד באלימות פנים-אל-פנים ואלימות ברשת. הממצאים מצביעים על מספר גדול יותר של תלמידים המעורבים באלימות פנים-אל-פנים מאשר ברשת. נמצא קשר חיובי מובהק בין תלמידים שנפלו קורבן לאלימות ברשת ותלמידים שנפלו קורבן לאלימות מחוץ לרשת. וכן, בין הבריונים ברשת לבין בריונים מחוץ לרשת. לממצאי המחקר חשיבות במניעה והתמודדות עם אלימות ברשת.מילות מפתח: אלימות ברשת, קורבנות ברשת, עדים לאלימות ברשת ( תמר טרבלוס, דורית אולניק-שמש , טלי היימן) .

מדוע מתעללים ילדים זה בזה? מחקר חדש סוציולוגי חדש וחשוב מעורר עניין רב בארה"ב וגם בעולם. מתברר שהבריונות אינה נובעת מחסרונות אישיים, קנאת העניים בעשירים או תסכולים של בני נוער בגיל ההתבגרות. הבריונות היא חלק מהמארג החברתי, והיא משמשת את הילדים והנערים כדי להוכיח עליונות וכדי לטפס בסולם החברתי. המחקר המסכם התפרסם בכתב העת החשוב "אמריקן סוציולוג'יכל רוויו". חוקרים בדקו 3700 ילדים ונערים, בגיל חטיבת הביניים, כלומר כיתות ח´, ט´ בארה"ב. המחקר נערך במדינת צפון קרולינה. החוקר הראשי הוא פרופסור רוברט פריס. דווקא ילדים שנמצאו בתחתית הסולם החברתי פגעו פחות באחרים. אין זה נכון לומר שהם לא היו תוקפנים. כלל לא. אבל לא באותה יסודיות שבה זה התרחש אצל בני המעמד ה"עליון" של הכיתה (Robert Faris).