אקטואליה

תוכנית לאומית חדשה בארה"ב מכשירה ומציבה בבתי ספר מנחים טכנולוגיים, שהם, בעצמם, מורים, רכזי מקצוע, רכזי שכבה, רכזי טכנולוגיה, סגני מנהל או מנהלים. הם מסיירים בבתי הספר, מובילים קהילות מקצועיות-טכנולוגיות לומדות, מסייעים למורים לשלב טכנולוגיה בשיעור, מטפחים אוריינות דיגיטלית בקרבם ומסייעים בהפגת טכנופוביה. לפי ה"אני מאמין" של התוכנית, המנחה אינו צריך להגיד למורה מה לעשות. אלא, לשמש כספק אינפורמציה וכיועץ דיגיטלי בלבד.

יישומים לימודיים אינם נועדו למטרות הנאה ושעשוע, אלא לשרת צרכים פדגוגיים. לכן, בטרם תציגו בפני התלמידים את האפליקציה הבאה, שאלו את עצמכם: האם ועד כמה אני שולט ביישום טכנולוגי זה? האם זה צפוי לבזבז זמן? האם התלמידים באמת צריכים את זה? והאם זה תורם לשגרת ההוראה?

מאמר זה מציג דרכים נוספות ומושכלות בהן מורים ומחנכים יכולים להשתמש במנועי בינה מלאכותית יוצרת בבית הספר ולצורך הקלה בעומס העבודה. בינה מלאכותית יוצרת יכולה לשמש כעוזר אישי זמין-תמידית, להציע למורים דרכי התמודדות עם בעיות משמעת, לסייע בניסוח משובים, להציע טיוטות ראשוניות של דפי עבודה ומטלות, להפיק מערכי שיעור מבוססי-לומד ולאתר משאבים

מטרתו של מחקר זה היא להציע מודל חינוכי  המבוסס על הכרה בעמימות המידע הסובב אותנו. הטענה המרכזית היא שהבעיה אינה שהפרט אינו מעוניין באמת או שאינו יודע לחפש ולסנן נתונים, אלא שהמידע במרחב הציבורי הוא עמום (ambiguous), חלקי, מעובד  ומתווך על ידי גורמים אינטרסנטיים. במאמר מוצע מודל שילמד את הפרט להתמודד עם העמימות במקום  לחתור ל"אמת" החד -משמעית, שאין ביכולתו להשיג במרחב שפורשים הפוליטיקאים, הפעילים החברתיים, ארגונים וחברות שונים, האקדמיה והתקשורת

מחקר זה מתמקד בחוויות המוצלחות של מורים ישראלים ל"אקטואליה" שטיפלו בסוגיות ציבוריות עדכניות בכיתותיהם. מטרתו היא לפרש את ההיגיון הפדגוגי המאפיין את נקודות המבט והחוויות שלהם, כדי להבין מהם המפתחות לחוויה מוצלחת בהקשר המאתגר של החברה הישראלית

מורים, מחנכים, מנהלים וחוקרי חינוך מחזיקים בדעות מעורבות, חלקן אף נוטות לשלילת השימוש ב-ChatGPT על הסף. לא במקרה, מחלקות החינוך בניו יורק ובלוס אנג'לס, כדוגמאות בודדות מני רבות, אוסרות את השימוש בו. עם זאת, אט אט, מסכימים בתי ספר לאמץ את ChatGPT, לומדים כיצד להסתייע בו ככלי פדגוגי, רותמים אותו לצרכיהם ואף מאפשרים לתלמידים לבצע מטלות מאתגרות בעזרתו.

מאמר זה מתחקה אחר הטרנספורמציה בהשתתפות צעירים ובני נוער במחאה נגד ההפיכה המשטרית לצמצום הדמוקרטיה בישראל, שהחלה בינואר 2023. נראה כי בשבועות הראשונים למחאת הנגד של שומרי הדמוקרטיה נותרו ארגוני הנוער ומרבית הצעירים ישובים על הגדר. אבל ככל שחלפו החודשים, כך הצטרפו יותר ויותר התארגנויות נוער למחאה וחלקן אף נהפכו למובילות בה

מטפלים באמנות מהחברה הערבית בישראל צריכים לגשר על פערים בין התרבות הערבית המאופיינת כקולקטיבית לבין הידע המערבי המאופיין כאינדיבידואלי, אותו הם רוכשים בהכשרתם לטיפול באמנות. המחקר הנוכחי בוחן באיזו מידה וכיצד הם הצליחו להשתלב בין תרבויות שונות אלו, וכיצד שילוב כזה מתבטא בעבודת שטח עם בני תרבותם. הממצאים מצביעים על כך שהיו מטפלים שלא הצליחו לשלב את שני העולמות התרבותיים, בעיקר סטודנטים, בעוד שאחרים ניהלו צורות שונות של אינטגרציה. רוב המטפלים המנוסים הצליחו לגשר על הפערים, השתמשו בחומרים אומנותיים וכלים שהותאמו לתרבות הלקוח ומצאו דרכים ייחודיות לשלב אמנות בטיפול. כמו כן, המטפלים המנוסים ראו בתהליך ההכשרה תקופה טובה ומועילה, כאשר הסטודנטים חוו קשיים הן בהדרכה והן בעבודת השטח. המחקר יכול לסייע למטפלים ולבנות תוכניות לימודים לטיפול באמנות המותאמות לתרבות הקולקטיבית.

למגפת הקורונה העולמית נודעו השפעות נרחבות על תחומי חיים רבים בישראל. היא חייבה סגרים לפרקים וריחוק חברתי, שמשמעם שיתוק הפעילות הסדירה במדינה, לרבות במערכות החינוך וההשכלה הגבוהה. המעבר הפתאומי והלא צפוי מהוראה פנים אל פנים בכיתות להוראה מרחוק הציב אתגרים רבים בפני מרצים וסטודנטים כאחד. רבים מהם חוו הלם טכנולוגי, פדגוגי וחברתי-רגשי והתקשו – בתחילתו של המשבר ולעיתים גם בשלביו המתקדמים – ליישם תהליכי הוראה ולמידה יעילים. הספר הכשרת מורים בתקופת משבר הקורונה: אתגרים, הזדמנויות ושינוי בוחן באמצעות מחקרים איכותניים, כמותיים ומשולבים את אופני התמודדותם של מרצים וסטודנטים במכללות האקדמיות לחינוך ובאוניברסיטאות עם השינויים בתהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה שנכפו עליהם ועם השלכותיהם.

מחקר זה התמקד בזהות התרבותית של מתכשרים ערבים להוראה ממזרח ירושלים הלומדים במכללה יהודית במערב ירושלים. זהו מצב ייחודי ומחקר ייחודי, במיוחד בהתחשב בחשיפה הקודמת המוגבלת של המתכשרים הערבים, שכן מבחינת רבים מהם מסלול לימודים זה היה חשיפתם הראשונית לתרבות היהודית "האחרת".

אמריקה הולכת ונהפכת לשתי מדינות נפרדות, עם שתי גרסאות נפרדות של החוקה, הכלכלה וההיסטוריה האמריקאית. זה אינו סיפור על שבטיות, אלא סיפור על הפרגמנטציה (פיצול, קיטוע) של הכל. הריסוק של כל מה שנראה בעבר מוצק, הפיזור של אנשים שהיוו פעם קהילה. וזה קורה לא רק בין הימין לשמאל, אלא גם בין קבוצות שונות בתוך הימין ובין קבוצות שונות בתוך השמאל וכך גם בתוך אוניברסיטאות, בתוך איגודים מקצועיים ואפילו בתוך משפחות. סיפור מגדל בבל הוא מטפורה למה שהרשתות החברתיות עוללו לכמעט כל הקבוצות והמוסדות בחברה ובאומה, באופן שמסכן את עתידה. מאמר זה מוקדש לשאלות כיצד זה קרה, איזה עתיד צפוי בשל כך ומה תפקידה של מערכת החינוך בפתרון המשבר.

מתוך הסתכלות ביקורתית, בני הנוער כיום מנהלים יחסים מורכבים מאוד עם רשתות חברתיות. מצד אחד, הם צורכים תכנים מבהילים, מסוכנים ובלתי-הולמים ואלו מחלחלים לנימי נשמתם ונצרבים בתודעתם. מצד שני, זוהי הפלטפורמה החברתית המרכזית עבורם, המספקת להם חיי חברה, הנאה, שייכות ונחמה, והיא נחשבת לחשובה ומשמעותית יותר מהזירה המציאותית

הבינה המלאכותית יכולה לשמש כיועץ מהימן בזמן-אמת וכמשאב-חוץ-כיתתי אשר מסייע למורי החינוך המיוחד לנסח מסרים, לבדוק עבודות, לתקשר עם עמיתים והורים ולסיים עבודת ניירת ביעילות ובמהירות. כפועל יוצא מכך, ההישענות על הבינה המלאכותית מאפשרת למורים להקדיש יותר זמן אישי לכל תלמיד ומספקת לתלמידים כלי פדגוגי נוסף. אך, מאמר זה מבהיר כי הבינה המלאכותית אינה חפה מחסרונות וכי יש להשתמש בה בתבונה.

הריאיון שלהלן, נערך בפודקאסט תו חינוך ועוסק בליווי מיטבי של תלמידים שחוו אובדן על ידי מורים, מחנכים, יועצים חינוכיים ומנהלים ומציג מדריך להתנהלות רצויה ברגעים הקשים האלו. המרואיינת, ד"ר פריי-לנדאו, מכהנת כראש מעבדה לחקר אובדן, דחק וחוסן במבט רב-תרבותי. בעשותה כן, היא גיבשה מדריך לתמיכה בתלמידים שחוו אובדן.

תוכניות הכשרה להוראה אינן מתייחסות כמעט להיבטים של התמודדות עם אובדן כיתתי. וחבל שכך, כי מורים ומחנכים צפויים להרגיש יותר בנוח לשוחח על מוות בכיתה לאחר שנחשפו לחומרים תיאורטיים ועיוניים במהלך ההכשרה או הפיתוח המקצועי. במקום זאת, נאלצים המורים לאלתר ולנהל את הדיונים מתוך השקפתם האישית ובהישען על מידע כללי שהשיגו מתחומי הדת, ההיסטוריה, הספרות, הקולנוע והתרבות.

האקלים הנוכחי מייצר הזדמנות לפתוח ולהרחיב מגמות ללימודי עיתונאות ותקשורת בבתי הספר. בעידן הפוסט-קורונה, בו תלמידים עדיין מתמודדים עם משברים נפשיים, שסעים חברתיים, קונפליקטים פוליטיים, מתקפות טרור והתחממות גלובלית, הם משוועים למצוא מקורות של אנרגיה, נחמה, חמלה, ייעוד וקהילתיות. מאמר זה מציג את מיזם Student Reporting Labs המשמש כמגמת עיתונאות שנתית ברמה תיכונית המעניקה לתלמידים כישורי חשיבה ביקורתית, מיומנויות תקשורתיות, ידע טכני, אופציה תעסוקתית עתידית וניסיון מעשי בתחום מלהיב.

מחקר זה מראה כי בכוחה של תוכנית התערבות קוגניטיבית-התנהגותית חד-פעמית אשר מוצעת לתלמידים זמן קצר לאחר אסון או משבר להפחית תחושות דיכאוניות או למנוע מהן להעמיק. בנוסף, התוכנית יכולה להעצים את מידת החוסן האישי והקבוצתי של התלמידים ולחזק את תחושת הקהילתיות. עוד בטרם יהלום בקהילה אסון או משבר, ולבטח אחריו, רצוי מאוד לשריין זמן להענקת תמיכה פסיכולוגית קבוצתית בבית הספר. לשם כך, על מחוזות הלימוד לעמוד בקשר תדיר מול פסיכולוגים חינוכיים וקליניים, אנשי בריאות הנפש וחוקרי חינוך ולהיות מוכנים להציע לתלמידים ולאנשי הסגל תוכנית התערבות קוגניטיבית-התנהגותית.

משבר בסדר-גודל דומה, או חמור יותר, ממשבר הקורונה עלול לפרוץ שוב, ועל מערכת ההשכלה הגבוהה להיות מוכנה ויכולה לו. משבר, מטבעו, נושא עמו הזדמנויות ואתגרים, אך גם חושף פגמים וליקויים. משבר הקורונה חשף מספר נקודות תורפה במערכות ההשכלה הגבוהה בעולם, ובכלל זה בישראל. כיום, ברור כי החברה זקוקה למערכת השכלה גבוהה גמישה ואיתנה שתאפשר למידה גם בעתות משבר או חוסר יציבות.

הפלישה הרוסית טלטלה את מערכת החינוך היסודית באוקראינה וחיבלה לגמרי בסדר היום. השינויים באו לידי ביטוי במעבר כפוי להוראה מרחוק, פגיעה בלוח הזמנים, מחסור באנשי צוות, עומס עבודה וניתוק חברתי-קולגיאלי. עוד נמצא שבשל השחיקה, המתח והחמלה, כשני-שליש מהמורים החלו להעריך הישגי תלמידים באופן סלחני ביותר.

פסיכולוגים, יועצים ומטפלים באומנות ובשיטות אחרות, המטפלים ברוח התאוריות האינדיבידואליסטיות המערביות, חווים לעיתים קשיים בטיפול, כאשר מטופליהם מגיעים מרקע תרבותי קולקטיבי או מסורתי כמו מזרחים, ערבים, חרדים, אתיופים וקבוצות אתניות אחרות. הספר מפסיכואנליזה לתרבות-אנליזה: טיפול רגיש תרבות למטופלים מתרבויות מסורתיות חושף את מגבלותיהן של שיטות הטיפול המבוססות על התאוריות המערביות