מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

מהו תפקידו של הדמיון בחיים, וכיצד ניתן לפתחו אצל תלמידים. אשת החינוך הידועה מקסים גרין מטפלת בשאלות אלה בספרה שתורגם לעברית. לדבריה, הדמיון הוא הכלי שמאפשר להתבונן בדברים כאילו היו יכולים להיות אחרת. האומנויות, כך היא מסבירה, יכולות לשחרר את הדמיון, לפתוח נקודות מבט חדשות ולזהות חלופות.

בסקר שנערך לאחרונה נמצא ש-57% מהמורים אינם מחוברים רגשית לעבודתם ו-13% חשים "מבואסים" ואף מנותקים. מידע מטריד זה צריך לגרום למורי, רכזי ומנהלי בתי הספר לשאול עצמם: מדוע המורים מרגישים כך? כיצד נניע אותם להיות יצירתיים, סקרנים ונלהבים יותר? להלן, ארבע הצעות לפתרון: שיתוף מורים, חופש פעולה, הענקת תמיכה ועידוד שינויים.

המאמר סוקר 30 שנות עבודה מחקרית בנושא שיתופי פעולה בין מורים בארצות הברית, בריטניה וקנדה ומתייחס לדרכים, למאמצים ולשגיאות המאפיינות שיתופי פעולה בין מורים. מצד אחד, נמצא שיחסים קולגיאליים מובילים לתפקוד טוב יותר של מורים ובטווח הארוך לשיפור הישגי תלמידים ומוטיבציה של מורים. מצד שני, נטען כי מורים חוששים מהערכות חיצוניות ונמנעים משיתופי פעולה.

ז'אן ז'אק רוסו (1778-1712), מגדולי ההוגים בתולדות המערב, פרסם ב-1762, בהיותו בן חמישים, את "אמיל או על החינוך", אחד הספרים החשובים ביותר בתחום החינוך, שנלמד עד היום בחוגים רבים לחינוך ברחבי העולם. מאמר זה מציג אחדים מעיקרי משנתו החינוכית של רוסו.

דוח זה דן בוחן את מידת התאמתה של מערכת החינוך לצורך להעמיד דור בוגרים בעל מיומנויות וכישורי חיים למאה ה-21. הדוח דן בחסמים הקיימים כיום במערכת ומציע מספר כיווני פעולה להתמודד עם חסמים אלה.

רשימה זו מסכמת את עיקריה של החלטה שיפוטית חדשה, העוסקת בשאלה האם יש פסול בגביית תשלומים עבור "חינוך אפור", דהיינו פעילויות ותכני חינוך המתווספים לתוכנית הלימודים המחייבת. אלה כוללים, למשל מגמות מיוחדות (אמנות, טכנולוגיה, מנהיגות וכיו"ב); תוכניות לימודים ייחודיות (לדוג' בתי ספר דמוקרטיים או אנתרופוסופיים); תוכניות תורניות בבתי ספר ממלכתיים-דתיים; שעות העשרה ועזרי לימוד משוכללים. כן דנה ההחלטה בשאלה האם משרד החינוך מסדיר את תופעת גביית התשלומים עבור ה"חינוך האפור" באופן חוקי וסביר.

האקדמיה עברה למסלול המהיר. ההתייעלות (הכוונה במיוחד לאוניברסיטאות תאגידיות) האיצה את השעון ובתוך כך נפגעו ההוראה, המחקר והסולידריות בין העמיתים. 'תנועת ההאטה' – שהחלה אמנם בקריאה לחזור לאוכל איטי (כתגובה לגל האוכל המהיר ולנזקיו) – מציבה אתגר לקצב המטורף ולהומוגניזציה המאפיינת את התרבות העכשווית. עתה יש המבקשים לאמץ את עקרונות ההאטה גם לחינוך ולהשכלה הגבוהה בפרט מתוך תקווה שכאן עשוי להימצא הפיתרון לזמן הדוחק תוך שמירה על חינוך הומניסטי המתנגד להשלכות ההרסניות של תהליך הקורפוריזציה של האקדמיה.

ככל שלמידה אלקטרונית הולכת והופכת מרכזית במערכות החינוך ברחבי העולם, תחום הפדגוגיה המקוונת ממשיך להתרחב, וההוראה בכיתות מקוונות ומעורבות (בחלקן פרונטליות ובחלקן מקוונות) הופכת למרכיב חיוני בהכשרת המורים. כתוצאה מכך, הצורך בפיתוח מקצועי של מרצים בהשכלה הגבוהה מעולם לא היה דחוף יותר.

במהלך 80 השנים האחרונות, ארצות הברית עדה לעלייה דרמטית בהרשמה למכללות ובמספר בעלי התארים האקדמיים. ב-1950 רק 7.7 אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית בני 25 עד 29 היו בעלי תואר ראשון ומעלה, ב-1980 מספר זה שולש והיה ל-22.5 אחוזים וב-2010 היו כבר 31.7 אחוזים מאוכלוסיית ארצות הברית אקדמאים. עם התגברות התמיכה הממלכתית באוניברסיטאות ובמכללות במהלך המאה ה-20 ולאור ציפיות המעסיקים המייחסים לחינוך ערך הולך וגובר, הופכת המכללה לעוד שלב שגרתי, לחלק אינטגרלי ממסלול החיים.

דוח זה מביא שבעה לקחים משמעותיים ממחקר, שנמשך שלוש שנים ושהתמקד ברשתות של בתי ספר, הפועלות לשיפור איכות ההוראה וארגונה בבתי הספר. הדוח מספק דוגמאות מעשיות והנחיות מעשיות למנהלי בתי ספר, מפקחים, ממונים וקובעי מדיניות בנוגע לארגון שירותי החינוך ולקשר שבין בתי הספר.

האמנויות טומנות בחובן יתרונות שונים ומגוונים עבור התלמיד. רבים סבורים שלימוד האמנויות הוא דרך נפלאה להעביר לדורות הבאים את ההיסטוריה העשירה של ההישגים האנושיים של הדורות שקדמו להם. המאמר הנוכחי בוחן יתרון נוסף של האמנות באמצעות השאלה: האם חשיפה לאמנויות עשויה להשפיע על יכולתם של תלמידים לפתח חשיבה ביקורתית?

במחקר זה ביקשו החוקרים להבין את חוויותיהם של עשרה מורים פלסטינים וערביים ישראלים המלמדים תרבות ושפה ערבית בבתי ספר יהודיים בישראל. שתי תמות מרכזיות עולות מן המחקר, הראשונה עוסקת במסר האמביוולנטי הכרוך בהוראת ערבית כשפת האויב וככלי לעידוד ולבניית שלום, ואילו השנייה מבהירה כיצד מורים השייכים למיעוט מנתבים דרכם ומתמודדים עם המתח בין זהותם הלאומית (פלסטינית) לבין זהותם המקצועית באמצעות שימוש במודל נרטיבי. בסיום המאמר החוקרים המתייחסים גם להשלכות הרלוונטיות להוראה ולהכשרת מורים בחברות החיות במצבי קונפליקט.

בפרק שסיכומו מובא להלן ניתן למצוא הצגה בהירה וממצה של עקרונות החינוך ההומניסטי ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה. עקרונות אלה עיצבו במידה רבה גם את החינוך באימפריה הרומית וברנסנס, וניתן להבחין בהשפעותיהם על החינוך בעולם המערבי עד ימינו.

בעבר היו השינויים בחברה ובטכנולוגיה איטיים, כמעט בלתי-קיימים. רוב בני האדם מתו בדיוק באותו עולם שלתוכו נולדו. היום, לעומת זאת, אין לנו שמץ מושג איך ייראו החיים בשנת 2050. איננו יודעים במה נעבוד, איך יפעלו צבאות ומנגנוני מינהל, מה יהיו היחסים בין גברים ונשים או מה תהיה תוחלת החיים. הגוף האנושי עצמו עשוי לעבור שינויים דרסטיים הודות לביו-טכנולוגיה ובינה מלאכותית. לכן, חלק ממה שילדינו לומדים כיום בבית הספר עלול להתגלות כלא רלוונטי בעליל בשנת 2050. רוב בתי הספר עסוקים בהאבסת תלמידים במידע. בעבר היה בזה היגיון, כי מידע היה מצרך נדיר, אולם כיום המצב שונה – ואנו מוצפים בכמויות אדירות של מידע נגיש וזמין ברשת ובמקומות אחרים.

שרת החינוך לשעבר, פרופ' יולי תמיר, קראה במאמר בעיתון הארץ להקים מועצת חינוך ממלכתית שתגן על הערכים והאינטרסים של ציבור ההורים והתלמידים החילוני – בדומה להגנה לה זוכים תלמידים והורים חרדים ודתיים. אלה נימוקיה:

המחקר הנוכחי חושף, מנתח ומאפיין את השיח הממשלתי הנוגע ליזמות במערכת החינוך באמצעות ראיונות עם חמישים מנכ"לים לשעבר של משרד החינוך. נקודת המוצא שלו היא שיזמות היא תופעה רב-מימדית החוצה גבולות דיסציפלינריים. הוא מבקש להשיב על שתי שאלות מרכזיות: 1) מהם השיח והתפיסות הרווחות בקרב קובעי מדיניות בכירים בתחום החינוך ביחס ליזמות?; 2) כיצד שיח זה מתכתב עם הספרות בנושא יזמות בעולם העסקי, במדיניות איזורית/גלובלית ובמערכות חינוך בעולם?

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לקידום החינוך במתמטיקה ומדעים, הציע בראיון לדה מרקר שבעה צעדים מעשיים לשיפור מערכת החינוך: הקטנת מספר המורים, צמצום מקצועות הלימוד וכמות החומר, מיקוד המאמצים בחטיבת הביניים, הנגשת חומר למורים במקום ספרי לימוד, חיבור לימודי המתמטיקה לעולם, הקשבה למורים בשטח ואי ויתור על מבחנים.

הסביבה הפיסית בבית הספר יכולה לעודד את חשיבת התלמידים. למשל, חדרים אטומים לרעשים מבחוץ או רצפות המכוסות בשטיחים עבים ורכים שאפשר להלך עליהם בגרביים או בנעלי בית ובכך למנוע רעשים מסיחי דעת. לפי המחקר, בסביבה נטולת נעליים פוחתות בעיות המשמעת ועולים הציונים (Pells 2016). בפרק זה מוגדרים סוגים שונים של חשיבה ומוצגות דרכים לטפח חשיבה יצירתית וביקורתית.

אנדריאס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של ה־OECD, הוא האיש שאחראי לבחינות PISA לתלמידי תיכון ובחינות PIAAC לכישורי מבוגרים. בריאיון נדיר בכנותו לעיתון "כלכליסט", מתח שלייכר ביקורת חריפה על מערכת החינוך הישראלית והציעה דרכים מעשיות לשיפורה.

הרצאה זו דנה באתגרים הקשורים בהוראת המחקר האיכותנ כפי שהוא נתפס כיום. אתגרים אלה קשורים לנקודת המוצא שלפיה המחקר האיכותני הוא "אוהל גדול" המכיל ריבוי גישות ועמדות סובייקטיביות. הדרך להבין ריבוי זה אינה לחפש אחר התיאוריה או הגישה השלטת אלא לקיים דיאלוג בין המרכיבים השונים של החקר האיכותני.