אקטואליה

רפורמה או שינוי חינוכי חדשני הוא תהליך מורכב ביותר, שהצלחתו או כישלונו תלויים במשחק ההדדי של מאפייני השינוי עצמו ושל הסביבה החינוכית אותה מבקשים לשנות. הסקירה מבקשת להציג את הגורמים המסתמנים, על פי המחקרים שנבדקו, כבעלי ההשפעה השיטתית והמשמעותית ביותר על היישום וההמשכיות של רפורמות חינוכיות. (צפרית גרינברג, ציון שורק)

במהלך השנים האחרונות יזמו מדינות רבות מאמצים מקיפים לרפורמה בחינוך, החשיבה השיטתית שביסוד מרבית הרפורמות מבוססת על סטנדרטים והיא נשמעת לכאורה הגיונית, אך מחקר שנערך לאחרונה מטעם המשרד למתן דין וחשבון בחינוך של מדינת קנטאקי (Hambleton et al., 1995) מצביע על כך שעלייה בתוצאות מבחנים במדינה זו היא פונקציה של מיומנויות גוברות של תלמידים בעמידה במבחנים, ולא עדות ללמידה מוגברת. (Brooks Martin, G., Grennon-Brooks, Jacueline)

העומס הגובר על המורים בבריטניה גרם בעשור האחרון לנטישה של מקצוע ההוראה ע"י מורים רבים והתוצאה הביאה למחסור במורים. כדי להקל על המשבר החל הממשלה הבריטית לפני כשלוש שנים במדיניות חדשה של הקלת תנאי העבודה וההוראה של המורים ברחבי הממלכה הבריטית . הממשלה גם מתכוונת להרחיב את קשת עובדי ההוראה ולצרף למערכת עוד סייעי-הוראה, כדי להפחית מהעומס המוטל על המורים.

המאמר בוחן בעין ביקורתית את מגמת השימוש בסטנדרטים חינוכיים במדינות המתקדמות. נבחנת ההתאמה של הסטנדרטים החינוכיים להתפתחותם המקצועית של המורים ונשאלת השאלה האם הסטנדרטים החינוכיים אכן מקדמים את מקצוע ההוראה. כפיית סטנדרטים מקצועיים בהוראה פוגעת, בסופו של דבר, ביכולתם של המורים להתפנות להתמקצעות וליצירת מומחיות בבתי הספר. (Judy Sacs)

תנועת הסטנדרטים בארה"ב חייבה כל תלמיד בכיתות ג'-ח' לעבור כל שנה מבחנים על פי סטנדרטים בקריאה ובמתמטיקה וכל אזור תוגמל או הוענש על-פי הישגי התלמידים. במאמר זה הכותבים מפרטים כמה בעיות הנוגעות לתכנית הבחינות הנ"ל. לדעתם המתכונת הנוכחית מתעלמת מהייחודיות של החינוך האמריקאי ומביאה במקום זאת מבחנים שתוצאותיהם הטלת סנקציות על הלומדים, על המורים ועל בתי הספר. הכותבים מתמקדים בקשיים החינוכיים העולים מחוק NCLB שלדעתם מכוון לגישה אחידה בתוכניות הלימודים הפוגעת באיכות החינוך, ומתארים שורה של בעיות המסבירות את הצורך בתוכנית שונה. (Zittleman, K. & Sadker, D)

סקירה מעמיקה על מערכת החינוך בסינגפור. הסקירה סוקרת את הנושאים הבאים: חזון מערכת החינוך שם, מבנה מערכת החינוך, החינוך היסודי, החינוך העל-יסודי, הכשרת מורים, שיטת התמחות המורים, העקרונות של הכשרת המורים העדכנית, שכר המורים ודירוגם היחסי של המורים בטבלת השכר בסינגפור, ההון האנושי, כיווני ההכשרה הטכנולוגית, אלימות במערכת ועוד (עמי וולנסקי)

מזה כ8 שנים וביתר שאת מאז כניסתה של JANET ECKER כשרת החינוך ב1999 עוברת מערכת החינוך של אונטריו, קנדה רפורמה מהותית. הרפורמה היא בעלת השפעה על תחומים מגוונים במערכת החינוך ועל צרכני המערכת כולה (הורים, תלמידים, מורים). עיקרי הרפורמה נסובים על: רפורמה באיכות ובהתמקצעות המורים, רפורמה בתוכניות הלימוד בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, רפורמה במבני המעבר של הכיתות השונות ורפורמה במימון בתי הספר והאוניברסיטאות (שרה צוובנר)

פדגוגיה אינה הגיבור העיקרי של הספר הזה. הגיבור העיקרי שלו הוא "נשיאת עדות" – מה פירושה לפני ואחרי השואה. אך פדגוגיה היא גיבור משנה של הספר , ושושנה פלמן – חוקרת ספרות ידועה , ישראלית המלמדת ספרות באוניברסיטאות בארצות הברית – מעלה שאלות חדשות ומפתיעות אודותיה. האם יש יחס מהותי בין משבר למעשה החינוכי ? כלומר, מה היחס בין טראומה לפדגוגיה האם ביכולתה של טראומה להורות דרך לפדגוגיה?" פלמן מתארת את התהליך המשברי שעברה כיתת הסטודנטים שלה באוניברסיטת ייל ומסכמת : "על רקע זה אטען שההוראה כשלעצמה, ההוראה בהגדרתה , מתקיימת לאמיתו של דבר רק במשבר ודרכו : אם ההוראה לא נקלעת למשבר כלשהו , אם אינה מעלה על פני השטח , באורח בלתי צפוי ( במפורש ובמובלע) לא את הפגיעות ולא את הנפיצות של איזה מימד מכריע , אולי לא היה בה מן ההוראה . "במבט לאחור על החוויה אני סבורה שתפקידי כמורה , ככל שזה יישמע פרדוקסאלי , היה ליצור בכיתה מצב משברי ככל האפשר , להביאה אל קצה המשבר שהסטודנטים יכלו לעמוד בו בלי להסתכן בשיגעון , בלי להידחף אל מעבר לגבול " . לא מדובר כאן על משבר סוקרטי , משבר שבו בן השיח נקלע למצוקה של סתירה , אלא על משבר רגשי עמוק, קליני , משבר שבלעדיו , כך פלמן , אין הוראה אמיתית (יורם הרפז) .

פיתוח קורסים בנושא אינטליגנציה רגשית משמעו התמקדות בתהליך ולא בתוכן; מדובר בהתמקדות באופן שבו הדברים מתרחשים בכיתה ואספקת כלי להובלת הלמידה בכל נושא לרמות חדשות של הצלחה ולאפשר לתלמידים לגשר בין הלמידה שלהם בכיתה ללמידה שלהם בחיים. תכנית הלמידה הקסומה (המתוארת בספר) מספקת גישה לאינטליגנציה רגשית בכל נושא שמועבר במערכת החינוך בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים. אבני היסוד העיקריות שלה: "המה"- מה יילמד בכל אחת מרמות הלמידה, מה תהיה החוויה בכתה; ה"היכן" וה-"מתי"– היכן, במסגרת רמות הלמידה, על התכנית להתחיל ובאיזה רצף עליה להתקדם?; ה"כיצד"- פיתוח למידה רגשית בכיתה כרוך בעשייה של דברים בצורה שונה (מייקל ברירלי)

מטרת המאמר היא להתחקות אחר הסיבות לקשיים ביישום רפורמות בחינוך, כפי שהדבר עולה מהניסיון הבינלאומי בנושא זה. המחבר ממליץ, על יסוד ניתוח שיטתי, לקחת מהרפורמות שהוצעו או נוסו עד היום ושהושקעו בהן משאבים את מה שמתאים ליעדים של היום, ולבדוק מה אפשר לעצב מחדש כדי שיתאים למחר. על הרפורמה ל"הצטנע" ביעדיה ולא להתיימר לפתור את כל חוליי החברה. על הרפורמה בחינוך להתמקד בראש ובראשונה בממד הפדגוגי ולהשקיע בו את מרב המשאבים (חיים גזיאל).

רשמי סיור של ד"ר עמי וולנסקי במערכת החינוך היפאנית. לפי מבנה ארגון הלימודים החדש ביפאן משנת 2002 אפשר ללמוד כי מערכת החינוך היפנית מכוונת את עצמה, גם אם אינה אומרת את הדברים במפורש, לתפיסה ש"הילד במרכז". על פי תפיסה זו, יותר משהילד נדרש להתאים את עצמו לתכנית לימודים נוקשה ואחידה, מתאימה עצמה תכנית הלימודים לצורכי הילד. מעתה המורה מתרכז בילד, בסקרנותו, בצרכיו, במניעיו, במגבלותיו ובקצב התפתחותו. ההנחיות הניתנות לבית הספר, הגמישות במבנה ארגון הלימודים – כל אלה מכוּונים להתאמה מרבית של ההוראה לצורכי היחיד ולצורכי הקהילה. בסקירה גם מידע על מבנה תעודות ההוראה של המורים במערכת החינוך היפאנית.

האם הלימוד בבתי הספר בישראל יוצר הוויה חינוכית שיש בה התרוממות רוח והתעלות? האם התלמיד חווה חוויות חינוכיות מעצבות? תלמידים רבים תופסים את הלימוד יותר כעניין השכלתי או מעשי, לא כאירוע בעל משמעות רוחנית. כלומר , אין מדברים היום על חינוך כחוויה חינוכית מעצבת ועל תרומתם של המורים להעצמה אישית של תלמידיהם. ואשר למורים, נראה שהם נרתעים מהספירה הרוחנית, המטפיסית. כתוצאה מהעימות המתמיד של המורים עם לחצים שונים, גם בעלי היכולות הגבוהות שביניהם מסתפקים בהשקעת מרצם בהוראה יעילה, למותר לציין, תחום חשוב ומרכזי כשלעצמו, אך נמנעים מכל מעורבות בחינוך במובנו העמוק. הם מנוכרים לעולמם של תלמידיהם ובמקרים שכיחים נוהגים בהם במניפולציה. אופייני למורים אלה שהם מתחמקים מלגעת גם במציאות הקיומית שלהם עצמם. הם שרויים ב"נרפות קיומית", כפי שמכנה זאת גרין. וכך, אין להתפלא, שהם לעולם אינם מסוגלים לשמש כתובת לתלמידיהם, עת הם מתלבטים בשאלות הקשורות בקיומם (ישעיהו תדמור) .

נדרשת רפורמה כוללת במערך בחינות הבגרות, שבמסגרתה יועברו בחינות הבגרות (במתכונת הקיימת או כעבודות מחקר אקדמיות) לאחריות בתי הספר, למעט שלוש בחינות יסודיות – באנגלית, מתמטיקה ועברית, שיישארו בשליטה מלאה של משרד החינוך. כבר היום קובע בית הספר 50% מציון הבגרות באמצעות ציוני המגן. אחריות מלאה של בית הספר על ההערכה הרשמית של ההישגים – עם הסדרת מנגנוני פיקוח ובקרה ארציים על מהימנות התהליך – תאפשר לבתי הספר להעמיק בלימוד החומר תוך כדי פיתוח מיומנויות חשיבה ותתרום לשינוי מעמד המורים. אלה ייתפשו כפדגוגים, שניתן לסמוך עליהם שיחברו ויבדקו בחינות כפי שסומכים עליהם כי יכינו את התלמידים לקראתן (מנדי רבינוביץ ) .