בהוראה אוניברסיטאית או אקדמית, חדש אינו בהכרח טוב יותר, ויש לכך סיבה מוכחת: במקרים רבים יוזמות חדשניות נעשות לשם החדשנות עצמה ואינן חותרות מלכתחילה לפתרון בעיה. אם אין סיבה טובה לפתוח ביוזמה, אזי שהיא עתידה לקטוע את שגרת העבודה לשווא, לגזול משאבים ואף לבטל תהליכים אלטרנטיביים שיכלו (והיו צריכים) לקרות. על רקע זה, המאמר מבהיר מהי חדשנות בהוראה, כיצד רצוי ליישמה, ממה חשוב להיזהר, מתי כדאי להימנע מחדשנות – ואיך להתנהל כאשר מבזיק במוחכם רעיון חדשני?

לאחר שנים שבהן הוצגו מדעי הרוח והאמנויות החופשיות כתחומים שוליים וחסרי תועלת מעשית, מתרבים כיום הקולות בעולם הטכנולוגיה הטוענים כי דווקא הם עשויים להיות חיוניים בעידן הבינה המלאכותית. הסיבה לכך פשוטה: מערכות בינה מלאכותית מסוגלות כבר לבצע משימות שבעבר נחשבו לבסיס המקצועות הטכנולוגיים, ובהן כתיבת קוד, ניתוח מידע ופתרון בעיות. לעומת זאת, יכולות כמו אמפתיה, הבנת רגשות, שיפוט מוסרי, חשיבה ביקורתית, סקרנות ופרשנות של מצבים אנושיים מורכבים עדיין אינן ניתנות להחלפה מלאה.

אנו מתקשים לדמיין למידה שלא עוברת דרך מומחים, תקציבים, בירוקרטיות ותעודות. לכן המחבר קורא ל“פירוק בית־הספריות” של החברה: לא רק לבטל או לשנות בתי ספר, אלא להשתחרר מן ההנחה שרק מוסדות מקצועיים יכולים להעניק ערך אמיתי. במקום “משפכים חינוכיים” שמכניסים את כולם לאותו מסלול, הוא מבקש לחשוב על רשתות פתוחות של למידה, שיתוף ועזרה הדדית: כאלה שמאפשרות לאדם ללמוד מתוך החיים עצמם, בקהילה, ביוזמה עצמית ומתוך קשרים אנושיים, ולא רק דרך מערכת שמעניקה אישורים רשמיים.

כדי לעורר ולעודד סקרנות, על מורים ומחנכים לאפשר לתלמידים, כחלק מתוכנית הלימודים, להרהר, לתהות ולתעות. שוטטות אינטלקטואלית היא כזו המאפשרת למוחו של הלומד לנדוד אל מעבר לחומרי הלימוד הנתון למקום בו הוא מרגיש רצון אמיתי לחקור נושאים, רעיונות וחוויות. השוטטות יכולה לבוא לידי ביטוי דרך תחום עניין אישי, כגון בעלי חיים, ציור, טכנולוגיה, מוזיקה, ספורט, קולנוע, גיימינג או תרבויות עתיקות.

עמנואל קאנט לא היה רק כפילוסוף של תבונה, מוסר וחירות, אלא גם הוגה חינוכי, שמחשבתו רלוונטית במיוחד לעידן של משברים פוליטיים, תרבותיים, מוסריים וטכנולוגיים. החינוך אצל קאנט איננו פעולה טכנית של העברת ידע, ואיננו רק הכשרה להשתלבות יעילה בחברה קיימת. החינוך לפי קאנט הוא פרויקט אנושי, מוסרי ואוניברסלי: הוא אמור לעצב אדם המסוגל לחשוב בכוחות עצמו, לפעול מתוך תבונה, להשתחרר מתלות בסמכות חיצונית, ולתרום לקידום האנושות כולה.

לפי הנאורות, מטרת החינוך היא לעזור לאדם ללמוד כיצד ללמוד בכוחות עצמו. הלומד הוא זה שיגיע להישגים במהלך לימודיו, והוא שיקבע מה ילמד, כיצד ישתמש בכך, ולאן ימשיך – אולי אף ליצור משהו חדש ומרגש, לעצמו ולאחרים. מנגד, קיימת תפיסה אחרת של חינוך, שהיא אינדוקטרינציה