כיום, בזמן שהקדמה הטכנולוגית דוהרת קדימה, מגוחך לנסות ללמד באמצעות דף, עיפרון ולוח בלבד. בתי ספר אשר מתעקשים לדבוק בלמידה מסורתית עלולים להיתפס כמיושנים, משעממים ובלתי-רלוונטיים בעיני התלמידים. במקום זאת, על בתי הספר לחשב מסלול מחדש ולוודא כי תוכנית הלימודים מעבירה את התכנים הנדרשים, אך עושה זאת באופן חווייתי, אטרקטיבי ורלוונטי.

להתפשטות וירוס הקורונה ברחבי העולם ובישראל היו השלכות חסרות תקדים בכל תחום בחיינו ובכלל זה בהשכלה הגבוהה. הצורך בהימנעות ממגע בין-אישי יצר מציאות חדשה ומאתגרת. הבידוד החברתי הוביל לסגירת קמפוסים ולמעבר להוראה מרחוק בחירום. פקולטות, מרצים וסטודנטים נאלצו לאמץ טכנולוגיות ושיטות הוראה ולמידה חדשות ולקבל החלטות כמעט ללא הכנה מוקדמת. פעילויות הוראה ולמידה שהתנהלו פנים אל פנים הפכו למקוונות והתבססו על מערכות ניהול למידה ועל כלים דיגיטליים ללמידה מרחוק.

מאמר זה בוחן את התהוות המרחב הבית-ספרי הדני דרך שינויים בתכנון האדריכלי, בפרקטיקות ההוראה דרך התמקדות במסדרון בית הספר. הניתוח מצביע על טרנספורמציה של המסדרון עצמו: ממקום שמטרתו העיקרית הייתה משמוע (disciplining) הפכו מסדרונות בית הספר למרחבים מעוררי למידה פעילה. כתוצאה מכך השתנו חוויית הלמידה של הילד ותנועותיו הגופניות.

האופן בו הכיתה מעוצבת יכול להשפיע במידה רבה על האופן בו הילדים חושבים, מעורבים, לומדים, חשים שייכים ומוערכים ומעזים לנסות ולטעות. לרוב, נוטים מורים לסדר את מרחב הלמידה הכיתתי מתוך הסתכלות של אדם בוגר. אולם, בעשותם כן הם עלולים להחמיץ את העיקר. לכן, בהתאם להדרכה המוצגת במאמר זה, בבואם לסדר את הכיתה, צריכים מורים להביא בחשבון את נקודת המבט של הילדים.

ברור כי אין פתרון קסם או דרך אחת פשוטה להניע הורים בלתי-נוכחים למעורבות. עם זאת, דווקא במקרים האלו אסור להתעלם וזוהי חובה מוסרית להביע עניין ולהציע עזרה וגישור. ישנם, אם כן, כפי שמוצג במאמר זה, כמה רעיונות יעילים שבכוחם להצית מחדש את הקשר ולבנות מערכת יחסים מועילה עם אותם הורים