מאמר זה מצביע על שלושה מודלים פופולריים ועכשוויים בתחום של פרסונליזציה של למידה במערכת ההשכלה הגבוהה: תגים דיגיטליים, טכנולוגיית למידה אדפטיבית ולמידה מבוססת-יכולת. הפרסונליזציה של הלמידה מאפשרת ללומדים להשתחרר ממגבלות הזמן, המקום וקצב ההתקדמות הכיתתי ומשחררים אותם להתמקד ולהתעמק בנושאים אשר מסקרנים אותם. זאת, מתוך תפיסה לפיה סטודנט שיכול להתמקד בתחומים בהם הוא מתעניין, או בקיא, צפוי להעצים את ביטחונו העצמי, את הידע הממוקד-מקצוע ואת המיומנויות העתידיות שלו. גם מצדם של המרצים, הפרסונליזציה של הלמידה יכולה לתרום ליחסי הסטודנט-מרצה משום שזו מייתרת את המאמצים המושקעים בפיקוח על כללים ותקנונים אקדמיים רשמיים.

מאמר זה מתאר מיזם בשם ג'ה דסטו שפיתחו בשווייץ חוקרי מקצועות ה-STEM וחוקרי חינוך לגיל הרך במטרה לשלב הוראת פיזיקה בגני הילדים באמצעות משחק חופשי. בעולמם הייחודי של הילדים, משחק הוא תחום העיסוק הרציני, מגרש המשחקים משול למקום עבודה ולמעבדת מחקר ניסויית ודווקא בתוך המשחק בכוחם להפגין רצינות, שאפתנות והתמדה. במהלך פעילויות המשלבות בין מדע לבין משחק, חוזה הגננת ברמה ההתפתחותית, החברתית, החישתית, הרגשית והקוגניטיבית של ילדי הגן ומתאימה עבורם את המשך הליווי החינוכי.

המאמר קורא לשיח ביקורתי אודות אידיאל ההשכלה הגבוהה הציבורית ולחשיבה על אלטרנטיבה אפקטיבית למודל הניאו-ליברלי השולט כיום באוניברסיטאות. בתהליך החשיבה מחדש על האוניברסיטה הציבורית, הסוגייה של הערכה ומדידה נותרה ללא דיון מספק. המאמר טוען כנגד השימוש בהערכה מסורתית העושה שימוש בציונים להערכת סטודנטים. זאת, מתוך התפיסה שערעור על המקום המרכזי שניתן לציונים בהשכלה הגבוהה הוא חיוני בפיתוח המודל האידיאלי של האוניברסיטה הציבורית.