ריאיונות עומק חצי-מובנים נערכו עם 15 מורי חינוך מיוחד בבתי ספר יסודיים באיטליה אשר מטפלים, או טיפלו בעבר, בתלמידים עם תסמונת דאון. מחקר זה מדגיש את הצורך בהכשרה ייעודית וספציפית להוראת תלמידי תסמונת דאון. שכן, המרואיינים מדווחים שלא השתתפו במהלך התואר הראשון בקורס שהתמקד בתסמונת דאון. לבסוף, משתקפת תמונת מצב מדאיגה לפיה רוב המורים מלינים על חוסר-תמיכה מצד הנהלת בית הספר, על אווירה בית ספרית בלתי-מכילה, על חוסר הבנה מצד קולגות למצבם של התלמידים, על ציפיות גבוהות מההורים, על מחסור בדמות בת-סמכא בתחום בבית הספר ועל אדישות הקהילה למצבם של התלמידים.

ההוראה התיכונית בהווה חייבת לחתור מעבר להעברת חומר בצורה חד-ממדית. במקום זאת, עליה להכשיר תלמידים לפקוח עיניים, לפענח בתבונה מידע משלל תחומים ולשתף פעולה עם עמיתים. מחקר זה מראה שמורים אכן מעוניינים לספק לתלמידיהם הזדמנויות לפיתוח אוריינות דיגיטלית ואף מזהים את החשיבות הטמונה בכך. אולם, לפיהם, בתי הספר אינם שמים דגש על כך ואף נמנעים מעיסוק בסוגיות כלכליות או פוליטיות טעונות או מאוזלות-יד חברתיות. וכך, עם מבט צופה עתיד, בתי הספר עלולים לייצר בוגרים תמימים ונטולי חשיבה ביקורתית.

כינון מנגנון של ליווי והנחיה לאורך הקריירה יכול להניב לגננות העצמה רגשית, תמיכה מקצועית, הצמחה פדגוגית וצבירת ניסיון. במקביל, קביעת תקן של מנחה עשויה להציע לאנשי חינוך נתיב קריירה נוסף, משמעותי ומאתגר. חשוב לציין כי המחסור במנחים פדגוגיים אינו נובע מאטימות או חוסר-רצון. אלא, משכר זעום, עומס עבודה, מגבלות זמן ומקום והיעדר מנגנוני תמרוץ. בפועל, המנחה והמונחה יכולים לבצע שיחות, תצפיות, הדגמות, כתיבה, קריאה, מישוב, ניסוי וטעייה ועוד.

על בתי הספר כיום מוטל להכין את תלמידי המחר לעולם דינמי, בלתי-צפוי ומרושת אשר מנווט ונשלט על ידי טכנולוגיות חדשניות, בינה מלאכותית וזירות מקוונות. בבוא היום, יצטרכו התלמידים להניע תהליכים ולנהל פרויקטים בכוחות עצמם. לכן, מורים ומנהלים צריכים לקדם יכולות של למידה לאורך החיים ומוכוונות אוטונומית. זאת, ניתן יהיה לעשות בעזרת הישענות על ארבע הפעולות המנחות המוצגות בפריט זה.