מה מורים צריכים לעשות כשתלמידים או הורים דורשים ציון טוב יותר?
Heubeck, E. (2025). What should teachers do when students or parents ask for a better grade? Education Week, 44(24), 12–15
עיקרי הדברים:
- כדי להתמודד עם עתירות חוזרות ונשנות להעלאת ציון, הנהיגו קווי מדיניות רשמיים ונוקשים בנוגע לערעור על ציונים, כאלו שגורמים לתלמידים, הורים וסטודנטים לחשוב פעמיים לפני כל ערעור
- קבעו מראש כי ברגע שמוגש ערעור, הטקסט ייבחן מחדש על ידי רכז מקצוע, סגן מנהל, מנהל, מפקח או בודק אנונימי וייבדק במסרקות ברזל
- תעדו כל בקשה לשינוי ציון והגבילו את מספר הערעורים האפשריים ללומד לשניים או שלושה לשנת לימודים
- הזמינו את ההורים, קיימו מפגש זום או שלחו מכתב פתוח בתחילת השנה והבהירו מבעוד מועד את המדיניות לגבי בקשות אימפולסיביות להורדת ציון
- שקלו לעבור לשיטת הערכה שונה לחלוטין, שאינה מתבססת על ציונים, אלא על משובים מילוליים ושיפוט טקסטים, דוגמת שיפוט חף מציון של דיסרטציות או מאמרים אקדמיים
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא ציונים
ברמת השאיפה, ציון צריך לשקף, באופן מדויק ככל האפשר, את רמת ההבנה וההצלחה של לומד בבוחן, מבחן, מאמר, מיזם או קורס – באופן חף מהטיות. אבל, מה קורה כאשר תלמידים מערערים על הציון ועל סמכותו של המורה? או חמור מכך, הורים דורשים לקבל ציון אחר? המגמה הזו, נקראת Grade grubbing, או בעברית פשוטה נדנוד על ציון. היא נחשבת לשכיחה במיוחד, פוגעת בסמכותם של המורים וגורמת להם להרגיש נבגדים על ידי הממונים (שנוטים לצדד בתלמידים ובהורים).
היקף וחומרת התופעה
לפי מחקר מ-2023, בו רואיינו 288 מורי תיכון ומרצים במוסדות אקדמיים, ובכלל זה אוניברסיטאות פאר, עולה כי בקשות להעלאת ציון הופכות בעידן הנוכחי לדבר שבשגרה, בעיקר בלימודי תואר ראשון. לראיה, 44% מהסטודנטים מבקשים להעלות את הציון ו-82% מהמרצים נעתרים לבקשה מתוך הבנה שקל יותר לוותר מאשר להתווכח. לא פחות מדאיג, עולה כי 38% מהמרצים מעידים כי סטודנטים מתווכחים על ציונים בצורה מטרידה וכוחנית ו-33% מהמורים מספרים כי מדי שנה פונים אליהם הורים לגבי ציון.
לגבי הורי התלמידים, הם מסוגלים לפנות למורה ישירות או לשכנע את ילדם לעשות כן. גם אם מתוך כוונות טובות, חוקרי חינוך ופסיכולוגיה התפתחותית מתארים את ההתנהגות הזו כהורות הליקופטר, גוננות-יתר ומעורבות-יתר בחיי התלמידים. דפוסי ההתנהגות האלו, למען האמת, עתידים להשיג את ההיפך ולעורר תחושות של חרדה, חוסר ביטחון ודיכאון בקרב הילדים.
ההשפעה והעומס על המורים והמרצים
הלגיטימיות הניתנת לנדנוד על ציון אינה תורמת לבריאות הנפשית של המורים והמרצים, למעמדם או לסמכותם. ההיפך הוא נכון, הערעורים האלו מחריפים את עומס העבודה ואת רמת השחיקה וגורמים להם להרגיש חוסר-נוחות, חוסר-הערכה ובוז. חמור מכך, מורים ומרצים רבים חשים שדרגי ההנהלה אינם תומכים בהם כלל וכלל ומתארים מציאות בה אין מדיניות מוסדרת בנושא של ערעור על ציונים.
כיצד אפשר להתמודד עם עתירות חוזרות ונשנות להעלאת ציון?
- הנהיגו קווי מדיניות רשמיים ונוקשים בנוגע לערעור על ציונים, כאלו שגורמים לתלמידים, הורים וסטודנטים לחשוב פעמיים לפני כל ערעור
- קבעו מראש כי ברגע שמוגש ערעור, הטקסט ייבחן מחדש על ידי רכז מקצוע, סגן מנהל, מנהל, מפקח או בודק אנונימי וייבדק במסרקות ברזל
- תעדו כל בקשה לשינוי ציון והגבילו את מספר הערעורים האפשריים ללומד לשניים או שלושה לשנת לימודים
- הזמינו את ההורים, קיימו מפגש זום או שלחו מכתב פתוח בתחילת השנה והבהירו מבעוד מועד את המדיניות לגבי בקשות אימפולסיביות להורדת ציון
- שקלו לעבור לשיטת ציונים שונה לחלוטין, שאינה מתבססת על ציונים, אלא על הערכות מילוליות ושיפוט טקסטים, דוגמת שיפוט חף מציון של דיסרטציות או מאמרים אקדמיים