ככל שלמידה חברתית-רגשית (SEL) צוברת תאוצה בבתי ספר, מורים רבים למוסיקה משלבים אותה באופן פעיל ומוצלח בתוכניות הלימוד שלהם. מורים למוסיקה יכולים ליצור סביבת לימודים שמקדמת מטרות חברתיות ורגשיות גם בשיעורים פרטניים וגם בלמידה מרחוק, לבנות יחסים עם התלמידים ובינם לבין עצמם, לעודד מעורבות מוסיקלית משפחתית ולקדם פעילויות מוסיקליות שפתוחות לכולם.

התזמורת הסימפונית של פיניקס יצרה תוכנית מוזיקלית-לימודית עבור ילדי הגנים, תלמידי א'-י"ב וצוותי ההוראה באריזונה, ארה"ב. שם התוכנית הינו: Mind over Music והיא מתקיימת אחת לחודש, לאורך שנת הלימודים. התוכנית מפגישה בין מוזיקאים מקצוענים לבין גננות, תלמידים ומורים מתוך כוונה לחשוף תלמידים לעולם הפילהרמוני, לסייע לאנשי חינוך להכין מערכי שיעור מוזיקליים ולזהות כישרונות צעירים.

על מורי המוסיקה לחשוב כיצד הם יכולים לסייע לקהילה להבין באילו אופנים תורם החינוך המוסיקלי למטרות חינוכיות רחבות. פיתוח דרכים יעילות לעשות זאת דורש הבנה של העמדות ונקודות המבט של אחרים. כך למשל, בעת הופעה בפני הורים ומורים אחרים, המורה למוסיקה או התלמידים המנגנים יכולים להסביר לקהל היבטים ספציפיים של היצירה המוסיקלית, כגון קטע מאולתר של שאלות-ותשובות בין שני מתופפים

המנצח ליאונרד ברנשטיין קיים בשנים 1958 עד 1972 בניו יורק סדרת קונצרטים לילדים שבה ניסה להשיב על השאלה על מה מדברת המוסיקה. הוא שלל כמה חלופות, ולבסוף טען כי המוסיקה אינה מספרת סיפור, מציירת תמונה או מתארת רגש. לדבריו, למוסיקה יש משמעות משלה – ועל המאזינים מוטל לגלותה. ברנשטיין הקדים דור שלם של חוקרים בחינוך המוסיקלי הרואים ביכולתם של תלמידים להרהר ולדבר על החוויה המוסיקלית שלהם כלי חשוב בהתפתחותם המוסיקלית.

לימודי המוזיקה נתפסים על פי רוב כשוליים ורחוקים ובוודאי פחות רלוונטיים לתלמידים מנושאי הליבה המקובלים. בתי הספר הכלליים, בעקבותיהם המוסדות להשכלה גבוהה, ובהתאמה, גם המוסדות להכשרת מורים, שומרים את תולדות המוזיקה רק לשולי המערכת. אל מול משאבים מוגבלים וזמן מצומצם המוקדש לנושא, זקוקים המורים לדרכי הוראה חדשות ואפקטיביות לשילוב הדיסציפלינה לתוך השיעורים האחרים העוסקים למשל באמנויות הפרפורמנס (מיצג) או במסגרת הלימודים ההומניסטיים, על מנת שהנושא לא יידחק לחלוטין מחוץ למערכת.

עמדה נפוצה בקרב מומחים גורסת כי נטיות מוסיקליות הן תוצר של אינטראקציות מצטברות בין נטיות מורשות וגורמים סביבתיים המעודדים אותן. עם זאת, אין מידע מספיק בשאלה מהן הדרכים הטובות ביותר לעודד באופן שיטתי את הנטייה המוסיקלית בחינוך הקדם בית-ספרי. לפיכך, היה הכרח לבחון את הגישה המסורתית לפעילות מוסיקלית בהשוואה לגישה המודרנית של תוכנית מעוררת (stimulative). המחקר נערך באמצעות שימוש במבחן גורדון למדדים בסיסיים של הבנה מוסיקלית – Gordon's Primary Measures of Music Audiation test. השפעה משמעותית על פיתוח של נטיות מוסיקלית בסיסיות הושגה באמצעות פעילויות בתוכנית המעוררת של חינוך מוסיקלי, בשעה שפעילויות של תוכנית הלימודים המסורתית לא הראו השפעה מספקת בתחום זה. בכך, אושרה ההיפותזה לפיה ייווצר הבדל מובהק סטטיסטית ביכולת ההבחנה השמיעתית והקצבית בין ילדים שהשתתפו בתוכניות השונות.

מטרת המחקר היא להציג ולבדוק אמצעי עזר ללימוד קריאה באופן יעיל יותר מהמצוי, באמצעות לימוד קריאת מוסיקה בגן המהווה תשתית ללימוד קריאת לשון. המחקר מתייחס לשלושה מקורות לקשיים ברכישת הקריאה: א. קשיים הנובעים מכתב השפה הספציפית; ב.קשיים הנובעים מהיותו של כתב השפה סמל משני; ג.קשיים הנובעים מהפער בין השפה הדבורה לכתובה. חידושי המחקר הם בתיאוריה – זווית ראייה אחרת לקשיי קריאה ולטיפול בהם, בניית כלי חדש – שיטת תווים רכים כתשתית קריאה ראשונה, ביישום- חלוקת לימוד הקריאה לשני שלבים: שלב התשתית במוסיקה בגן ושלב הקריאה המילולית בכיתה א' ( יהודית כרמון (אבן-זוהר).