המחברת טוענת כי התכניות הניתנות להתאמה הן נהדרות אך כדי להפוך את הלמידה לאישית, הטכנולוגיה הניתנת להתאמה צריכה להיות טובה יותר.ייתכן שאחד הדברים השימושיים ביותר שאנחנו נוכל לעשות עם טכנולוגיה הניתנת להתאמה הוא ליצור בחינה הניתנת להתאמה (Vicki Davis, 2013).

המחבר הוא פרופסור לפסיכולוגיה במכללת בוסטון בארה"ב, הטוען כי הגיע הזמן לחשוב לעומק על מטרת החינוך. המחבר טוען כי בארה"ב ובמדינות מודרניות רבות אובססיביים לגבי מדידת החינוך של הילדים. שיטת הערכה זו גורמת לבית הספר להיראות כבית חרושת, שבו מודדים את החינוך על ידי בחינה של כל תלמיד, בכל תחנה לאורך המסוע, כדי לראות אם היא או הוא רכשו את המיומנויות ואת "העובדות" הספציפיות שאותן למדו והאם התלמיד/ה מוכן/ה לעבור לתחנה הבאה. המחבר טוען כי בסופו של דבר, המטרה של חינוך היא מציאת משמעות לחיים, וכל אדם צריך לעשות זאת למען עצמו (Dr. Peter Gray, 2013).

הניסיון המצטבר של המדינות המשתתפות במבחנים הבינלאומיים מצביע על כך שמדינות משפרות את הציונים של תלמידיהם בין מבחן למבחן במספר נקודות בודדות, ואת מיקומן במדרג במספר מקומות קטן. קפיצות גדולות בציונים ובמיקום הן נדירות מאד, ולעיתים קרובות אינן חוזרות על עצמן במבחן הבא. גם במבחנים הנוכחיים – כפי שאפשר לראות במצגת שהכינה ראמ"ה עם פרסום התוצאות– הרוב המכריע של המדינות שינו את ציוניהן ואת מיקומן במידה זעומה ( נחום בלס) .

במשרד החינוך ביטלו את המבחנים בכיתה א' וצמצמו אותם בשאר הכיתות מתוך אמונה שכך התלמידים יפגינו יחס חיובי יותר ללימודים. בחלק מהשכבות הציונים יהיו מילוליים בלבד. משרד החינוך הורה באחרונה לבתי הספר היסודיים לצמצם את כמות המבחנים בכל השכבות, לרבות ביטולם המוחלט בכיתות א'. דרישה נוספת קובעת כי בכיתות א' עד ו' לא ייערכו בחינות פתע מכל סוג שהוא.

הערכה היא צורך חיוני במערכת החינוך (וגם במערכות אחרות). הערכת תלמידים משמשת לאבחנת מצבם, לבחינת התקדמותם או נסיגתם, לאבחון בעיות המצריכות טיפול ולשיפור מצבם הלימודי. אולם, האם ראוי שמבחנים יהיו הדרך היחידה או העיקרית, להערכתם של תלמידים? האם אין בהם מרכיב חזק ומודגש מדי של איום על התלמידים? האם אין בהם כדי להטיל מורא על המורים עצמם, באשר גם הם עצמם נבחנים? האם אין באיום כזה להחליש מוטיבציה במקום לחזקה? ( יורם אורעד) .

המודל הסטנדרטי שהתפתח בעולם רואה בניהול ריכוזי של מבחנים אמצעי המבטיח למידה אפקטיבית, יותר מאשר הערכת ההישגים שמבצעים המורים. מודל זה התפשט והעמיק מאז שנות ה-80. הביקורת העיקרית עליו היא, שהוא מכוון להצלחה בבחינה יותר מאשר תורם לבנייה של ידע. זהו מודל המוביל למבנה אחיד של תוכניות לימודים, שאינו מותאם לשונות בהרכב התלמידים, והחמור מכל – משניא את בית הספר על התלמידים. בכנס שהתקיים בינואר, במאלמו שבשוודיה, טען חוקר החינוך פרופ' פסי סלברג מפינלנד, כי האמונה בתועלתם של מבחנים התפשטה בעולם והפכה ל"ווירוס קטלני". ( עמי וולנסקי).

ממצאים של מחקרים שונים מוכיחים כי האבחנה הדורית בהנחת ה"ילידוּת הדיגיטלית" עלולה להטעות ואף להכשיל. למשל, בנט ומתון (Bennett & Matont, 2010), חוקרים בתחום החינוך מאוניברסיטת וולונגונג באוסטרליה, מציגים מחקרים שבדקו נגישות לסביבות מתוקשבות. על-פי מחקרים אלה, בכל הנוגע לילדים בגיל בית-הספר, אין זה נכון להניח שלכולם יש נגישות יומיומית וישירה למחשב, גם אם יש להם מחשב בבית. לנגישות זו יש השפעה מכרעת על מידת ה"ילידוּת הדיגיטלית" שלהם. לצד היתרונות, חשוב להדגיש שאסור ליפול בפח שטומנת הנחת ה"ילידוּת הדיגיטלית" של הנבחנים, ויש לתת את הדעת לאפשרות של שוני רב בין הנבחנים הצעירים מבחינת הידע והיכולות שלהם בשימוש בכלים מתוקשבים. (אורית ימיני ונורית בלטיאנסקי).

מדינת ישראל תצטרף למבחנים הבינלאומיים TALIS ו-PIAAC להערכת מורים. כך הודיע שר החינוך גדעון סער למזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, בפגישתם האחרונה. TALIS הוא סקר מקיף בנושא מורים הוראה ולמידה. נושאי הסקר כוללים בין השאר תפישות ופעילויות של מורים, תנאי למידה והוראה והערכות מורים. המחזור הבא ייערך בשנת 2013. PIAAC הוא סקר נרחב המבקש לעמוד על ההבדלים בקרב אזרחי המדינות בני 60-16 מבחינת יכולת, הצלחה כלכלית וחברתית והערכה של תרומת מערכות החינוך והכשרה מקצועית לחיים. המחזור הבא ייערך בשנת 2011. הכוונה לקיים את בחינות ההערכה עוררה מורת רוח בקרב מומחים לחינוך, הטוענים כי הכוונות הטובות עלולות להתברר כהרסניות למערכת החינוך. נשיאת המכללה האקדמית בית ברל ויו"ר ועד ראשי המכללות לחינוך, פרופ' תמר אריאב, אומרת כי מדובר בנושא רגיש שעלול לגרור תוצאות בלתי צפויות: "שכר המורים ברוב מדינות ה-OECD גבוה יותר מבישראל, וממוצע התלמידים בכיתה נמוך משמעותית, ולכן יש מדדים המתאימים ל-OECD אך לא מתאימים לישראל". כמו כן , מוצגת בסקירה עמדתו הביקורתית של פרופסור ברלינר , מבכירי המומחים לפדגוגיה והכשרת מורים בארה"ב.

בהמלצת אגף פסיכולוגיה בשפ"י משרד החינוך רכש זכויות להתאמת מבחן האינטליגנציה: Woodcock Johnson III . מדובר במבחן אינטליגנציה מגיל רך (שנתיים) ועד רב שנים (בוגרים בגיל הזהב). ערכו הרב של מבחן זה בכיסוי המקיף מאד שהוא מעניק לתחומי החשיבה השונים (יכולות G). בהשוואה בין מבחני אינטליגנציה הקיימים כיום לרשות הפסיכולוגים בעולם המערבי זהו המבחן המעניק את הכיסוי הרחב ביותר להערכת יכולות החשיבה. הראמ"ה – הרשות הארצית למחקר והערכה בחינוך בראשותה של פרופ' מיכל בלר לקחה על עצמה להתאים את המבחן לאוכלוסיית ישראל וליצור לו נורמות. המבחן יותאם לאוכלוסיית התלמידים בישראל על כל רצף הגיל. לראשונה בישראל תתבצענה נורמות למבחן אינטליגנציה בשפה העברית ובשפה הערבית. בשפה העברית תתבצע התאמה גם למגזר החרדי. מגזר החברה הערבית יקבל מבחן אינטליגנציה המותאם לו ( חוה פרידמן, דני ז'ורנו).

תלמידי כיתות ח' ברחבי הארץ יידרשו לגשת מסוף מארס ועד תחילת יוני לארבע בחינות הערכה, בנוסף לבחינות הבית-ספריות הרגילות. בחלק מבתי הספר, יגשו התלמידים לארבע הבחינות במהלך חודש אחד. בנוסף על כך, ב-40 בתי ספר יידרשו תלמידים לגשת לבחינה בינלאומית נוספת. בעוד שבאופן רשמי מנחה משרד החינוך את בתי הספר שלא להקדיש את זמן ההוראה להכנה למבחנים הארציים והבינלאומיים, הלחץ שבו נתונים המנהלים והמורים, שיכולותיהם נמדדות באמצעות מבדקים אלה, גורם להם להכניס את התלמידים למשטר למידה קפדני לקראת המבדקים הללו ( טלילה נשר).

בשנת הלימודים הנוכחית ייבחנו תלמידי ישראל בשלושה מבחנים בין־לאומיים: פירלס, טימס ופיזה. המבחנים הבין־לאומיים משתלטים בהדרגה על מערכת החינוך. הכנה ישירה למבחנים מזיקה להוראה וללמידה; אימוץ נבון של עקרונותיהם עשוי להועיל. מורים מתבקשים לעמוד על המשמר: מתי הדרישה להכין את התלמידים למבחנים מזיקה ומתי היא מועילה . כאשר הופכים את המבחנים הבין־לאומיים לעתירי סיכון ומשדרים למערכת שהם נושאים בחובם משמעויות של שכר ועונש עבור אנשי החינוך המעורבים בהם, המבחנים מחטיאים את מטרתם והתוקף שלהם נפגע, ולא זו בלבד אלא שהם עלולים לגרום למערכת החינוך נזקים כבדים. בדיקת ההשפעה של המבחנים הבין־לאומיים על איכות ההוראה מראה שיש בה סיכון וסיכוי. הגורם המכריע לסיכון או לסיכוי איננו המבחן עצמו, אלא האופן שבו מערכת החינוך מתייחסת אליו. קבלת החלטה המחייבת את המערכת להראות שיפור הישגים מהיר והעברת מסרים מערכתיים תקיפים בנידון מסכנות את איכות ההוראה, משום שהן הופכות את המבחן ל"עתיר סיכון" וגורמות להכנה אינטנסיבית לקראתו ( ענת זוהר).

מחקר TIMSS הוא אחד ממחקרי הארגון הבינלאומי להערכת הישגים בחינוך ה-IEA. המחקר בוחן את רמת השליטה של תלמידי כיתות ח' בתחומי המתמטיקה והמדעים, תוך התייחסות לתוכנית הלימודים המיועדת, המופעלת והמושגת בכל אחת מהמדינות המשתתפות. המחקר מאפשר מעקב אחר מגמות ההתקדמות לאורך זמן בכל מדינה (השוואה בין השנים השונות שבהן מועבר המבחן), וכן השוואה בין המדינות המשתתפות. המחקר הוא מחקר אורך מחזורי, הנערך אחת לארבע שנים. ישראל השתתפה בו בשנים 1995, 1999, 2003 ו- 2007, וצפויה להשתתף שוב בשנת 2011. במהלך חודש מאי 2011, ייערך מחקר טימס בכ-60 מדינות ברחבי העולם ובהן ישראל. בישראל ישתתפו במחקר כ-4,500 תלמידי כיתות ח' שיידגמו באקראי ב-150 בתי ספר (כיתה בכל בית ספר).

מחקר הערכה מעניין, שיטתי ומועיל של ארגון החינוך ב OECD המבוסס על סדרות הנתונים והמידע שהופקו ממבחני PISA לגבי ניצול הזמן של תלמידים בבית הספר ומחוץ לו. מה הם התנאים שמבטיחים ניצול יעיל של זמן התלמידים? באילו שיעורים ניצולת הזמן מבטיחה התקדמות טובה יותר וכיצד קובעים זאת. ניתוח הנתונים והממצאים מבוסס על מבחני PISA משנת 2006 במדינות שונות בהן נערכו הבחינות ובהם נערכו גם ראיונות עם התלמידים והמורים. המחקר מראה באילו מקצועות לימוד במדינות שונות מקדישים התלמידים יותר זמן למידה בביה"ס ומחוצה לו וכיצד זה משפיע על הישגיהם בבחינות PISA.