כמה מהחוקרים המוערכים בארצות הברית בתחום טיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים הרצו ב"כנס הארצי הרביעי לחינוך למצוינות בישראל". הכנס התקיים באוניברסיטת חיפה בחופשת הפסח. את הכנס ערך האגף למחוננים ומצטיינים במשה"ח, בשיתוף עם האוניברסיטה. ברב שיח בכנס בנושא "בין מצטיינים למחוננים", לא הביעו החוקרים האמריקנים תמיכה באבחנה הקיימת בישראל בין שתי אוכלוסיות התלמידים. פרופ' רנזולי טען, כי ריבוי הגדרות, כמו "מחונן על", "מחונן" ו"מצטיין", הוא בעייתי. לדבריו, הגדרות אלו מותחות גבולות ומחלקות לקטגוריות, ולכן מונעות מתן הזדמנויות שוות לתלמידים. לטענתו, כאשר תחום מסוים מרתק תלמיד, הוא יתאמץ להצליח בו ועשוי להגיע להישגים גבוהים יותר מאשר תלמיד מחונן שאינו מתעניין בתחום זה. מה שחשוב הוא הכוח המניע את התלמיד להצליח בתחום מסוים.

הציפיות שבתקופת נשיאותו של אובמה תעבור מערכת החינוך האמריקאית שינוי לטובה נכזבו. המאמר, שנכתב לאחרונה בעיתון הבריטי Financial Times, מגלה כי המדיניות החינוכית של אובמה ממשיכה בקו של מעורבות יתר בחינוך במקום חיזוק העצמאות של מחוזות החינוך. התהליך של turnround הוא אחד מהאסטרטגיות של האג'נדה החדשה לבתי הספר שגיבש נשיא ארה"ב אובמה, אג'נדה שתכנית הדגל שלה היא "המרוץ לצמרת" (Race to the Top). התכנית מציגה רעיון פשוט אך שנוי במחלוקת: מתן תמריצים עבור חדשנות. תכנית "המרוץ לצמרת" מעניקה כסף לבתי ספר הנמצאים במחוזות שיכולים להוכיח שיש להם אסטרטגיות חדשות לשיפור ההוראה ולשיפור התוצאות. מורי העיר הצביעו באוקטובר 2010 בעד התכנית של תשלום לפי ביצוע המבוסס על ציוני המבחנים של התלמידים, חידוש ששר החינוך האמריקאי והנשיא אובמה עודדו.

התלמידים הקוריאנים אינם מביישים את ארצם במבחנים בינלאומיים. במבחן פיז"ה של ה-OECD שבדק את רמת הבנת הנקרא של תלמידים ביותר מ-70 ארצות, קוריאה לקחה, יחד עם פינלנד, את המקום הראשון. אבל בניגוד למדינת ישראל הרי בדרום קוריאה מבינים עתה כי זהו לא בהכרח המנוף להצלחה הכלכלית. קוריאנים רבים מודאגים מכך שמערכת החינוך הנוכחית אמנם מאתגרת אקדמית את התלמידים, אך "אינה מכינה אותם לעבודה בתעשייה ובחברה". דרום קוריאה מבינה עכשיו שכדי להשתלב בזירה הגלובלית ככוח בעל זהות ייחודית, עליה לשים כעת דגש על יצירתיות.

דיאן רביץ', בכירת ההיסטוריונים של החינוך האמריקני, מציעה לשים קץ לרפורמות מבניות דוגמת "אף ילד לא נשאר מאחור" ולהתמקד בשיפור מעמיק ומתמשך של תכנית הלימודים וההוראה. כל זה צריך להתחיל בהגדרה של מטרות החינוך האמריקני . החינוך הציבורי בארה"ב נתון היום בסכנה. למרבה האירוניה, הניסיונות לתקנו גורעים מאיכותו ומסכנים את עצם קיומו. עלינו לפנות לתיקון בתי הספר שלנו, להנחיל בהם תוכני למידה אמיתיים ולשקם את התנאים המאפשרים למידה. יש לעודד בתי ספר להשתמש במדדי הישגים חינוכיים המתאימים לחומר הלימוד – למשל עבודות מחקר בהיסטוריה, חיבורים וסיפורים בספרות, פרויקטים מחקריים במדעים, המחשות של יכולת מתמטית, שיחות מצולמות או מוקלטות בשפה זרה, הצגות ותערוכות בתחום האמנויות ושאר הפגנות למידה. ציוני מבחנים גם אינם אמורים לשמש מדד בלעדי לאיכות בית הספר. כל מדינה צריכה להקים צוותי בדיקה שיעריכו את התנאים הפיזיים והחינוכיים במוסדותיה, שיוודאו שנלמדת תכנית לימודים מלאה (ולא רק במקצועות הנבחנים) ויסקרו את איכות ההוראה והלמידה.

הענקת תמריצים כספיים למורים, במטרה לשפר את הישגי התלמידים, הפכה בשנים האחרונות למהלך פופולארי במערכות חינוך ברחבי העולם. כך, למשל, החל משה"ח האמריקני להפעיל בשנת 2010 62 תכניות להענקת תמריצים למורים ב 27- מדינות. מסמך שפרסם החודש פרופ' רולנד ג'י פרייאר, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, מטיל ספק באפקטיביות של הענקת תמריצים למורים ככלי לשיפור הישגי התלמידים. שם המסמך "תמריצים למורה והישגי התלמיד; עדות מבתיה"ס הציבוריים בעיר ניו-יורק". המסמך מתאר ממצאי בדיקה מקיפה, שנערכה ב 198- בתי"ס בניו-יורק בהם יושמה תוכנית להענקת תמריצים כספיים למורים בשלוש השנים האחרונות. בבדיקה לא נמצאה כל הוכחה לכך שהתמריצים אכן הביאו לשיפור בהישגי התלמידים.

עיקרי הרצאתו של ד"ר קובי גוטרמן ביום עיון במכללת אורנים בנושא הביולוגיה מאחורי הפדגוגיה: זיכרון ריגושי והשפעותיו על הוראה ולמידה. ההרצאה עסקה במחקר העדכני על הקשר בין המוח, הלמידה והרגשות והביא את המחקר היישומי בשילוב עצות וטכניקות לחיי יום יום בכיתה, מה קורה במוחם של תלמידים וכיצד הם מגיבים לאיום ולמצבי עקה. כיצד אפשר לעזור טוב יותר לתלמידים להתמודד עם דרישות ביה"ס, עם חרדת מבחנים ועם סערת רגשות. ד"ר קובי גוטרמן נתן הסבר מרתק על מבנה המוח והסביר את תפקידו בהגנה על חיינו תוך מתן דוגמאות מחיי יום יום. מה גרם ליובל לשכוח כיצד מאייתים מילה שלבטח ידע כיצד מאייתים ומה הקשר בין אמירתו כי היה בלחץ לבין הגנה על חיינו? לא בכל מצב נוכל כמבוגרים למנוע את השתתפותנו הפעילה ביצירת מצבי לחץ אצל התלמידים. לעתים גם אנו חשים מאוימים ומגיבים בהתאם. אולם הידיעה על פעולתו של מנגנון זה נותנת בידינו הן את התבונה לנהוג אחרת והן את ההבנה והידיעה כי תלמיד שמוחו "נשטף" קורטיזול לא יוכל ללמוד ולזכור מידע חדש עד שמוחו יגיע לאיזון כימי.

תוצאות מבחני פיז"ה גורמות לאי נחת במערכות חינוך בעולם ולא רק בישראל. ההשפעה של מבחני פיז"ה על החשיבה החינוכית חורגת מעל ומעבר לחשיבותן החינוכית וזו רק שאלה של זמן עד שתקום תנועה פדגוגית בינלאומית אשר תצא חוצץ נגד מבחני פיז"ה. המאמר הנוכחי מתאר את הדיונים שהתעוררו בשבדיה ובגרמניה לגבי תוצאות תלמידיהן במבחנים הבינלאומיים, כגון: מבחן פיז"ה. בעקבות תוצאות תלמידיהן במבחן פיז"ה, ניסו שבדיה וגרמניה לחפש מודלים חדשים ונורמות מדיניות מחוץ לגבולות המדינה. גרמניה פנתה למודלים החינוכיים המיושמים בפינלנד ובשבדיה, הנחשבות למדינות הנמצאת בחזית המדיניות הפדגוגית. ( Ringarp Johanna, Rothland. Marti ).

מטרת המאמר הנוכחי הינה להאיר את סוגיית חזרתן הבלתי נמנעת של רפורמות בית- ספריות. לשם כך מציג הכותב שלוש דוגמאות, ובהמשך בודק כיצד ניסו חוקרים להסביר את חזרתן של רפורמות בית-ספריות; ולבסוף, מאחר שההסברים המוכרים מתעלמים מראיות רבות או פוסחים עליהן, מציע הכותב חלופות שיביאו בחשבון גם את הראיות הסותרות. נקודה חשובה נוספת היא שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי. אי-הבנה של הגורמים הרלוונטיים עלולה לגרום ליישום של פתרונות לא מתאימים, לבזבוז אנרגיה ולייאוש מצטבר. הכלים שיש בידינו כדי להבין את הדברים אינם אלא מטפורות פגומות שבאות במקומה של מחשבה מעמיקה. ניתן לשפר את המצב על ידי צבירת מידע על רפורמות מסוימות והתחקות על קורותיהן. אפשר לעשות עוד יותר על ידי לימוד ארוך טווח של רפורמות בניהול, במבנים בית-ספריים, בתכניות לימוד ובהוראה, במטרה לזהות בהן דפוסים חוזרים. כמו כן, אפשר לשפר את המצב על ידי בחינה מדוקדקת של ההסברים החלופיים שהוצעו כאן ובמקומות אחרים ועל ידי הערכתם לאור הנתונים ( קיובן, לארי).