בצרפת נהוגה הפרדה בין דת למדינה, ובתי הספר הציבוריים נמנעים מחינוך דתי או אמוני. עם זאת, במסגרת שיעורי פילוסופיה, אזרחות ומוסר לומדים התלמידים על הדת כתופעה חברתית ומועברים להם מסרים דמוקרטיים ברוח ערכי הרפובליקה: חופש, שוויון, אחווה, צדק ודחייה של כל סוגי האפליה. שיעורים אלה מציבים לאנשי החינוך בצרפת אתגר מורכב, שכן צרפת היא מדינה חילונית ביותר, אך עם אוכלוסייתה נמנים נוצרים קתולים רבים והקהילות הגדולות ביותר באירופה של מוסלמים ושל יהודים.

אלן בלום, מרתה נוסבאום ואנדרו דלבאנקו טענו כי משבר הדמוקרטיות המערביות הוא משבר ערכים הנובע מהזנחת החינוך ההומניסטי ומניוונו במערכת ההשכלה הגבוהה. מעמדה זו עולה כי ירידת קרנם של מדעי הרוח באקדמיה, במערכת החינוך ובציבוריות הישראלית כולה היא סימפטום של מחלה הגורמת גם להסתאבות ולהתפוררות הסולידריות בחברה הישראלית. מחלה זו, הנפוצה בארץ ובעולם, היא ניאו-ליברליזציה של חייה הרוח והתרבות והכפפת החינוך, ההשכלה והשיח הערכי-נורמטיבי לאידיאולוגיית השוק "החופשי" ולהיגיון התועלתני של "שורת הרווח".

למידה חברתית ורגשית (SEL- Social and emotional learning) מוגדרת כתהליך שבאמצעותו ילדים ובוגרים רוכשים ומיישמים מיומנויות ליבה המאפשרות להם לזהות ולנהל רגשות, לארגן ולהשיג מטרות חיוביות, להעריך את נקודת מבטו של הזולת, לכונן ולשמר יחסי תמיכה, להחליט באופן אחראי ולנהל מצבים פרטיים ובין-אישיים באופן בונה.

משחקיות או מישחוק הלמידה הפכו בשנים האחרונות למושגים כמעט הכרחיים בהקשרים אינטר-דיסציפלינריים רבים. כאשר מדברים על מישחוק, Gamification, מתכוונים למעשה להכנסת עיצוב משחקי להקשרים ולתכנים לא-משחקיים או לימודיים. מורים וחוקרים מבקשים למשחק את תכני הקורסים, את השיעורים בכיתות, כדי לעודד ולהגביר את סקרנותם של התלמידים ולהקל על הלמידה בעידן של הסחות רבות. הלומדים עצמם, חשוב להזכיר, בני הדור הדיגיטלי, מצפים שטכנולוגיות דיגיטליות יכללו בהוראה ובלמידה בתוך הכיתה ומחוץ לה.

ספרות המחקר העוסקת בסטודנטים בני ובנות הדור הראשון במכללות מתמקדת במידה רבה באתגרים, במכשולים ובחסמים שהם עלולים לחוות עם כניסתם בשערי המוסדות להשכלה גבוהה. לעומת זאת, שאלת זהותם כלומדים, learners, לא בוררה די הצורך, ואין בידנו עדיין תשובה בהירה על השאלה כיצד תופסים אותם החוקרים ככאלה. סקירה שיטתית זו מבקשת לענות על צורך זה, למלא פער מחקרי זה. הסקירה בוחנת את האופן באמצעותו חוקרים לומדים וממשיגים את הסטודנטים בני הדור הראשון כלומדים.

ניידות של מרצים בכירים, תנועה ומעברים בין מדינות ובין תרבויות, נחשבים לצעד מבורך וחשוב במהלך הקריירה האקדמית בהשכלה הגבוהה (Kim, 2017). אך על אף שכיחותה ההולכת וגוברת של התופעה בקרב מורי מורים ברחבי העולם, בישראל היא עדיין לא מקובלת. זאת למרות דרישות המועצה להשכלה גבוהה לשפר ולהעלות את רמת הסגל ולקדם ולעודד אפשרויות מחקר בינלאומיות (Yemini et al., 2017).