בשעת משבר, קשה במיוחד לעורר מוטיבציה בלומדים. ואולם, אם ניצוק בו משמעות וערך בעיני הלומדים, נוכל לעורר בהם תחושות של התפתחות ואפילו של ריפוי. כל מה שצריך זה להפוך את התוכן או התהליך למשהו ששייך גם ללומדים ולא רק לנו, ואז ייווצר החיבור שיחולל תחושת ערך. הנה שש פעולות שאפשר לשלב עם כל עולם תוכן, גם כזה שלא נתפס כמעניין:

המחקר הנוכחי בחן את ההשפעה של דפוס חשיבה צומח (growth mindset), כלומר התפיסה שיכולת היא תכונה מתפתחת באדם, על תהליכי למידה ועל תוצאותיה. 138 תלמידי כיתה י' הוקצו לאחת משתי קבוצות באופן אקראי: קבוצת הניסוי (שבה החוקרים קידמו דפוס חשיבה צומח) וקבוצות הביקורת. ממצאי המחקר הראו שלקידום דפוס חשיבה צומח יש יתרונות למוטיבציה, לתפיסת העומס הקוגניטיבי של הלמידה ולביצועי הלמידה. יש לעצב סביבה ופרקטיקות הוראה ולמידה אשר מעודדות דפוס חשיבה צומח בקרב תלמידים.

שימוש במבחנים עתירי-סיכון, שנועדו להשוות בין מדינות, מחוזות, בתי ספר, מורים ותלמידים, הפך בשנים האחרונות בסיס לרפורמות חינוכיות ברחבי העולם. למרות שמבחנים יכולים להיות אינפורמטיביים, מבחנים עתירי-סיכון מבוססים על גישה המיישמת תגמולים וסנקציות המותנים בתוצאות המבחן. למבחנים אלה השלכות שליליות רבות על איכות החינוך. מאמר זה מציג את תאוריית ההכוונה העצמית ואת העקרונות המוטיבציוניים המסבירים את ההשפעות המזיקות של מבחנים אלה על מורים ותלמידים כאחד.

בתי הספר כיום נוטים לאמץ "טרנדים" חינוכיים ולהשתמט מהשגת יסודות ההוראה, תכליותיה הפנימיות – הבנה והנעה להבנה. כדי לחזור ולהתקדם אל התכליות היסודיות של ההוראה, מציע המאמר תפיסה עיונית ומעשית של הבנה והנעה להבנה. התפיסה העיונית ממשיגה הבנה כייחוס וכביצוע. התפיסה המעשית מיישמת את תאוריית ההכוונה העצמית על הנעה להבנה. כמו כן, המאמר מראה שהבנה (קוגניציה) והנעה להבנה (מוטיבציה) אינן ממלכות נפרדות. תכלית המהלך המושגי הזה היא לסייע להוראה לחזור ולהתקדם למטרה המהותית שלה.