הסקירה, אשר נכתבה ע"י עמי סלנט, בוחנת את הגורמים לכישלון ההטמעה של טאבלטים במערכות חינוך בארץ ובעולם. ניתוח גורמי הכישלון בארה"ב וגם בישראל מלמדים כי מרבית המורים בחו"ל ובישראל ראו בטאבלטים פלטפורמה לספרים דיגיטליים ולא אמצעי לאתגור התלמידים ליצירת תוצרים דיגיטליים, ליצירתיות ולשיתופיות. במתכונת הפדגוגית הקיימת בישראל (וגם בחו"ל) יש פער בין תוכניות הלימוד הקיימות בבתי הספר היסודיים ובחטיבות לבין תפיסת ההפעלה הפדגוגית הגמישה הנדרשת על ידי המורה בכיתה. כל עוד פער זה לא ייפתר ע"י תוכניות לימוד חדשניות והרחבת האוטונומיה למורים בבתי הספר, אין סיכוי בשנים הקרובות שנראה כניסה מאסיבית של אייפדים/טאבלטים ללמידה פעילה ומשולבת בכיתה. אבל יבוא יום, אם זה בעוד עשור או בעוד שני עשורים, שהטאבלטים יהיו חלק בלתי נפרד מההוראה והלמידה (עמי סלנט).

מאמר זה מבוסס על סקירת ספרות שיטתית הרלוונטית לשילוב כיתתי של טכנולוגיות מחשב בבתי ספר. המטרה של סקירה זו היא להשיג השקפה מצטברת אודות השימושים, ההשפעות והיישומים של יוזמות מחשוב 1:1 עבור ילדי בית ספר. בשונה מסקירות קודמות, מחקר זה אינו מוגבל למדינות מסוימות או לטכנולוגיות מסוימות. הוא כולל כל מכשיר שמשמש במחשוב 1:1 (לא רק המחשב האישי) ובתי ספר ברחבי העולם. המאמר חוקר את הנושאים שנחקרו לגבי שימוש 1:1 בבתי ספר ומציג גם שימושים שלא נחקרו עדיין אך צריכים להיות חשובים למחקר (Islam, M.; Gronlund, Ake, 2016).

המאמר מציג טענה מרכזית אחת: העולם הטכנולוגי עובר בשנים האחרונות מהפיכה שמשנה סדרי עולם. זוהי לא עוד מערכת הפעלה כזו או אחרת, או מודל חדש של טלפון. השינויים הם כל כך משמעותיים שהם משנים את אורח החיים של רובינו ובוודאי שאת אורח החיים של ילדינו ונכדינו. השינוי הוא מהותי כל כך שהוא דומה לשינוי שעבר העולם עם הופעת המכונית. לאור טענה זו, יציג המאמר את נקודות המפנה בשביל שבין טכנולוגיה בחינוך, זו שאנו מכירים כ-4 עשורים, לבין הטכנולוגיה המשחרת על פתחינו היום (זו שמזמנת לנו הזדמנויות חדשות ואתגרים חדשים) וההשלכות האפשריות שלה על עולמינו – עולם החינוך והתרבות אותו אנו רוצים ליצור. בסופו של מאמר זה, אציג מצע למתווה מחקר ופיתוח ותכנית הטמעה שאפשר להתחיל ליישם מחר בבוקר – כך שאין זה מאמר של טענות ללא הצגת חלופות יישומיות (חנן יניב).

ג'יי הורוויץ עורך השוואה מרתקת בין קורסי המוּק לבין מפעל חינוכי אשר התנהל בארה"ב לפני כמאה שנים: "לא פעם אני קובל בדפים האלה על העדר הראייה ההיסטורית של התקשוב החינוכי ועל כך שכל יזם חושב שהוא ישחרר את החינוך מתרדמת מתמשכת וימציא את החינוך מחדש. אבל אין זה אומר שאני בקיא מספיק בהיסטוריה של החינוך. גם לי יש המון שאני יכול, וצריך, ללמוד. ולפעמים הלמידה הזאת חושפת אותי לפנינים בלתי-צפויות. כך קרה כאשר קראתי בבלוג Hybrid Pedagogy מאמרון של קית ברנן: The Victorian MOOC. ברנן מביא את הסיפור של ה-Society to Encourage Studies at Home, פרויקט לימודי/חינוכי שיזמו נשים מהאצולה של בוסטון בתקופה שההשכלה הגבוהה עדיין הייתה חסומה לנשים. בין השנים 1873-1897 פעילות האיגוד יצרו מערכת לימודית ענפה שאפשרה לנשים ללמוד במגוון רחב של תחומים" (ג'יי הורוויץ).

ג'יי הורוויץ במבט רטרוספקטיבי לרגל עשור לבלוג החשוב שלו "למידה, אינטרנט … ומה שביניהם": "במשך שנותיו הראשונות הבלוג הזה עסק בעיקר בפוטנציאל של ה-WWW לפתוח את עולם המידע ללומדים שעד אז יכלו לינוק מידע כמעט באופן בלעדי מספרי הלימוד. בנוסף, התלהבתי מיכולתם של כלי Web 2.0 ליצור למידה פעילה שמעמידה את הלומד במרכז. פעמים רבות כתבתי על בלוגים ועל כלים שיתופיים למיניהם והדגשתי שכאשר כלים כאלה נמצאים בידיהם של הלומדים החינוך הופך לממוקד לומד. הדגשתי גם שהנגישות לעולם פתוח ובלתי-מוגבל של מידע מאפשרת סוג חדש של קשר בין מורה לתלמיד ומכרסמת בסמכות המסורתית של המורה. במהלך השנים אמירות כאלה הצליחו להשתרש בשיח החינוכי עד שהן נעשו לקלישאות, אבל על אף העובדה שמשמיעים אותן באופן תדיר, קשה להגיד שהן באמת התממשו, או הביאו לשינוי המיוחל" (ג'יי הורוויץ).

בעשור שעבר, מחברי המאמר הציגו מודל לתיאור ואפיון של מרכיבי פלטפורמה ללמידה מקוונת. כיום, מטרת מאמר זה היא להעריך ולשדרג מודל זה. במהלך תקופה זו, דברים רבים השתנו ברשת (ההכנסה של רשתות חברתיות, פרוטוקולים חדשים של מולטימדיה וכו'): מה השתנה בפלטפורמות הלמידה המקוונת? כיצד להעריך את פלטפורמות הלמידה המקוונת כיום? במאמר זה מודל ההערכה יעודכן ולאחר מכן ישמש כדי להעריך את הפלטפורמות הקיימות הידועות ביותר (Ballarano, Alessandra; Colace, Francesco; De Santo, Massimo; Greco, Luca, 2016).

בעקבות ההכללה של פעילויות הנתמכות מבחינה אלקטרונית, המחברים צופים שבעתיד הקרוב האות 'e' ב'למידה מקוונת' ('e-learning'), המציינת את השימוש במדיה האלקטרונית ובטכנולוגיות תקשורת ומידע בחינוך, תושמט ול'למידה מקוונת' יתייחסו פשוט כאל 'למידה' ('learning'). מאמר זה מציג ניסיון בהבנת הגורמים לשינוי השם ובחיזוי תוצאותיו (Paiva, Joao; Morais, Carla; Costa, Luiza; Pinheiro, Ana, 2016).

ג'יי הורוויץ מייחד את המאמרון שלו למה שהוא מוצא כנקודת אור בתחום התקשוב החינוכי: "ואם, למרבה ההפתעה, נקודת אור כזאת באה מלמעלה, ממקומם של מעצבי המדיניות, כדאי ורצוי לציין זאת. כאשר אדם בעל תפקיד מרכזי, אדם שבכוחו להשפיע, מבטא גישה חינוכית אמיתית כלפי התקשוב, זה בהחלט ראוי לציון. כך היה לפני שבוע כאשר קראתי מאמרון של ג'וסף סאות (South) המנהל של המשרד לטכנולוגיה חינוכית בממשל האמריקאי. מעניין לציין שהמאמרון התפרסם ב-Medium שהוא מרחב אינטרנטי פתוח המפרסם מאמרונים על מגוון נושאים מגישות מגוונות. בתוקף תפקידו סאות בוודאי היה יכול לפרסם את דבריו בדרכים רשמיות, וסביר להניח שמסמכים רשמיים אכן מתפרסמים כך. לאור זה ההחלטה לפרסם על גבי פלטפורמה פומבית מעידה על הרצון של סאות לא סתם להסביר את שורשי המדיניות שלו, אלא גם לעורר התייחסות" (ג'יי הורוויץ).

רותי סלומון ואסף עמית ממכון מופ"ת היו השנה בכנס BETT ומובאים פה רשמיהם. סלומון כותבת בבלוג שלה כך: "גם השנה נסעתי ל-Bett Show בלונדון, יריד הטכנולוגיה החינוכית הגדול בעולם. אני לא בטוחה כמה אנשים היו שם, אבל קראתי שתי גרסאות שונות 34,000 ו-45,000 ומ-128 ומדינות שונות בעולם!! כך שבכל מקרה מדובר במסות גדולות…היה ענק, מרשים, מבלבל.. וכרגיל קצת מאכזב. כי בסופו של דבר, מלבד כמה רעיונות מרעננים וחדשניים, רוב הטכנולוגיה פותחה לשרת את מבנה הכיתה המסורתית" (רותי סלומון, אסף עמית).

שחר עוז מסכם בבלוג שלו את רשמיו מתערוכת הטכנולוגיה למערכות החינוך BETT 2016 בלונדון. "הכנס ארך ארבעה ימים והתארחו בו מאות דוברים, עשרות דוכנים, יזמים, סטארטאפים, חברות גדולות וכאלה צעירות, מנהלי בית ספר ומורים", כותב עוז. הדיווח כולל מידע מעניין על הרצאות, מערכות ניהול למידה, לימוד תכנות, משחקים וצעצועים לימודיים, ופיתוחים טכנולוגיים אשר הוצגו בתערוכה (שחר עוז).

המטרה של מחקר זה הייתה ניסיון לחקור את התוצאה של השגת חשיבה ביקורתית של לומדים כאשר הפיתוח שלה מוחדר לתוך הוראת נושא לימודי עם תמיכה פדגוגית וטכנולוגית. אסטרטגיית הכיתה ההפוכה יושמה כדי לשלב את הלומדים בהכנה ללמידה מקוונת לפני השיעור, דיון קבוצתי כיתתי בתוך כיתה דיגיטלית ולמידה מורחבת לאחר השיעור תוך שימוש בפלטפורמה של למידה חברתית. מבחני החשיבה הביקורתית מצאו שלתלמידים היו ביצועים טובים במשימות של זיהוי ההיפותזה, אינדוקציה ודדוקציה; ומספר הישגים במשימות של הסבר והערכה (Kong, Siu Cheung, 2015).

מאמר זה העריך באיזה אופן אקדמאים באוניברסיטה בגודל בינוני בבריטניה השתמשו במכשירי האייפד שלהם לצורך הוראה. האקדמאים התייחסו לתמיכה פדגוגית פורמלית ולנגישות של תלמידים למכשירי אייפד כחשובים עבור שימוש אפקטיבי במכשירי האייפד שלהם לצורך הוראה (Aiyegbayo, Olaojo, 2015).

ג'יי הורוויץ עומד במאמרון זה על משמעותה של הוראה מותאמת אישית בהקשר של תקשוב חינוכי: "אף אחד לא יחשוד בי שאני רואה טעם בכיתה שבה התלמידים יושבים מול מסכים וזוכים ל-"שיעורים" שבהם יישום דיגיטאלי כלשהו "מעביר" אליהם "ידע" ומתרגל אותם כדי לבדוק אם אותו "ידע" נרכש בצורה יעילה. כבר כתבתי כאן פעמים רבות שבעיני "הוראה" כזאת היא עיוות רציני של הרעיון של "התאמה אישית". ובכל זאת, אני נוטה להשתכנע ש-"הוראה" מהסוג הזה עתידה לכבוש את החינוך" (ג'יי הורוויץ).

המאמר מתבונן בהתפתחויות בתחום ההוראה המקוונת והוראה בסיוע מחשב, תוך התמקדות במאמצים להשתמש בנתונים שניתן לאסוף בעת שהתלמידים מבצעים פעילויות למידה תוך שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות כדי לספק משוב ספציפי וכדי להדריך תכנון לימודים מותאם-אישית. המאמר מציין את AltSchool, רשת קטנה של בתי ספר שנוסדה על ידי מקס ונטילה (Max Ventilla). נושאים אחרים כוללים קורסים מקוונים פתוחים רבי משתתפים (MOOCs) ועלייתן של ההשקעות בחברות של טכנולוגיה חינוכית (Byrnes, Nanette, 2015).

ג'יי הורוויץ מפנה את תשומת ליבנו לכתבה מהוושינגטון פוסט המדווחת על שביתת מורים בעיר סיאטל שבוושינגטון: " לפני כשבוע השביתה הסתיימה, עם הישגים למורים כמו ההעלאה הראשונה במשכורת מזה שש שנים כדי לעדכן ליוקר המחייה. אבל אחד ההישגים אולי נראה טיפה יוצא דופן – המורים דרשו, וקיבלו, שתלמידי בתי הספר היסודיים יקבלו שלושים דקות של הפסקה למשחק כל יום. אכן, על מנת לדחוס כמה שיותר "למידה" לתוך יום הלימודים, בתי ספר רבים במערב מקצצים ב-"מותרות" כמו הפסקות בין השיעורים שבהם התלמידים יכולים לשחק באופן חופשי. הציפיה היא שככל שהתלמיד יושב בכיתה מול המורה הוא יקלוט עוד "ידע", או לפחות את ה-"ידע" החשוב שניתן למדוד במבחנים" (ג'יי הורוויץ).

במאמר זה מציגים המחברים את הערך של היישומונים ביישום פדגוגיה עדכנית בסביבה דיגיטלית, ואת הפוטנציאל שלהם לקידום ושינוי מהותי בהתאמה אותנטית של ערכת החינוך למאה ה-21. הם מציעים מאפיינים של יישומונים הטובים לחינוך, כעוגנים לבחירה מושכלת של יישומם בשדה החינוכי, ומתייחסים לאופני הטמעה מיטבית שלהם. המחברים צופים כי היישומונים המקוונים "הקטנים", יעצבו שינוי גדול בהטמעת הטכנולוגיה בחינוך, בדומה למהפכה השקטה שהם מחוללים בחיי כל אזרח בעולם הדיגיטלי (עידית אבני, אברום רותם).