תקציר מאמר חדש בנושא השתתפות בקורסים פתוחים מקוונים מרובי משתתפים בתוכנית להכשרת מורים בישראל

סקירה זו עוסקת במודל תוכניות הכשרת מורים מעוגנות שדה שנוצר כיוזמה מקומית של בתי ספר ומחוזות בארצות הברית בשל מחסור במורים באזורים עירוניים שבהם חיות אוכלוסיות תלמידים מגוונות. מודל זה פותח בהשראת המודל הרפואי, הנשען על התנסות מעשית קלינית של מתמחים לרפואה בשדה בטרם יתחילו לעבוד בפועל. כפי שהדבר נעשה במודל הרפואי, אף בתוכניות הכשרת מורים מעוגנות שדה מציעים הכשרה ייחודית, המעניקה הזדמנות להתנסות מעשית מקיפה בבתי ספר, נוסף להכשרה תאורטית ואקדמית המשולבת בפרקטיקום. לצד תוכניות הכשרת מורים מסורתיות מבוססות אוניברסיטה, שהמיקוד בהן הוא אקדמי ותאורטי בעיקר, והן מציעות הזדמנויות מועטות להתנסות מעשית למתכשרים להוראה בטרם כניסתם לעבודה בפועל כמורים, החלו לצוץ תוכניות הכשרת מורים חלופיות שבהן מודגש הפן הטכני והפן המקצועי של ההכשרה. בתווך, במעין מרחב שלישי, בין שני מרחבי תוכניות הכשרת המורים הללו, פועלות תוכניות מעוגנות שדה.

מאמר זה מציג מחקר שנערך במספר תוכניות להכשרת מורים בארה"ב שמברר את הקשר והתרומה שיש להתנסויות של מתכשרים להוראה לחוללות עצמית שלהם. המאמר מציע הסברים לקשר ותרומה אלה ואת ייחודיותם של ממצאים אלה לאור מחקרים אחרים שנעשו בתחום. במאמר ישנן מספר המלצות הנוגעות למרכיבי התוכניות להכשרת מורים כדי לתרום באופן משמעותי לחוללות העצמית של המורים ולאפשר להם לחוות באופן מוצלח אתגרים והתמודדויות הקשורים עם מקצוע ההוראה.

מאמר זה מתאר מחקר, שבוחן את ההזדמנויות העומדות בפני מתכשרים להוראה בתוכניות להכשרת מורים בפינלנד, בנורבגיה ובארה"ב לשוחח על התנסותם המקצועית בפרקטיקום. המאמר מאפיין את הגורמים המאפשרים שיח כזה ומציב תובנות חשובות בנוגע לתנאים המקדמים את החיבור בין הידע התיאורטי לידע הפרקטי בהכשרת מורים.

מחקר זה עוסק בתפיסות של חונכי מורים מתחילים לגבי חונכות טרם הכשרתם כחונכים. בישראל, על כל המורים המתחילים לקבל תמיכה והערכה מחונך במהלך שנת ההוראה הראשונה שלהם. מטרת מחקר זה הייתה להפיק מחונכים עתידיים את תפיסותיהם לגבי חונכות מקצועית, כבסיס לפיתוח קורסים להכשרת חונכים. סופק שאלון ל-170 מורים מנוסים שרק החלו ללמוד בקורסי חונכות בישראל (Schatz-Oppenheimer, Orna , 2017).

ההרצאה מתמקדת בסוגיית הזיקה והפער בין מחקר חינוכי איכותני לפרקטיקה בשדה החינוך, אשר נחקרה במסגרת הקורס "מחקר איכותני בעבודת החינוך". הקורס זימן לסטודנטים בתכנית הכשרת אקדמאים להוראה בחינה מעמיקה וביקורתית של ההקשר החינוכי שבו הם פעלו בשדה החינוך, באמצעות היכרות והתנסות עם כלי מחקר איכותניים. בשונה מרוב המחקרים האיכותניים, הבוחנים תופעה לעומק תוך התמקדות במספר קטן של נחקרים, במחקר הנוכחי השתתפו מעל ל-500 סטודנטים, אשר למדו בקורס אצל מרצים שונים, לאורך שמונה שנות קיומו. הדיון בממצאים שופך אור על העמימות והמורכבות ששדה החינוך מזמן ומציע שינוי אופרטיבי בתכניות להכשרת המורים (יהודית וינברגר).

כותבי המאמר מתמודדים עם השאלה "מה נדרש כדי להעמיד הכשרה לשוויון וצדק חברתיים (אף כי יש להדגיש שיש הבדלים בין שני ערכים אלה פילוסופית ומעשית) בחזית ובמרכז של תוכניות להכשרת מורים?". על בסיס מחקרים ותכנון מחדש, הם מציגים ארבעה כיווני פעולה חיוניים ("מטלות") לקידום הטיפול בכך. כבר לפני למעלה מעשור נטען כי הצבת ערכים של הגינות/צדק בחזית ובמרכז ההכשרה דורשת שינוי רדיקלי של מטרות, מחויבויות והסדרים (Nieto, 2000), אך לא נראה שנעשה די בנידון (Cochran-Smith, M., Ell, F., Grudnoff, L., Haigh, M., Hill, M., & Ludlow, L).

במדינות שונות קיימות תוכניות הכשרה העוסקות בחינוך סביבתי וכוללות הקניית ידע תוכן סביבתי ופרקטיקות מבוססות-מקום, אולם מיזמים המערבים את המתכשרים בפעולה ביקורתית עדיין מוגבלים למדי. "אזרחות סביבתית" במחקר זה מוגדרת כהנעה, ביטחון עצמי ומודעות לערכים אישיים, חכמת מעשה ויכולת לתת ביטוי מעשי לאוריינות אזרחית ואקולוגית. המחקר בוחן כיצד ההתנסויות בפרויקט פעולה פוליטי השפיעו על האזרחות הסביבתית של המתכשרים שבמחקר ועל הפרקטיקות ההוראתיות שלהם (Green, C., Medina-Jerez, W., & Bryant, C).

פרופ' שלמה בק, לשעבר נשיא מכללת קיי לחינוך ומי שעמד כמה פעמים בראש פורום המכללות האקדמיות לחינוך, מודאג. את ספרו החדש הוא כתב "מתוך תחושה עזה של דאגה לעתידה של הכשרת המורים בישראל", כדבריו. בצדק. דאגה זו מוצאת את מקומה בכל אחד מפרקי הספר המפורט שלפנינו ובעיקר בשורה האחרונה שלו, שאינה מביאה בשורה בדמות הצעה להכשרת מורים חדשה. עם זאת, הספר פותח את אחד הדיונים החשובים ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות בתחום הכשרת המורים ובעיקר אינו חושש מהדיון בקשר בין הכשרת המורים לבין הפילוסופיה שלה (אריה קיזל).

בשנת 2006, קיבלה המל"ג החלטה בדבר מדיניות הכשרת מורים בישראל ולפיה האוניברסיטאות והמכללות יאמצו מתווים זהים להכשרת מורים (אריאב וגרינפלד, 2008). המתווים המנחים נוצרו בהמשך לשתי ועדות המל"ג, שפעלו להציע אמות מידה משותפות ללימודי ההכשרה להוראה במכללות ובאוניברסיטאות. מאמר זה בוחן את תהליך הטמעת המתווים המנחים בתכניות ההכשרה, המכשירות אקדמאים (סטודנטים בעלי תואר ראשון לפחות) להוראה בבתי הספר במכללות ובאוניברסיטאות, את מידת ההלימה שלהם לתכניות הלימודים ואת עמדות בעלי התפקידים כלפיהן. המחקר מניח, שלאוניברסיטאות מאפיינים בסיסיים, שעשויים להשפיע על יישום שונה של המתווים בהשוואה למכללות (רוני לידור, נעמי פייגין, רחל טלמור, ברברה פרסקו, חגי קופרמינץ).

תיאוריות אישיות-מעשיות (personal practical theories) נבנות מתוך התבססות על אמונות, התנסויות, ערכים ותפיסות ביחס למהותה של הוראה טובה. קיומו של חזון וייחוס ערך רב להוראה משפיעים משמעותית על הזהות, ההתמדה והמחויבות של המורים. מאמר זה מתמקד באמונות האישיות-מעשיות של 84 מתכשרים להוראה בפינלנד והתפתחותן במהלך תקופת ההכשרה (Maaranen, K., Pitkaniemi, H., Stenberg, K., & Karlsson, L).

השילוב הטכנולוגי, רכיב אינטגרלי בהוראה ובלמידה, נחקר בהרחבה במהלך העשורים האחרונים כאשר תכניות להכשרת מורים נאבקו ליישם ולדגום את הפרקטיקות הטובות ביותר לשילוב של טכנולוגיה בהוראה בהכנתם של פרחי הוראה. דו"ח זה מספק מבט חטוף למספר יוזמות ורפורמות אלה אשר פותחו בידי הממשלה, ארגונים מקצועיים לאומיים, סוכנויות להסמכת מורים ושיתופי פעולה עסקיים המשפיעים ומחזקים את אימוץ הטכנולוגיה בתכניות להכשרת מורים (Nesrin Bakir, 2016).

נושא המאמר הוא דרכים לפרוק/חלוקה/פריסה של ההוראה למרכיבה, במיוחד לטובת הכשרה טובה יותר של סטודנטים להוראה. טענת הכותבת היא שהדרך הנכונה לעשות זאת היא לנתח את מרכיבי ההוראה באמצעות הכרה, הבנה וניתוח של האתגרים המתמידים שכל מורה עומד בפניהם: תרגום (portrayal curriculum) תכני תוכנית הלימודים לפעילויות למידה, גיוס השתתפות של תלמידים בלמידה, חשיפת החשיבה של תלמידים, הכלת התנהגויות תלמידים, היענות לסגנונות ולצרכים אישיים של כל מורה (Mary Kennedy).