לעתים קרובות נשמעת מפי מומחים לחינוך ולמדעי החברה הטענה לפיה החברה האמריקנית, לפחות על פי מספר פרמטרים, נמצאת בעיצומו של תהליך הידרדרות מוסרית (Norman, 2017). אף על פי ששיעור האלימות הולך ופוחת ומלחמות הופכות לנחלת העבר, האמריקני הממוצע מרוכז יותר בעצמו, תורם פחות לחברה הכללית וידע מוסרי בסיסי אינו עוד מנת חלקם של ילדים (Smith, Christoffersen, Davidson, & Herzog, 2011). מה ניתן לעשות?

משרד החינוך פרסם את עיקרי תכנית העבודה שלו לשנתיים הבאות. התכנית שואפת להקנות לתלמידים ידע וחדשנות מדעית וטכנולוגית, לצד מחויבות ערכית למדינה. דגש מיוחד יינתן לשיפור הידע במדעים ובשפה האנגלית ולחיזוק התשתית לחינוך בלתי פורמלי במגזר הערבי. התכנית נועדה להגדיל את השוויון, לטפח את הסקרנות והיזמות בקרב התלמידים ולעודד יזמות של מורים. בהתאם לכך, יועלה תקציב תנועות הנוער, שנות השירות והמכינות הקדם-צבאיות ותתבצע פעילות לצמצום נשירה וקידום ילדים ונוער בסיכון. התכנית מציירת דמות נשאפת של בוגר מערכת החינוך: בעל ידע ומיומנויות חשיבה, מיומנויות רגשיות וחברתיות, לצד עמוד שדרה ערכי ומוסרי.

במאמר זה, המחבר מסביר את רעיון העדות עבור המורים ועבור ההוראה. האוריינטציה נובעת מחקירה פילוסופית ומבוססת-תחום הסובבת סביב השאלות מה הכוונה להיות אדם בעולם כיום? ומה הכוונה בלהיות אדם בתפקיד של מורה? (Hansen, David T.. , 2017)

נשיא המדינה משיב על השאלות של הד החינוך: כמו בטבע, אי אפשר להפריח ניצנים מלמעלה; צריך לטפח את תהליכי צמיחתם מהקרקע. הנכונות של כל שבט לקיים את המשא ומתן הזה באומץ ובפתיחות, לסמן את ציפור הנפש שלו — מרכיבי זהותו שאינם ניתנים לשינוי או לערעור — לצד החלקים שהוא מוכן להגמיש ואולי אפילו להשיל היא אחד הגורמים שיקבעו כמה דורות נצטרך כדי לסלול את הדרך המשותפת שלנו (ראובן ריבלין).

מאמר זה יוצא מנקודת מוצא תיאורית לפיה העיסוק במשמעות החיים אינו מקבל ביטוי מרכזי בעשייה החינוכית. בהמשך לעמדתו של ויקטור פראנקל (1978), המכירה בשאיפה למשמעות כצורך אנושי בסיסי, נטען, כי אחת המטרות של העשייה החינוכית היא לעורר בלומדים את השאיפה למשמעות ולסייע להם להוביל לחיי משמעות. מתוך טעם זה ממש נגזרת חשיבות הצגתו של עולמו הפילוסופי והחינוכי-מעשי של יאנוש קורצ'אק בתכנית הלימודים בחוגים למחשבת החינוך במוסדות להשכלה גבוהה ובהכשרת מורים בישראל. פרשנות מוצלחת ומעניינת של תשתית פילוסופית זו עשויה ליצור עמדה מפורשת בשאלת משמעות החיים (נורית בסמן מור).

המאמר נסוב על האדם שעצם שאילת השאלות היא ממהותו האנושית. האדם שואף לחרוג מעצמו אל מעבר לעולמו הנוכחי, והצעד הראשון הוא העמדת הנתון בשאלה. הבעייתיות בחינוך היא המתח בין רצונו של המורה להשפיע על תלמידו ולהביאו לכלל חיקוי, ובין שאיפתו לחנך את התלמיד כך שלא יירתע מהצגת שאלות (שמואל שקולניקוב).

המאמר שואל מה תכלית החיים בכללם? מהי משמעותם? הוא מביא מהגותם של עמנואל קאנט ולודוויג ויטגנשטיין בשאלות אלה. מכאן הוא עובר לדון בשאלת המשמעות בחיים, תוך כדי הסתמכות על הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מתוך זיקה למוטיבים של סבל, בדידות, אבסורד ומוות (תמי יגורי).

ראיון שקיים פרופסור יורם הרפז עם פרופסור הווארד גרדנר: לפי הניתוח שלי, האדם הטוב הוא זה שמתנהג באופן מוסרי כלפי הסובבים אותו. המוסריות מתוארת יפה בעשרת הדיברות, בכלל הזהב "ואהבת לרעך כמוך" ובמערכי עקרונות עתיקים אחרים. אבל עבודתי אינה מתמקדת ב"מוסריות בין שכנים", אלא ב"אתיקה של תפקידים". העובד הטוב — או ליתר דיוק, איש המקצוע הטוב — מצטיין מבחינה טכנית; מעורב בעבודתו; ומבצע את העבודה הזאת בצורה אתית. אני מדבר על שלושה E — מצוינות [excellence], מעורבות [engagement] ומוסר [ethics]. האזרח הטוב — בקהילתו, במדינתו, בעולם — מכיר את הכללים הרלוונטיים בקהילתו; אכפת לו והוא מעורב בקהילה; והוא מנסה להגשים מטרות למען טובת הכלל ולא רק למטרותיו האישיות.