אדם טוב, עובד טוב, אזרח טוב

הרפז, י' (2014). אדם טוב, עובד טוב, אזרח טוב. הד החינוך, פ"ח(6), 55.

ראיון שקיים פרופסור יורם הרפז עם פרופסור הווארד גרדנר

בוא נדבר קצת על עניינים שמעסיקים אותך בשנים האחרונות: אדם טוב, עובד טוב ואזרח טוב. אין התאמה פשוטה ביניהם. אדם טוב יכול להיות עובד או אזרח בינוני, אפילו לא טוב.

נכון, ולכן אני מבחין בין שלושתם. אדם יכול להיות אזרח טוב, בלי שיהיה בהכרח עובד טוב או אדם טוב. מאפיונרים עשויים להיות אנשי משפחה נהדרים, "בני אדם טובים", כביכול, אבל אזרחים איומים. מהטמה גנדי היה אזרח עולם למופת, אבל לא הצטיין כבעל או אב.

מיהו האדם הטוב, העובד הטוב והאזרח הטוב?

לפי הניתוח שלי, האדם הטוב הוא זה שמתנהג באופן מוסרי כלפי הסובבים אותו. המוסריות מתוארת יפה בעשרת הדיברות, בכלל הזהב "ואהבת לרעך כמוך" ובמערכי עקרונות עתיקים אחרים.

אבל עבודתי אינה מתמקדת ב"מוסריות בין שכנים", אלא ב"אתיקה של תפקידים". העובד הטוב — או ליתר דיוק, איש המקצוע הטוב — מצטיין מבחינה טכנית; מעורב בעבודתו; ומבצע את העבודה הזאת בצורה אתית.

אני מדבר על שלושה E — מצוינות [excellence], מעורבות [engagement] ומוסר [ethics]. האזרח הטוב — בקהילתו, במדינתו, בעולם — מכיר את הכללים הרלוונטיים בקהילתו; אכפת לו והוא מעורב בקהילה; והוא מנסה להגשים מטרות למען טובת הכלל ולא רק למטרותיו האישיות.

מובן שיש עוד הרבה מה לומר בנושאים אלה. קוראים סקרנים מוזמנים לקרוא את הפרק העוסק ב"טוב" בספרי Truth, Beauty, and Goodness Reframed, וכן לבקר באתר האינטרנט, thegoodproject.org.

האדם הטוב, העובד הטוב והאזרח הטוב צריכים סוגים שונים של חינוך. אדם טוב צריך חינוך ליברלי, חינוך לאמיתי, לטוב וליפה. עובד טוב זקוק להכשרה מקצועית טובה שתצייד אותו במיומנויות רלוונטיות ובתכונות של חריצות, צייתנות ויצירתיות אינסטרומנטלית. האזרח הטוב זקוק לחינוך נוסף, אולי תערובת של שני ה"חינוכים" האלה.

זו נקודה חשובה. יש מתח בין שלושת ה"טובים" האלה וה"חינוכים" הנובעים מהם. טיפוחם של בני אדם טובים מוטל על מוסדות מקומיים — בראש ובראשונה על המשפחה, אבל גם על בתי ספר ועל המוסדות האחראים להכשרה דתית.

פעולת המוסדות המקומיים רלוונטית לטיפוחם של עובדים טובים, אבל הכוחות החשובים ביותר בתחום הם המסרים והמודלים לחיקוי שמגיעים ממקומות העבודה עצמם, כמו גם מן ההכשרה הישירה (למשל הפקולטה למשפטים, בית הספר לרפואה, בית הספר להנדסה).

טיפוח אזרחים טובים הוא אתגר גדול, בייחוד בעידן הדיגיטלי. מן הראוי לציין ש"אזרח" איננו מושג עתיק כל כך, למעט המקרים של יוון ורומא. בעיקרו הוא תוצר של החברה המודרנית, והושפע במיוחד מן הרעיונות שהוליכו למהפכה הצרפתית והאמריקאית ולמערכת הפרלמנטרית הבריטית. אם יש לנו בחברה אזרחים בוגרים הפועלים בהתאם לאינטרס הציבורי ומטפחים צעירים להתנהג כמותם, אזי יש סיכוי שיהיו לנו אזרחים טובים גם בעתיד. אבל כפי שלמדנו במאה העשרים, ישנם כוחות חזקים שיכולים לערער או לעוות כל תפישה סבירה של אזרחות.

נביט בחינוך האדם הטוב. אתה סבור שיש לחנך לכך באמצעות החינוך הליברלי (או ההומניסטי). מהם סיכוייו של חינוך כזה בעידן הפוסטמודרני והקפיטליסטי המאוחר שלנו? הפוסטמודרניזם הפך את כל הערכים ליחסיים ושרירותיים, והקפיטליזם המאוחר הכפיף אותם לתכליות כלכליות.

מה שאני מכנה "אמנויות ומדעים חופשיים" לא ישרוד במאה העשרים ואחת אלא אם יעמדו לרשותנו דוגמאות חזקות לחינוך אפקטיבי ואנשים שיאמינו בחינוך כזה ויפעלו להבטחת הישרדותו. אני מאמין שזה החינוך הטוב ביותר לצעירים בשנות ההתבגרות ומיד אחריהן. אבל אני סבור גם שאי אפשר להמשיך ללא מחשבה נוספת את מה שנעשָֹה במאות התשע עשרה והעשרים. אנחנו צריכים לשנות או להמציא מחדש את צורת החינוך הזאת ולהתאים אותה לימינו.

כך, לדוגמה, אם חמישים השנים האחרונות הדגישו את העבודה בדיסציפלינות נפרדות, ייתכן שמעכשיו נצטרך להדגיש עבודה שמחברת שתי דיסציפלינות או יותר (מה שקרוי מחקר בין־תחומי או רב־תחומי). או דוגמה נוספת, אם במאה התשע עשרה הועברו ערכי המוסדות באמצעות הדתות, במאה העשרים ואחת נצטרך למצוא דרכים חזקות לא פחות להעביר נורמות של חקירה, משום שמרבית המוסדות הם חילוניים ולא דתיים.

תרגם מאנגלית: יניב פרקש