אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לקידום החינוך במתמטיקה ומדעים, הציע בראיון לדה מרקר שבעה צעדים מעשיים לשיפור מערכת החינוך: הקטנת מספר המורים, צמצום מקצועות הלימוד וכמות החומר, מיקוד המאמצים בחטיבת הביניים, הנגשת חומר למורים במקום ספרי לימוד, חיבור לימודי המתמטיקה לעולם, הקשבה למורים בשטח ואי ויתור על מבחנים.

מאמר זה בוחן את ההנחות האפיסטמולוגיות הנמצאות בבסיס ההיררכיה של תכנית הלימודים, אשר המחברת מתייחסת אליה כ"היררכיה המסורתית של תכנית הלימודים". מדובר ברעיון נפוץ ובעייתי הטוען כי לכאורה מקצועות לימוד מופשטים, כמו מתמטיקה ופיזיקה, מוערכים יותר מאשר מקצועות המקושרים להתנסות קונקרטית, לתכליתיות ולגוף, כמו חינוך גופני ותחומי לימוד מקצועיים (Bleazby, Jennifer, 2015).

עדכון של משרד החינוך מ28 לינואר 2013 לגבי מצאי מקצועות הלימוד במערכת החינוך בישראל וחלוקת האחריות למקצועות הלימוד ותחומי האחריות. "מקצועות הלימוד הנלמדים במערכת החינוך נמצאים תחת אחריותה של המזכירות הפדגוגית ועומדים בלב פעילותה. אחריות זו כוללת את מדיניות המקצוע, בניית תכנית הלימוד, קביעת תכני הלימוד, ליווי הכשרה ופיתוח של המורים המקצועיים, פיקוח ומעקב על הוראת המקצועות השונים הטמעתם ופיתוחם בשטח, בחינות הבגרות, חומרי הלימוד ועזרי ההוראה, חידושים מחקרים ופרויקטים, ייצוג המקצוע בארץ ובחו"ל" .

במאמר זה של ד"ר אמנון כרמל מוצגת חלופה לארגון הידע הקיים בבית הספר. ארגון הידע הקיים מבוסס על "מקצועות בית ספריים", וכאן מוצעת מסגרת חדשה לארגון התכנים הנלמדים המכונה "דיסציפלינה פדגוגית". חלקו הראשון של המאמר מציג בקצרה את עיקרי התאוריה של ארגון הידע שפותחו על ידי המחבר במאמרים קודמים. בחלק השני נחשפות שתי דיכוטומיות אופייניות שמשתקות את הדיון החינוכי בשאלת ארגון הידע הראוי. הראשונה היא זו שבין ייצור של ידע חדש לבין הפצה של ידע קיים; השנייה היא זו שבין גישה דיסציפלינרית לבין גישה אינטגרטיבית. טענה מרכזית במאמר היא שהדיסציפלינה הפדגוגית היא חלופה שמצליחה להתגבר על דיכוטומיות אלה. שאר חלקי המאמר מוקדשים להצגה שיטתית של הדיסציפלינה הפדגוגית, לתיאור השלכותיה המעשיות ולדיון ביתרונותיה על פני אפשרויות אחרות שמוצעות בשיח החינוכי ( אמנון כרמון).

מאמר מעניין של אמנון כרמון המציע למתכנני תכניות לימודים לבטל את המקצוע. כל ידע שנארז במקצוע מאבד את ערכו. אמנון כרמון טוען כי מנקודת הראות של הצרכים והערכים המרכזיים של חברות הידע הדמוקרטיות של המאה העשרים ואחת , המקצוע הוא אפשרות גרועה ביותר לארגון הידע לצורך למידה והוראה. ברגע שהתבנית של המקצוע מוטלת על התכנים השונים היא מעוותת אותם . יש להבין שהמקצוע הומצא במאה התשע עשרה . מדוע בעצם אי-אפשר לאמץ, בהתאמות מסוימות , את המאפיינים המרכזיים של ארגון הידע באמנויות לתחומים העיוניים? מדוע אי-אפשר ליצור ביצוע לימודי מרכזי, אישי או צוותי, שהלומדים יבחרו בו ואשר יכלול חלק כתוב והצגה בעל פה ויחליף את בחינת הבגרות המשמימה? אמנון כרמון חושב שהאמנויות מספקות לנו דגם מצוין למסגרת חדשה לארגון ידע , ועליה להחליף את המקצוע במסגרת הדומיננטית בבית הספר. המסגרת המוצעת , לה קורא אמנון כרמון תחום משמעות , תכיל בתוכה את מאפייני היסוד שתוארו כאן, יחד עם הבחירה הכפולה של הלומד והדגש על הממד הרגשי שמאפיינים את האמנויות.

המאמר עוסק בארגון הידע, במיוחד בתחום החינוך הבית ספרי. נעשה ניסיון לנתח את המצב הקיים בבית הספר בהשוואה לזה שבאוניברסיטה ולהציע חלופה למצב בתחום החינוך הבית ספרי. מאפיין מרכזי של זממנו הוא עלייתן של מערכות ארגון ידע חדשות ורבות עוצמה שאליהן חשופה כלל האוכלוסייה. הילדים כיום עוברים כבר מהגיל הרך סוציאליזציה מקבילה לכמה מערכות ארגון ידע בעלות מטרות-על שונות ומסרים אפיסטמיים מגוונים. מצב זה מעורר שאלות רבות לגבי "הזהות האפיסטמית" של הצעירים בימינו ולגבי תפקידם הראוי של המוסדות העוסקים בחינוך הכללי. ארגון הידע הבית הספרי הצליח להתמסד ולפתח מנגנוני שימור יעילים במיוחד.עם זאת, טרם נמצא בסיס חלופי לארגון הידע שיכול להתמודד בהצלחה עם האתגרים העומדים לפני החינוך הכללי, ולהתקבל בברכה בקרב הכוחות החברתיים החדשים. הגיע הזמן אפוא לרכז מאמץ מחשבתי ומעשי בתחום של ארגון הידע הבית ספרי, ובאפשרויות השונות להחליפו בארגון טוב יותר (אמנון כרמון)