כדי להעריך את מקומו, תפקידו ועתידו של ה- M.Ed. במכללות, יש ראשית, לבחון את מקומו ביחס ל-B.Ed.. ה- B.Ed. הוא תוצר של רגולציה וסטנדרטיזציה ממלכתית. האקדמיזציה בהכשרת מורים בשנות ה-80 וה-90 וגם מתווה אריאב הם שתי דוגמאות לניסיון ליצור סטנדרטיזציה אקדמית במכללות לחינוך. הסטנדרטיזציה יוצרת בעיות חדשות משל עצמה. אנו רואים שבתהליך האקדמיזציה והאסימילציה של התואר הראשון לתואר ראשון אוניברסיטאי אולי נפתרו כמה בעיות של התמחות אקדמית ושל יצירת סטנדרט מינימלי, אך גם נוצרו בעיות חדשות. התואר השני M.Ed. לא יפתור את הבעיה השנייה והשלישית הקיימות בהכשרה לתואר הראשון (מיקוד כמעט בלעדי של הלמידה בערוץ עיוני וקוגניטיבי ומבנה קורסיאלי פרונטלי והיעדר דיגום למיטב ההוראה). לאור צעירותו של המפעל הזה במל"ג ואולי גם עקב חוסר ביטחונם של מתכנניו, הכללים של התרבות והממסד האקדמיים חלים עליו אולי אפילו שבעתיים. ברם, עדיין אין לו לתואר הזה מבנה ומתווה, למעט איזו מסורת שמתקבעת ביחס להכללת מספר מצומצם של קורסים של מתודולוגיה מחקרית. הכיוון הנוסף של התכניות לתואר שני במכללות צריך להיות הצעת מודלים חינוכיים ייחודיים. אחרי שבתואר ראשון הוצאנו בוגרים בעלי מושג על הלימוד האקדמי, על תחום הדעת שלהם, על חינוך ועל פדגוגיה מעשית לפי מיטב המחקר הפרופסיונלי בארץ ובעולם, כעת יש להציע לחלק מהם להתפתח כבעלי סגנון ותפיסת עולם ייחודיים, כאלה או אחרים, ביחס לחינוך ולהוראה. שני כיווני פיתוח אלה לתואר השני יבליטו את מותר ה- M.Ed. מה- B.Ed. ואת מותר המכללות לחינוך מן האוניברסיטאות ( אילנה אוריון).

המאמר של פרופסור שלמה בק מחולק לארבעה חלקים . בחלק הראשון הוא מתבונן במצב הנוכחי ומאבחן את הנימוקים שעליהם מתבססת הקביעה כי מקצוע ההוראה מחייב הכשרה אקדמית. בחלק השני מתבונן פרופסור שלמה בק בביקורת על ההכשרה להוראה במסגרת אקדמית. המבוי הסתום שבו נתונה כיום ההוראה מקורו בתפיסה מוטעית של מהות ההוראה. ההוראה אינה מקצוע יישומי שאופיו טכני-רציונאלי , אלא מקצוע מעשי שאופיו פרשני. את הרקע התיאורטי-פילוסופי שעליו מסתמך פרופסור שלמה בק בהגדרת המקצוע כמעשי מספקת התורה האריסטוטלית ( מוצגת בחלק השלישי) . בחלק הרביעי מציע פרופסור שלמה בק דגם שונה של הכשרה להוראה שיכול להתמודד עם הטיעונים הביקורתיים שהועלו. לפי הדגם המוצע , על ההכשרה להוראה להתקיים במסגרת אקדמית ( רצוי ברמת תואר שני) וייעודית. בחלק החמישי מסכם פרופסור שלמה בק את עמדותיו בעניין הכשרת המורים האקדמית ומציג את תכנית שח"ף הפועלת במכללה לחינוך ע"ש קיי, באר שבע. תכנית זו מציבה את ההתנסות בלב ההכשרה להוראה ובונה סביבה סדנאות לניתוח ההתנסות וללמידה משותפת. מטרתה להכשיר מורים משכילים , מיומנים ונבונים, על פי העקרונות האריסטוטליים שתוארו . תכנית שח"ף מלמדת שאפשר לשתף בהכשרה את "השדה" ולמקם אותה במסגרת אקדמית.

פרופסור אברהם יוגב סבור כי יש לדון בעתידן של המכללות האקדמיות לחינוך ללא קשר למידת היישום של דוח דוברת, ולו רק כדי למלא את הצורך בהכשרת מורים לעתיד. הדבר נחוץ במיוחד לנוכח המחסור הצפוי במורים בארץ עקב הנטייה הפוחתת לפנות ללימודי הכשרה להוראה. על המחסור הצפוי מרמזת בין השאר העלייה בגיל הממוצע של המורים במערכת. במאמר זה סוקר פרופסור אברהם יוגב שלוש חלופות עקרוניות להמשך דרכן של המכללות האקדמיות לחינוך. חלופה א' : העברת המכללות לחינוך כמכללות נפרדות לחסות ות"ת , חלופה ב': הפיכת המכללות ליחידות-סמך באוניברסיטאות. חלופה ג' : הקמת אוניברסיטה רב-מכללתית להוראה. מתוך שלוש החלופות שהועלו בנוגע לעתידן של המכללות לחינוך, נוטה לבו של פרופסור יוגב לשלישית- הקמת אוניברסיטה רב-מכללתית להוראה. דווקא הצעד המהפכני כביכול- הקמת אוניברסיטה רב-מכללתית להוראה –עשוי להבטיח את עתיד המכללות וההכשרה להוראה , ולתרום לשדרוגם האקדמי והחברתי של המכללות ושל תהליך ההכשרה.

המאמר בוחן את תפיסותיהם המקצועיות של מרצים דיסציפלינריים המלמדים את מקצועות המדעים במכללות לחינוך. ממצאי המחקר מלמדים, כי מרכיבים אובייקטיבים של המציאות המכללתית, וביניהם אילוצים שונים והאופן שבו הם נתפסים בעיני המרצה, נקלטים באופנים שונים על ידי מרצים שונים ומשפיעים על תפיסת תפקידם. ניתוח הממצאים העלה חמישה טיפוסים שונים של מרצים דיסציפלנריים: "המדען", "המחנך לערכים", "המומחה להוראה", "מטפח הלמידה" ו"הנכנע לאילוצים", המובחנים זה מזה בתפיסותיהם במגוון נושאים הקשורים לתפקידם ולנטיותיהם האישיות (לאה אקשטיין, עמוס דרייפוס)

בגורדון, המכללה האקדמית לחינוך , נפתחה לפני שנתיים תכנית לתואר שני בהוראה ובלמידה עם דגש על פיתוח סגל לתפקידי הדרכה. מטרתה העיקרית של התכנית היא להכשיר סגל בכיר שיוכל להדריך מורים להוביל שינויים ולשפר את ההוראה של המורה כפרט ושל צוותי מורים. בראש התכנית עומד פרופ' יוסף שימרון, והסגל מורכב ממרצים המלמדים במכללה, כשרובם מלמדים או לימדו בעבר גם באוניברסיטאות. הקורסים הנלמדים הם ברמה גבוהה מאוד ומשלבים חלק עיוני וחלק מעשי. עם זאת, נשמר היחס האישי המאפיין לימודים במכללה. יחס זה תורם להתפתחותם האישית והמקצועית של הלומדים ומשמש דוגמה (modeling) להתנהגות רצויה ( רוקסנה רייכמן).

שנת הלימודים תשס"ח נפתחה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי תכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי, M.Ed המחזור הראשון כלל 30 סטודנטיות, שכולן עמדו בתנאי הקבלה המחמירים של התכנית. אחד מתנאי הקבלה הוא שלוש שנות ניסיון לפחות בהוראה. כלומר, אלה הן סטודנטיות לייעוץ חינוכי,שיש להן כבר זהות מקצועית כמורות ושהתפתחותן המקצועית כללה סוציאליזציה מוצלחת להוראה. עם כניסתן לתכנית המכשירה אותן להיות יועצות חינוכיות, הן אמורות לעבור שינוי או תוספת בזהותן המקצועית, ממורות ליועצות חינוכיות. בשונה מהכשרת היועצים החינוכיים באוניברסיטאות, ההכשרה במכללה נועדה להיות מסלול להתפתחות מקצועית למורים בעלי אוריינטציה לתחום הייעוצי-טיפולי, מסלול שיכשירם לפעולכיועצים חינוכיים במערכת החינוך. המועמדים שנבחרו ללמוד בתכנית נמצאו על ידי ועדת הקבלה ככאלה שיש להם מסוגלות אישית לפתח כישורים בתחום הדאגה למיטביות well being של התלמידים, וזאת מתוך התפיסה הרואה ביועצים החינוכיים כמי שעומדים בתווך בין התלמיד כפרט לבין המערכת ( סמדר בן אשר , לאה קוזמינסקי).

מטרת המחקר הנוכחי היא לתאר את ה"קולות" הגלויים והסמויים שנשמעו בשלוש מכללות להכשרת מורים לאחר פרסום דו"ח דברת ואת התמודדותן עם דרישות השינוי מההיבט הארגוני. הבחירה בשלושת חקרי המקרה נבעה מהחשיבות שהחוקרות מייחסות לחקר תופעות באמצעות חשיפה של יחסי הגומלין המתקיימים בתהליכים אנושיים, ייחודיים ומקומיים מנקודת מבטם של המשתתפים. נוסף על כך, החוקרות חשבו שהתמקדות בתהליכים מקומיים עשויה להבליט סמויות גלויות שהן רלוונטיות לכלל המכללות ויכולות לשפוך אור על מורכבותם של תהליכי השינוי. ניתן לסכם את שהתרחש בשלוש המכללות ולומר שההקשר הגיאוגרפי, תרבותי-דתי והיסטורי של כל אחת מהן השפיע על התהליך שכל מכללה חוותה. עם זאת, המחקר הנוכחי מראה שדו"ח דברת היה אירוע רב-משמעות משום שהיווה מנוף לתהליכים ולהתרחשויות בכל המכללות, גם אם בסופו של דבר הוא נגנז בשל שינויים פוליטיים שהתרחשו בארץ. (עירית קופרברג, אסתר ורדי-ראט, חוה גרינספלד, אריאל חורין).