הכיתה היא סביבה מורכבת מאוד, לא צפויה, ומחייבת תגובות מידיות ופומביות. המורה חייב לקבל החלטות ולפעול לפיהן בזמן אמיתי, באופן מיידי. אי-אפשר להגיב על התרחשות מסוימת בכיתה, אחרי כמה דקות של מחשבה. המורה, כמו שחקן טניס, חייב לחבוט בכדור המוטח לעברו מיד, אחרת הוא מפסיד נקודות. תגובותיו גלויות לחלוטין לעיני תלמידיו, ואין לו שום דרך להסתתר, או לפעול בפרטיות. הוא כל הזמן על הבמה, וכל הזמן הוא נתון לשיפוט ולביקורת. הדרך שבה הוא מטפל בכל אירוע נרשמת ב"היסטוריה הכיתתית" וזה משפיע על דרכי הפעולה שהוא יוכל לנקוט בכיתה הזאת בעתיד. והוא לא נדרש רק לשרוד ולחזור הביתה בשלום, אלא גם להגיע למטרה מסוימת, ללמד. להזיז ידע מהתודעה שלו ולמקם אותו בתודעת תלמידיו. בתנאים האלה, אם המורים בכלל מצליחים לעשות משהו, זה הישג. המורים, כמו כל בני-האדם האחרים, מחפשים משמעות. הם מנסים למצוא את המשמעות של התנסויותיהם בכיתה. קבוצות מחקר שונות ניסו, בסדרה של מחקרים,לנתח ולהבין את הדרך שבה הם עושים זאת ( יבשם עזגד ).

טענת המאמר היא שלמרות מאמצים רבים יש סיכון של איבוד השגת המטרות האמתיות של שימוש בהערכה מעצבת. לדעת הכותבים הבעיה טמונה בהנחה השגויה אך המקובלת שהערכה מעצבת היא סוג ייחודי של כלי מדידה , ולא – תהליך התומך ומקדם הוראה ולמידה. הבחנה זו היא הבחנה קריטית לא רק לצורך ההבנה כיצד פועלת ההערכה המעצבת, אלא גם למימוש ההבטחה הטמונה בה לתלמידים ולחברה ( Heritage, M).

מאמר מרתק בעיתון "ניו יורק טיימס" ממנו ניתן ללמוד יותר מכל על בעיות הכשרת המורים באוניברסיטאות האמריקאיות. המאמר מתאר את פעילות של היועץ לשיפור בתי ספר , דאג למוב , Doug Lemov ואת התובנות שצבר במערכת החינוך האמריקאית. התובנה שדאג למוב הגיע אליה , בסופו של דבר, לא קשורה בהכרח למצבם של התלמידים אלא לרמת המורים. רבים מן המורים בבתי הספר האמריקאיים , כך גילה, אינם יודעים ליצור מצבי הוראה איכותיים ומאתגרים , במילים אחרות אינם יודעים ללמד באופן איכותי. רפורמת NO CHILD LEFT BEHIND אחראית במידה מסוימת למצב זה. אחרי כל הניסיון שלו בבתי הספר בארה"ב והתובנות שצבר לגבי מורים טובים והוראה מאתגרת, גיבש דאג למוב מסמך פדגוגי שיטתי הידוע בשם Lemov’s taxonomy אליו מתייחסים היום המורים ומנהלי בתי הספר בארה"ב כתנ"ך של ההוראה המאתגרת .

כותבי המאמר מתארים ודנים בהתנסויות בעלות אופי שונה של התפתחות מקצועית המאופיינות בכך שהן מקומיות, מתמשכות וחסכוניות ומתבצעות במסגרות של קהיליות למידה מקצועיות, שבהן המשתתפים מתמקדים בחקר הפרקטיקה ומשלבים שימוש בטכנולוגיה. תוכניות אלה פותחו תוך שיתוף פעולה עם מורים לאורך עשור והובילו לתובנות לגבי תכנים ומטרות רצויים בהתפתחות מקצועית. בין היתר קיימת ההבנה שידע מורים (Practitioner knowledge) צומח מתוך בעיות הוראה מפורטות, ממשיות וייחודיו . כשטקסטים ללמידה על הוראה – שיעורים, אירועי הוראה, תוצרי תלמידים, שיחות עם תלמידים וכדו' -עולים בכיתות ומושמעים על ידי המורים עצמם מתרחש שינוי משמעותי. באמצעות העלאתם לרשת, ניתן ללמוד מהפרקטיקה היומיומית המאפיינת כיתות בעולם כולו, ניתן ליצור קשר בין מורים מצליחים לבין מורים בעלי קשיים, להשפיע על דפוסי שחיקה ע"י הזמנת מורים לשאול ולנסח מחדש את האתגרים העומדים בפניהם, לראות את ההוראה לא כשליחות פלאית אלא כמקצוע מורכב שניתן ללמוד אותו ולהתמחות בו לאורך זמן. ( Lieberman, A., & Pointer-Mace, D).

מטרת המחקר המוצג במאמר הייתה להבין את הדרך שבה מתבצעת התפתחות מקצועית בית-ספרית בסביבת אחריותיות עתירת-סיכון. החוקרים התבססו על הספרות העוסקת באחריותיות, בהתפתחות מקצועית ובהקשרים בית-ספריים והרחיבו את המסגרת הפרשנית של מושגים אלה. המחקר מתייחס לשינויי מדיניות, פרקטיקה ותיאוריה שבהם התפתחות מקצועית הפכה למתמשכת, שיתופית ובית-ספרית. החוקרים בדקו רעיונות מסורתיים של מבנה ותוכן והקשר (context) במטרה לרכוש הבנה מעמיקה יותר של התפתחות מקצועית למורים כיום (Rinke, C., & Valli, L).

הלוח האינטראקטיבי בכיתת הלימוד ודרכי ההטמעה הלוח האינטראקטיבי" ,הלוח החכם "בשמו הנפוץ , מאפשר חיבור בין הלוח וביןהמחשב, והופכם לכלי אחד המשלב את יכולותיהם של השניים. הלוח האינטראקטיבי מאפשר למורה להמשיך לנהל את השיעור ממקומו הרגיל – לידהלוח ומול הכיתה . עם זאת, הלוח מעניק הן למורה והן לתלמידים גישה מידית אל מגוון יישומים במחשב ובאינטרנט .באפשרותו של כלי זה להסיר חסמים טכנולוגיים וקשיים ארגוניים שונים. נוסף על כך הלוח מאפשר מעבר להוראה בסביבה מתוקשבת בכיתה בדרך פדגוגית, המעודדת שיתוף תלמידים ומאפשר למידה -הוראה אינטראקטיביות . בשנתיים האחרונות החל תהליך שילוב הלוחות האינטראקטיביים בבתי הספר בארץ בהיקפים שונים. מטרת העבודה היא לבדוק מהי דרך ההטמעה היעילה של כלי טכנולוגי -פדגוגי חדש בקרב מורים בבתי הספר, בניסיון לחולל שינוי פדגוגי משמעותי. השאלה החשובה היא כיצד למנוע "התמסמסות " שקטה של תהליך ההטמעה, ובעקבותיו של השינוי המצופה ( אתי כוכבי).

באנגליה נערכים בשנתיים האחרונות כמה וכמה ניסויים ארציים לבדיקת התקפות של מערכות הערכה ממוחשבות בבתי הספר היסודיים. המאמר הנוכחי מתאר פרויקט ניסוי שנערך באנגליה ונועד לבדוק את היכולות של מורים בביה"ס יסודי לתכנן מבחן ממוחשב לתלמידי כיתות יסוד המתמודדים עם הקניית ורכישת מיומנויות קריאה. הניסוי הממוחשב על צגי המחשבים נערך בקרב תלמידים בגילאי 5-7 ( 1345 תלמידים מ26 בתי ספר). המערכת הממוחשבת להערכת יכולות קריאה נועדה להצביע על קשיי הקריאה של התלמידים והתקדמותם תוך ריכוז וניתוח מידע מסייע למורים על פרופילים של תלמידים מתקשים בקריאה. המטרה הייתה להכשיר את המורים לגבש תמונה מצב דיאגנוסטית על הפרופילים של התלמידים המתמודדים עם קריאה מונחית. ממצאי המחקר מלמדים כי הנחייה מתאימה יכולה לסייע לכך שהמורים עצמם יוכלו לתכנן במערכת הממוחשבת את כל שלבי הבדיקה הממוחשבת וניתוח התוצאות בגישת הערכה מעצבת. ( Marian Sainsbury and Tom Benton ).

למי שיש עדיין ספק לגבי הערך של רשת חברתיות בחינוך ובהוראה אז הוא מוזמן לבקר במערכת הרשתות החברתיות של המורים לאנגלית. מדובר במערכת שלמה ופעילה של קהילות שיתופיות למורים אנגלית בארה"ב ובעולם הדובר אנגלית הנחלקות לקהילות משנה כגון : הוראת קריאה באנגלית , הוראת כתיבה באנגלית , הוראת ספרות אנגלית , אסטרטגיות קריאה , הערכה בהוראת אנגלית ועוד . מרבית המורים החברים ברשתות חברתיות אלו באינטרנט משתפים פעולה, מעבירים ידע ומסייעים לעמיתיהם .

עולמם של המורים רווי בהערכה. מאז ראשית האנושות הערכה היא חלק מתהליך ההוראה. למרות זאת, ההתפתחויות העצומות שחלו וחלות במדידה החינוכית , הן מבחינת רמתה המקצועית ובעיקר מבחינת היקף חדירתה למערכת החינוך וההשפעה עליה , שינו אך במעט את תהליכי הערכת התלמידים על ידי המורה בכיתה. יתרה מזאת, אין למורה יכולת להשפיע על אופי ההערכה והמדידה הנעשות על ידי גורמי חוץ במערכת, גם לא כאשר הוא ותלמידיו הם מושאי ההערכה. ההכשרה להערכה ולמדידה שהמורים זוכים היא לקויה ביותר, הן בהיקפה והן ברמתה. אם ניתן להסיק על גיבוש זהות מקצועית של מורים על פי ההכשרה שהם מקבלים, הרי הערכה אינה נכללת בזהות זו.הכשרה מקצועית ויצירת זהות מקצועית ניתנות להבנה, במושגי בורדייה (BOURDIEU) כהפנמת השייכות לשדה ורכישת הכלים וסוגי ההון המתאימים למשחק בו. על פי בורדייה, ההון שהמורים אוחזים בו הוא הון תרבותי, ומכאן גם נגזרת זהותם המקצועית. אולם שדה ההערכה , בנוסף להיותו שדה מקצועי, הוא גם שדה כוחני. בשדה ההערכה החינוכית בישראל כמו בעולם, משחקים כוחות פוליטיים משמעותיים ביותר. אולם מושאי ההערכה המרכזיים, שעלולים להיות מושפעים ממעשה ההערכה יותר מכל אחד אחר , קרי המורים, אינם חלק מהשדה, ומיומנויות הערכה למימיהן אינן חלק מזהותם המקצועית. ממצאי המחקר הנוכחי מראים שמערכת הכשרת עובדי ההוראה בישראל אינה מעריכה נכון את סוג ההון שהמורים נזקקים לו בשדה ההערכה, אינה תופשת אותו כחלק מזהותם , ואינה מקנה להם אותו, ובכך משאירה אותם חסרי כלים להתמודדות בשדה ההערכה (מירי לוין-רוזליס, אורית לפידות) .

כתבה שהתפרסמה בינואר 2010 באתר האינטרנט של ה-BBC מדווחת על דוח של ועדת חינוך פרלמנטארית שהתפרסמה בינואר 2010 . הוועדה כמובן איננה ממליצה לבטל הערכות, וגם לא מבחנים. אבל לשון הכתבה מעניינת ביותר מבחינת מה שמתואר בתור הכיוון הרצוי כדי להגיע להערכה משמעותית. הועדה ממליצה לחזק את ההערכה הבית ספרית המבוססת על שיקולי ההערכה של מורים. הוועדה ממליצה על עוד יסוד חשוב בהכנת הערכות – לא למסור את מלאכת ההערכה לידיים חיצוניות, אלא לסמוך על המורים – "trust the teachers". שינוי מערכתי כזה לא רק יחסוך כסף רב אלא גם יחסוך את הזמן הרב שמקדישים המורים להכנת התלמידים לבחינות הנורמטיביות החיצוניות.

תלקיטי עבודות (פורטפוליו) של סטודנטים משמשים יותר ויותר להערכה של יכולות הסטודנטים בהשכלה הגבוהה, אבל התוצאות לגבי תוקף המבנה של הערכת התלקיטים הן מעורבות. מטרתו של מחקר זה היא לזהות האם הקריטריונים להערכה יכולים לשפר את התוכן, את הטיעון ואת התקשורת במהלך שיפוט של תלקיטי העבודות של הסטודנטים. ששה מורים/מרצים נתנו ציונים ל-32 תלקיטי עבודות של סטודנטים. המורים/מרצים עבדו בצמדים, כאשר פעם אחת הם נתנו ציונים ללא שימוש בקריטריונים להערכה ופעם אחת המורים נתנו ציונים לפי קריטריונים להערכה. ניתן לסכם שהאיכות של הערכת המורה את תלקיט העבודות היא נמוכה, ושהשימוש בקריטריונים להערכה יכול להגביר את האיכות הזו ( Marieke Van der Schaaf; Liesbeth Baartman; Frans Prins ).