ספרי תמונות ללא מילים (wordless picture books) יכולים לספר סיפור שלם ולהעביר מידע באמצעות המחשות, תצלומים, תמונות ואיורים בלבד. ספרים ללא מילים מבקשים מהקוראים להאט קצב, להקדיש את מלוא תשומת הלב לפרטים הקטנים ולפענח ולפרש את הנרטיבים החזותיים. הקוראים מתבקשים, למעשה, לנוע לעמדה אקטיבית ולהשתמש באוצר המילים, בידע, בתודעה, ביצירתיות ובדמיון שלהם כדי להניע את העלילה. לצורך כך, הקוראים ינבאו, ינחשו, יחשבו באופן ביקורתי ומעמיק ויעניקו לטקסט משמעויות סובייקטיביות.

הספר סוגות בספרות הפופולרית מציע מסע מקיף, מעמיק ומרתק העובר דרך תחנות הספרות שרבים כל כך נהנים לקרוא: הרומן הרומנטי, הצ'יק ליט, ספרות הפנטזיה, ספרות המדע הבדיוני, ספרות הערפדים, הקומיקס, ספרות הבעיה, הספרות הבלשית וספרות הריגול. בכל אחד מהפרקים נבחנים הרקע החברתי, ההיסטורי והספרותי להיווצרות הסוגה, מאפייניה העיקריים, קווים טיפוסיים בהתפתחות העלילה ובעיצוב הדמויות והשפעות הסוגה על חיי הקוראים בהיבטים של תפיסות, של דימויים, של התנהגות ושל צרכנות.

במקום סיכום נוסף של מאמר מלומד על הדרך הנאותה ללמד שירה בשיעורי הספרות בבתי הספר, פורטל מס"ע מביא לכם שיר מאת המשורר האמריקאי בילי קולינס – שעוסק בשאלה הזאת בדיוק. קולינס, שהוכתר בשנים 2001 עד 2003 כ"משורר הלאומי של ארצות הברית", מצליח להביע בשורות בודדות אמת חינוכית ושירית עמוקה. תחילה יופיע השיר במקור האנגלי, ולאחר מכן – בתרגום לעברית.

אל הבית הוא סיפורם של מסעות למחוזות קרובים – רחוקים ברחבי אוקראינה, בלארוס, פולין, מולדובה ורומניה. המחברת מזמינה את הקוראים להיפגש עם ערש הולדתם של יוצרים עבריים, עם הסביבה שעליה כתבו שעה שראו אותה מונפשת בעיני רוחם. העיירה, הבית והסמטה שימשו לא פעם ובאותה העת מקור לגעגועים ומושא לביקורת. הספר מתאר וממחיש את החיים השוקקים שרחשו בהם במלוא חיוניותם עד שנסתם עליהם הגולל.

בשנת 1972 פרסם הסופר ס. יזהר מאמר ביקורתי על הוראת הספרות בבתי הספר, והציג חזון חלופי שבמרכזו הקשבה בלתי מתחנפת לצורכי התלמידים; העלאת האוטונומיה של בתי הספר והמורים בבחירת היצירות ודרכי הוראתן; והצבה במרכז של "אמנות הראייה" – חידוד חושיהם של התלמידים להבחין בפרטים ובכוליות שבטקסט העומד בפני עצמו ואינו משרת מטרות חברתיות, אידיאולוגיות או תרבותיות מחוצה לו. להלן תמצית המאמר.

המחקר בחן את השפעותיה של התוכנית להוראת ספרות דיאלוגית-טרנספורמטיבית על תלמידים. 322 תלמידים בכיתה י' בבתי ספר בהולנד השתתפו במחקר. מחציתם למדו ספרות במסגרת תוכנית ההתערבות ומחציתם למדו ספרות בדרך הרגילה (קבוצת ביקורת). תוכנית ההתערבות העצימה את תובנות התלמידים אודות הטבע האנושי, הגבירה את הסיבות האודימוניות לקריאה ואת השימוש באסטרטגיות קריאה, וכן תמכה במוטיבציה ללימודי ספרות.

מאמר זה מדגים כיצד ניתן להשתמש לצרכים חינוכיים בסיפורה הקצר של אורסולה לה-גווין "ההופכים את עורפם לאומלס". סיפור זה מתאר עיר דמיונית בשם אומלס שבה אושרם ורווחתם של התושבים מותנים בסבלה של ילדה אחת יחידה, ובמאמר מוצע להציג לתלמידים את השאלה כיצד היו פועלים כאזרחים באותה עיר.

הסופר הבריטי סלמן רושדי סבור כי על ילדי בית הספר ללמוד שירים בעל פה, ויש מומחים המסכימים עמו וטוענים כי השינון לא יגרום לילדים לשנוא שירה אלא יכול להיות חוויה "מעצימת חיים".

טביעת ידו המיוחדת של מנור לאורך תחנותיו בזמן ניכרת בשיריו – כמו "בשנה הבאה״, ״ימי בנימינה״, "הבית ליד המסילה", "אין לי ארץ אחרת", ״אחי הצעיר יהודה״, "ללכת שבי אחרייך", "ילדותי השנייה", ו״ברית עולם״ – שהיו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית על כל גווניה. ספר זה, העוסק ביצירתו ונכתב על-ידי בתו, מתאים לעוסקים במחקר התרבות הישראלית, למורים ולסטודנטים המלמדים את שיריו של מנור

בספר זה מנתחת חוקרת הספרות והתרבות נורית גרץ את המיתוסים, הנרטיבים ודגמי העלילה החוזרים בשורה ארוכה של טקסטים מסוגים שונים: יצירות ספרות, מודעות בחירות, מאמרים עיתונאיים, סרטים, נאומים של מנהיגים פוליטיים ועוד. המטרה היא להציג את תפקידם הגלוי והסמוי של טקסטים אלה בעיצוב התודעה הישראלית, ערכיה, תפישת העולם והאידיאולוגיה שלה תוך מתן דגש על המקומות שבהם מיתוסים אלה חורגים מהמציאות העובדתית. ככזה, מחקרה של גרץ מתאים לשימוש בשיעורי ספרות, קולנוע, אזרחות, תקשורת וחברה.

82% מהמורים בארצות הברית הם לבנים, אבל רוב התלמידים במדינה אינם מזדהים כלבנים. בשיעורי הספרות מוצע לתלמידים אלה קורפוס קריאה לבן בעיקרו. אלא שאם על המורים לספרות להקנות לתלמידים את הרגל הקריאה ואת אהבתה, עליהם לחשוב-מחדש על מה שהם דורשים מהתלמידים לקרוא

מאמר זה מציג את הטענה לקיומם של קשרים בין פילוסופיית המוסר ובין לימודי הספרות כפי שהם באים לידי ביטוי בכתביה של הפילוסופית האמריקאית העכשווית Cora Diamond. בתמיכה בלימודים הומניסטיים, מציע המאמר נימוקים נוספים על אלה שהשמיעו מרתה נוסבאום וריצ'רד רורטי תוך הישענות על מאמרה של דיאמונד The difficulty of reality and the difficulty of philosophy ועל הרומן A Girl is Half-formed מאת הסופרת האירית Eimear McBride.

כיצד בוחרות מורות לספרות את השירים שילמדו בכיתה?זו השאלה שבחן מחקר המתפרסם בגיליון 58 של כתב העת דפים, בהוצאת מכון מופ"ת.החוקרות ביקשו משלושים מורות לספרות בחטיבת הביניים לבחור שניים מתוך שישה שירים ולנמק בכתב את בחירתן, במטרה לבחון אם בחירת המורות התבססה על ידע תוכן פדגוגי.ממצאי המחקר מצביעים על כך ש-70% מתגובות המורות התבססו על ידע פדגוגי, כ-20% מהבחירות התבססו על שיקולים ספרותיים וכ-10% התבססו על חוויות של המורות כקוראות.שיקוליהן של המורות התמקדו בעיקר בהיבט אחד בכל שיר, ועלו מהם תבניות שגורות של "טיפול" ביצירת ספרות. תבניות אלו מבטאות ידע תוכן פדגוגי, ולכן הן מהוות תשתית חיונית להוראה. עם זאת, הן עלולות לצמצם את הפוטנציאל הגלום בהוראת ספרות. בסוף המאמר נידונות ההשלכות של ממצאי המחקר על הכשרת מורים. בהקשר זה נבחנים היתרונות בלימוד המתבסס על הידע של מורים מנוסים, כמו גם הבעייתיות בלימוד כזה.