החלטתי להתנסות בהוראה בתיכון. לא היה לי מושג למה אני נכנס
לוי סדן, א' (2019). החלטתי להתנסות בהוראה בתיכון. לא היה לי מושג למה אני נכנס, מוסף הארץ
אמרי לוי סדן שימש במשך שנה מורה מחליף לספרות בבית ספר בפריפריה. הוא חלק את רשמיו ותובנותיו על הדור הנוכחי של התלמידים ועל הדרכים הנכונות להגיע אליו במוסף הארץ. לוי סדן ממליץ לאסור על הכנסת סמארטפונים לבתי הספר, לזנוח את התפישה שעל המורה להעביר חומר ולהכין לבגרות ולהתמקד ביצירת קשר אישי עם התלמידים.
לקריאה נוספת
הפנים והצל: על דיוקן האדם בתהליך הלימוד
והיה לי שער זהב והיו לי עינים כחלות: על תוכנית הלימודים החדשה בספרותכל התלמידים נמצאים באינסטגרם, כמעט אף אחד לא בפייסבוק, הס מהלזכיר טוויטר או כל רשת חברתית שמכילה טקסט ולא תמונות.
בחלקים גדולים של השיעור הראשון שהעברתי התלמידים הפריעו ולא היו מרוכזים. לא נגענו בשליש ממה שרציתי. הם הפריעו בלי סוף ובשלב כלשהו פשוט הפסקתי לדבר ועצרתי כדי לחשב מסלול חדש. הבנתי שאני עושה משהו לא נכון. ניסיתי להרגיע את עצמי. זה לא ממש עזר.
ככלל תניח שהבעיה היא בצד שלך ולא בצד שלהם. הם לא רעים, המשכתי לשנן לעצמי. הם רק ילדים. יש להם יכולות מסוימות, שאיפות מסוימות ואי שם, גם תחומי עניין מסוימים. נסה למצוא אותם ולדבר אליהם. אמרתי לעצמי: " עזוב את כל התוכניות שלך כולן, ונסה להבין מי הם האנשים הקטנים שיושבים מולך ומביטים בך בעיניים אדישות למחצה".
ויתרתי על המצגת ועברתי לאולד סקול: דפי נייר ושיחה בלתי אמצעית ביני לבינם. ניסיתי להוריד קצב, לתת להם להתבטא, לשמוע אותם. היה תענוג. פתאום מתנהל בכיתה דיון על אדיפוס ועל הורות. פתאום הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", מעורר שיחה ערנית של 20 דקות. התחלתי לחבב אותם. התחלתי לחכות לתשובות שלהם, לרגעים הנדירים האלו שבהם אני מסתכל במבט פנורמי על הכיתה ורואה כיצד גרמתי ל–14 תלמידים לעבוד, לחשוב, לדון ולכתוב.
התלמידים זקוקים לחום. הרבה אהבה ואמונה ביכולות שלהם. משהו בצורת החיים הכה שונה שלהם מרגיל אותם לאיזו קהות חושים, לאיזה דימוי עצמי מסוים. אט־אט הפכה הספרות לכלי. כלי של תקשורת ביני לבינם, וכלי, כך קיוויתי, לתקשורת בינם לבין עצמם.
מבנה השיעור היה כך: שעתיים ראשונות "לומדים לקרוא", מתמודדים עם טקסטים ומנתחים אותם. בשעה השלישית "לומדים לכתוב", להתבטא וליצור. עם הזמן, כשנוצרה בינינו תקשורת, התחלתי ללמוד אותם. המטלות שהם קיבלו הפכו להיות מותאמות באופן ספציפי אליהם. הבנתי שעלי לכתוב בשפה ברורה מאוד כדי שהם יבינו, שהם מחפשים מסגרת יציבה בתוך התוהו ובוהו האינסופי של השפה. התחלתי להבין את הפחד שלהם מממלכת המילים. עד כמה מרתיעה, למי שאינו מורגל בכך, עשויה להיות המטלה הפשוטה הבאה: כתוב כל מה שעובר לך בראש במשך 10 דקות.
בשיעור ה"כתיבה" התחילו לזרום מחשבותיהם לתוך הפנקסים שקניתי להם בתחילת השנה. זיכרון ילדות ראשון, חלום מהשבוע הקודם, דברים שהיו רוצים לומר לפסיכולוג שלהם, כתיבת זרם התודעה, סיפור שקשור בתמונת אינסטגרם שלהם ועוד. ככל שהעט נשאר על הדף, ככל שהאצבע נשארה על המקלדת, התחילו לצאת אוצרות. אין תלמיד שאין לו שעה שבה הוא מאיר באור יקרות. לא היה תלמיד אחד שלא הצליח לסקרן, לרגש ולהפתיע אותי במהלך השנה.
ניסיתי לחשוב איך הם יזכרו את השיעורים האלו בעוד חמש שנים, בעוד עשור. להתנתק מההקשר הסמנטי המלחיץ והמיותר של "בגרות", "חומר", "הערות לתלמיד" ולהתבונן אל הנצח. האם אבלע בתוך בליל המקצועות וההוראות, האם כל שיזכרו הוא איזה מונח מקצועי אקראי וחסר פשר כמו "פורמליזם" או "סינקדוכה"? או ששיעור ספרות ייזכר אצלם באור אחר, כפינה של מחשבה נקייה, הקשבה וניסיון להבין ולהתבטא, לשמוע, ללמוד וללמד?
תמיד יגידו שפעם היה יותר טוב. סבתי המנוחה סיפרה שבבית הספר שבו לימדה תלמידים היו יושבים "שקטים, ישר כמו סרגל, בלי להוציא מילה". זה אולי היה מתאים פעם. הם נולדו לעולם שיצרנו להם, ואם הצמח לא פרח כמצופה, צריך לבדוק קודם כל את הערוגה ואת החשיפה לשמש. בכל מקרה, אני משוכנע שזה לא המצב. שאם מסתכלים מקרוב, רואים שהם שונים, אבל לא פחות טובים. יש להם חוכמה שלא היתה לי בגילם. יש להם עיניים שרואות הרבה יותר ממה שהם מוכנים לדווח עליו. וגם, יש להם לב טוב. ברור לי שאני מעדיף פסקה אחת פחות ב"חומר" ויותר תקשורת עם התלמידים.
כמה מסקנות אופרטיביות
בית הספר צריך להיות מרחב נטול סמארטפונים. על מנכ"ל משרד החינוך להוציא חוזר בהול, שקובע שמרגע שתלמיד נכנס בשערי המוסד, הוא צריך להפקיד את המכשיר במקום ייעודי ולקבל אותו בסוף היום. זו ההזדמנות הגדולה שלנו כהורים, כחברה וכמדינה, לעשות הבדל. לקרוא תיגר ולשחרר את הנוער היקר שלנו לכמה שעות של חופש מכבלי המסך. חוץ מזה, שזו גם הדרך היחידה לנהל שיעור.
הגיע הזמן להגדיר מחדש את המקצועות הנלמדים בבתי ספר. להפסיק לפרק אותם לגורמים ולהתחיל לבנות אותם לפי נושאי על. למשל: לכלול את מקצועות הרוח, הבנת הקריאה, הלשון והכתיבה תחת מקצוע אחד שייקרא "שפה". במקצוע זה יילמדו כל המקצועות בסינרגיה, תוך לימוד ופיתוח של עקרונות השפה, המדוברת והספרותית. באותו אופן אפשר לקבץ את מקצוע הכלכלה, כלכלת הבית והחשבון תחת הכותרת "כסף".
בעברי למדתי בישיבה. הלימודים התבצעו בבית המדרש, שהוא אינו אלא חלל גדול ופתוח, שבו אנשים מחליפים דעות, שומעים שיעורים, נחים, לומדים ויוצרים. חשבתי על זה כשנכנסתי לראשונה לכיתה. מרחב צר ומגביל וחונק. אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על עיצוב מרחב הלימודים בבתי ספר, ולהתנתק מהתבנית הלא מוצלחת של תלמיד־שולחן־מורה־לוח.
ניסיתי להשתמש במשאבים שמעמיד משרד החינוך למורים. האמת שהם די דלים. אין פורומים שבהם משתפים רעיונות, אין ימי עיון ייעודיים לפי מקצוע, אין סילבוסים זמינים מקוונים. הוראה היא מקצוע חי ונושם, וככזו היא צריכה לכלול סיעור מוחות מתמיד בין מורים מבתי ספר שונים, פיתוח מתודות, צבירת ידע וכיו"ב.
אמרי תודה רבה!
מרגש לקרא על הוראה מזוית של הקשבה לצרכים ולתלמידים.
כאשר מיומנויות החינוך הבלתי פורמלי משולבות בהוראה התוצאות מדהימות ומפתיעות (התנסות, בחירה, הוראה סימטרית, שאילת שאלות ועוד…
ישר כוח.
בילבי פורמלי
מקסים מעורר השראה ומחשבה
כיתה קטנה היא הדרך הנכונה לעבוד עם ילדים אם רוצי ם לחנך לשמוע אותם או לדבר איתם.
חלוקה מקצועות על שבהם מידע בתחומיים שונים . יבנה ילדים בעלי ידע כללי רחב יותר.
הפיכת הלימוד לפעילות במרחב שבו אנשים מחליפים דעות, שומעים שיעורים, נחים, לומדים ויוצרים נשמע לי נהדר. מייצר למידה פעילה ולא פאסיבית
"הם נולדו לעולם שיצרנו להם, ואם הצמח לא פרח כמצופה, צריך לבדוק קודם את הערוגה ואת החשיפה לשמש"- לא סתם ילד מתנהג בצורה מסוימת, צריך לקחת בחשבון את הבית ממנו הגיע, בנוסף אנחנו צריכים תמיד לעשות רפלקציה עם עצמו על האופן שבו העברנו את השיעור.
" בית הספר צריך להיות מרחב נטול סמארטפונים" מצד אחד אני מסכימה שהטלפונים הם גורמים מפריעים בהרבה מהמקרים אבל גם לנו יותר נוח לתקשר עם הילדים בעזרת הטלפונים, מעבירים מידע בעזרת קבוצות ווטאספ/ סמאטסקול.
"לחשוב מחדש על עיצוב מרחב הלימודים בבתי הספר, ולהתנתק מהתבנית הלא מוצלחת של תלמיד- שולחן- מורה- לוח"- אני חושבת שצריך לייצר מרחב שבו התלמיד יבחר את האופן שבו ישב. יש תלמידים שיותר נוחה להם המסגרת "הרגילה" ויש כאלה שיעדיפו מרחבים אחרים.
"הם נולדו לעולם שיצרנו להם, ואם הצמח לא פרח כמצופה, צריך לבדוק קודם את הערוגה ואת החשיפה לשמש"- לא סתם ילד מתנהג בצורה מסוימת, צריך לקחת בחשבון את הבית ממנו הגיע, בנוסף אנחנו צריכים תמיד לעשות רפלקציה עם עצמו על האופן שבו העברנו את השיעור.
" בית הספר צריך להיות מרחב נטול סמארטפונים" מצד אחד אני מסכימה שהטלפונים הם גורמים מפריעים בהרבה מהמקרים אבל גם לנו יותר נוח לתקשר עם הילדים בעזרת הטלפונים, מעבירים מידע בעזרת קבוצות ווטאספ/ סמאטסקול.
"לחשוב מחדש על עיצוב מרחב הלימודים בבתי הספר, ולהתנתק מהתבנית הלא מוצלחת של תלמיד- שולחן- מורה- לוח"- אני חושבת שצריך לייצר מרחב שבו התלמיד יבחר את האופן שבו ישב. יש תלמידים שיותר נוחה להם המסגרת "הרגילה" ויש כאלה שיעדיפו מרחבים אחרים.
אני נוטה להסכים עם המורה לוי סדן. אהבתי שהוא דיבר על יותר תקשורת ופסקה אחת פחות ושהתלמידים של היום לא פחות טובים ושיש להם לב טוב.
כמו כן, מסכימה שהפלאפונים מהווים גורם מפריע ומסיח את דעת התלמידים. גם אני הייתי שמחה לו התלמידים היו מפקידים את הטלפונים בבוקר ואוספים אותם בתום יום הלימודים.
לגבי מקצועות העל, יכול להיות מעניין כמו גם ימי עיון יעודיים לפי מקצוע. אכן הוראה היא מקצוע נושם וסיעור מוחות מתמיד יכול לפתח את המורה ולתרום לו רבות. אנו בשעות צוות מקצועיים אכן עושים זאת לעיתים קרובות.
לגבי עיצוב המרחב הלימודי, קשה לי לחשוב על משהו שונה
אבל אין ספק שזה יכול להיות מעניין.
כרכזת תקשוב בבית הספר אני לא מסכימה עם איסור השימוש בסמראטפונים. העולם צועד קדימה.. לא ניתן להתעלם מכך. יתרה מכך ,שימוש מושכל בשיעור עם סמארטפונים, יוצר עניין, גורם לכל התלמידים להשתתף ומאפשר לי כמורה לדעת איך הופנם חומר מסוים שנלמד.
יש לזכור שהדור של התלמידים צריך למצוא עניין כאן ועכשיו ומתפקידנו לאתגר אותם ולהפעיל אותם. לתת להם לחשוב, והמורה היום צריך להיות המנחה. המורה היום הוא לא מקור הידע היחיד. אני מסכימה עם חשיבות יצירת הקשר עם התלמידים. אין ספק שזה מניע את התלמידים ללמידה ויוצר אצלם את התחושה שלמורה איכפת ממנו. נקודה נוספת שהתחברתי אליה היא שמורים שעברו הסבה מקצועית הם מורים שיכולים לתרום לרענון הצוות. ההגעה ממקום בטוח, ממקום של ניסיון הינה משמעותית.
כרכזת תקשוב בבית הספר אני לא מסכימה עם איסור השימוש בסמראטפונים. העולם צועד קדימה.. לא ניתן להתעלם מכך. יתרה מכך ,שימוש מושכל בשיעור עם סמארטפונים, יוצר עניין, גורם לכל התלמידים להשתתף ומאפשר לי כמורה לדעת איך הופנם חומר מסוים שנלמד.
יש לזכור שהדור של התלמידים צריך למצוא עניין כאן ועכשיו ומתפקידנו לאתגר אותם ולהפעיל אותם. לתת להם לחשוב, והמורה היום צריך להיות המנחה. המורה היום הוא לא מקור הידע היחיד. אני מסכימה עם חשיבות יצירת הקשר עם התלמידים. אין ספק שזה מניע את התלמידים ללמידה ויוצר אצלם את התחושה שלמורה איכפת ממנו. נקודה נוספת שהתחברתי אליה היא שמורים שעברו הסבה מקצועית הם מורים שיכולים לתרום לרענון הצוות. ההגעה ממקום בטוח, ממקום של ניסיון הינה משמעותית.
כמורה להגיע לכל התלמידים ולבדוק את הבנתם בנושא. כמו כן זו דרך להעצים תלמידים שאינם וורבלים.
המאמר בנושא ה יעילות בסיכומים דיגיטליים, מחזק את עמדתי שחשוב שהתלמידים יגיעו למידע והתובנות באמצעות הנחייה שלי , תוך שימוש בשאלות חשיבה ולא שאלות ידע פשוטות. מתחברת לדבריו של המורה החדש שיצירת קשר אישי עם התלמידים משפיעה על תחושת המסוגלות והמוטיבציה של התלמיד.
בנוגע לקליטה של מורים חדשים, אין ספק שיצירת אווירה מכילה ומקבלת תעצים מורה חדש ותגרום לו לתחושת שייכות. למנהל יש מקום משמעותי ביצירת אווירה מכילה ותומכת. אין ספק שיצירת חזון משותף למנהל ולצוותי עבודה תתרום לאיכות של שיעורים טובה יותר. סביבת עבודה נעימה חשובה במערכת התובענית והשוחקת של המורה. מורים שעשו הסבה מקצועית יכולים לתרום מנסיונם שכן הם מגיעים ממקום שונה ממורה שההוראה היא הקרירה הראשונה שלהם.כרכזת תקשוב בית ספרית, אני לא מסכימה עם האיסור לשימוש בסמארטפונים שכן לא ניתן להתעלם מהקידמה. התלמידים נחשפים לכלים שונים שיוצרים עניין ואתגר לימודי. השימוש בסמרטפונים מאפשר לי
לדעתי מסכימה עם דברי המורה בנוגע לתפישה שהמורה צריך להיות מנחה ולא למקור הידע העיקרי, שכן היום הידע זמין לתלמידים לצריך לאתגר אותם לחשוב בצורה ביקורתית ויצירתית על ידי שאילת שאלות משמעותיות. אני לא מסכימה עם האיסור לשימוש בסמארטפונים שכן לא ניתן להתעלם מהקידמה. כן הייתי עושה שימוש מושכל בסמאטפונים בזמן השיעור.
על פי המאמרים שקראתי, אני מסכימה שאין יעילות בסיכומים דיגיטליים, מאמינה שיצירת קשר אישי עם התלמידים עוזרת ומקדמת את התלמיד, כמו כן, אני חושבת ששילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים נכון אבל מצריך הנחייה והדרכה למורים שכן רובנו לא הוכשרנו למשימה זו.
בנוגע לקליטה של מורים חדשים, כרכזת פדגוגית, אני משתמשת בכל בכלים שעומדים לרשותי כי אני מאמינה שלאדם טוב בסביבת העבודה יש לכך השלכה על התיפקודו ותחושת השייכות שלו .
יש דברים שאני מסכימה עימם ויש שלא. לאורך הכתבה חזר ועלה בדרכים מגוונות הצורך של קשר אישי עם התלמידים. אין ספק שאני מסכימה עם זה. קשר אישי טוב המבוסס על אמינות וכנות הוא המפתח להצלחה לאוירה לימודית טובה. ברור לי בתור מורה המגישה לבגרות שהכל בפרופורציה ואין קשר בין בנית קשר עם התלמידים שזה תהליך מתמשך להכנה לבגרות. הרי אני מחויבת להגיש את התלמידים על הצד הטוב ביותר. אני מסכימה עם ענין הפלאפונים חלקית. אני כן נעזרת בלימודי הביולוגיה בפלאפון להעלאת תכנים בקבוצה. לכן הפלאפון כן משמש אותי. אני בפירוש מזהירה את התלמידים שלא להשתמש בפלאפון ללא רשות אחרת אקח להם אותו. מבחינתי הפלאפון מהווה לעיתים רבות הפרעה לתלמיד. הכל תלוי בהצבת הגבולות ובהתמדה בשמירת הכללים בכיתה. במקצוע הביולוגיה כן יש סיעור מוחות בין מורים מבתימ ספר שונים וכן צוברים ידע.