החל משנת תשס"א, סטודנטיות המתמחות במכללת "אוהלו" בהתמחות תנועה וצליל, שולבו בבית ספר מאמן במסגרת עבודה מעשית. הסטודנטיות מתנסות בהוראת תכני ידע שונים באמצעות תנועה ומוסיקה ברצף הגילאים גן, א', ב'. במהלך השנים מודל ההכשרה שינה פניו ומבנהו בהתאם לשותפים לתהליך ההכשרה. במאמר ניתנת סקירה על מבנה ההכשרה למתמחות בתנועה וצליל בגיל הרך במסגרת בית ספר מאמן, יתרונותיו וחסרונותיו, בשלוש שנים נחקרות: תשס"א, תשס"ב ותשס"ג. (עפרה וולטר)

בתקופה בה מדברים יותר מדי על גן-הילדים כמכין לבית-הספר ופחות מדי על מהותה של ההוויה הגנית, יותר מדי על הוראה/למידה פורמאלית-מובנית ופחות מדי על הוראה/למידה בלתי פורמאלית וספונטאנית, יותר מדי על הוראה/למידה הממוקדת באוריינות וטיפוח מוכנות לקריאה וכתיבה ופחות מדי על טיפוח המשחק והיצירה – סבורה ד"ר חוה תובל שיש מקום לחזור ולהצביע על הקשר שבין למידה בלתי פורמאלית המתרחשת בסביבת משחק ויצירה לטיפוח ניצני אוריינות כבסיס לרכישת השפה הכתובה. היא מוכיחה במאמר זה שאין צורך לבחור בין השניים, אלא לשלב ביניהם בצורה פורייה ומבטיחה.

מטרתו המרכזית של המחקר היא לחשוף את האופן בו ילדים רוכשים כישורי שיח שונים וכיצד הם משתמשים בכישורים אלה במהלך שיחותיהם היומיומית. בדיקת שיחות הילדים העלתה עושר רב של סוגי שיח המשמשים את הילדים. המיגוון הלשוני של שיח הילדים ניתן לחלוקה לשתי קבוצות מרכזיות של סוגי שיח: "שיח שיחה" ו"שיח אורייני". נמצא כי הילדים משתמשים בשפע של סוגות, הבולטות הן: דיון, סיפור דמיוני כחלק ממשחק, הסבר וסיפור ריאלי. תרומותיה המרכזיות של הגננת יכולות להיות בשני מישורים: ראשית, בארגון וביצירה של פעילויות המעודדות שיחה בין ילדים, כך שילדים יפתחו את שיחתם העצמאית בתוך חברת הילדים. שנית, עידוד השיחה של הילדים יכול להיעשות באמצעות האזנה קשובה לדבריהם של הילדים הפונים מיוזמתם לגננת. 0חנה ציממרמן, שושנה בלום-קולקה)

מטרת המחקר היא לבדוק את עמדותיהן החינוכיות של אמהות לילדי גן תת-משיגים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. וכן לבדוק שינוי בעמדות החינוכיות של האמהות באמצעות תכנית התערבות מבוקרת המבוססת על עקרונות הלמידה המתווכת. בהתאם לממצאי עמדותיהן החינוכיות של האמהות נבנתה תכנית התערבות מבוקרת המבוססת על עקרונות הלמידה המתווכת (MLE- Mediated Learning Experience). במהלכה נבדקו מרכיבי התיווך הקוגניטיביים והרגשיים של האמהות, אשר שימשו לניתוח יחסי הגומלין בינן לבין הילד (מיכל שיינין).

נמצא שיש הבדל ברמת הלחץ והשחיקה של גננות העובדות עם ילדים בגילאים שונים. רמת הלחץ הנמוכה ביותר נמצאה אצל הגננות המלמדות בפעוטונים – ילדי גיל 3-0, רמת לחץ גבוהה יותר נמצאה אצל גננות המלמדות בגני טרום חובה, גילאי 4-3, ובגני חובה, גילאי 6-5. ניתן לייחס ממצא זה לכך שבפעוטונים רמת הציפיות הן של ההורים והן של הפיקוח מהגננות הן צנועות ביותר, המחויבות להשיג הישגים נמוכה, בעוד שבגני טרום חובה וחובה הציפיות להישגים הן במישור ההתנהגותי והן במישור האקדמי היא גבוהה. ככלל, העיסוק עם ילדים בוגרים נתפס כיוקרתי יותר בעיני הגננות, ולעיתים קרובות נשאלת השאלה באיזו מידה רכשו הילדים בגן מיומנויות הנדרשות לתפקוד נאות בבית הספר? לא נמצא הבדל מובהק ברמת השחיקה של הגננות המלמדות ילדים בגילאים שונים (צפורה אשרת).

המאמר דן בויכוח בין גישת המיומנויות לעומת גישת השפה כמכלול בשאלה מה ראוי לכלול בידע טרום-קריאה. תוך הצגת מחקריהן של פרופ' איריס לוין וד"ר לאה קוזמינסקי בתחום הפונולוגי. לדעת המחברת יש להעצים את רפרטואר הפעילויות בגן המכוונות לטיפוח השפה הכתובה. שמות האותיות צריכים להיכנס לרפרטואר "ההוראה" של הגננת הן בסיטואציות מזדמנות בגן והן בפעילויות מובנות המתוכננות על-ידי הגננת. (מרים סנפיר)